ניקולאי נקראסוב
ניקולאי אלכסייביץ' נֶקרַאסוֹב (ברוסית: ⓘ?; 10 באוקטובר 1821, נמירוב – 8 בינואר 1878, סנקט פטרבורג) היה משורר, סופר, עורך, מבקר ומו"ל רוסי.
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1821 (יוליאני) נמירוב, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
27 בדצמבר 1877 (יוליאני) (בגיל 56) סנקט פטרבורג, האימפריה הרוסית |
| מדינה |
האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית העלמין נובודוויצ'יה (סנקט פטרבורג) |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה הקיסרית של סנקט פטרבורג, אוניברסיטת סנקט פטרבורג |
| שפות היצירה |
רוסית |
| סוגה |
שירה |
| בן או בת זוג |
|
| חתימה |
 |
  | |
ביוגרפיה עריכה
נקראסוב נולד בעיר נמירוב, בסביבת ויניצה שבאוקראינה, מקום בו היה מוצב אביו שהיה קצין בצבא הרוסי. אימו ילדנה לבית זקז'בסקי או זקרבסקי הייתה פולנייה ממשפחה עשירה. עם שחרורו של האב מהשרות הצבאי עברה המשפחה לאחוזה המשפחתית בסביבת ירוסלבל שברוסיה. שם בילה את שנות ילדותו ונעוריו. המשפחה הגדולה (היו 13 ילדים) וחוסר אמצעים אילצו את אביו לקבל משרת מפקח במשטרה.
בשנת 1839 נקראסוב התחיל ללמוד באוניברסיטת סנקט פטרבורג אך עזב אותה לאחר שנתיים מחוסר יכולת לשלם עבור הלימודים.
הוא התחיל לפרסם את שיריו ובשנת 1840 יצא לאור הספר הראשון שלו.
במקביל לפעילות הספרותית הוא החל בהוצאה לאור של ירחונים ספרותיים.
כמשורר זכורות הפואמות שלו, שעסקו בכפר הרוסי והפכו אותו לגיבורם של הליברלים והרדיקלים בחוגי האינטליגנציה הרוסית. נקראסוב השפיע גם על שירת יידיש פרולטארית. אחד המשוררים שהושפעו ממנו ואף תרגם אותו ליידיש היה דוד אדלשטט שחי ברוסיה ומאוחר יותר בארצות הברית.
כעורך הוא זכור כעורך של ספרו הראשון של דוסטויבסקי "אנשים עלובים" בשנת 1845.
כמוציא לאור הוא ידוע בזכות כתב העת "סוברמרניק" ("בן זמננו"), שאותו ערך בשנים 1846 עד 1866, בהן הפך אותו לכתב העת הספרותי המוביל ברוסיה.
בינואר 1878 הלך לעולמו והוא נקבר בבית העלמין נובודוויצ'יה בסנקט פטרבורג.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- יצירות של נקראסוב
- 125 שנה להולדת נקראסוב, על המשמר, 28 במרץ 1947
- ניקולאי נקראסוב, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי ניקולאי נקראסוב בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
