ניקולא פורפורה

ניקולא פורפורה (באיטלקית: Nicola (Antonio) Porpora;‏ 17 באוגוסט 1686 - 3 במרץ 1768) היה מלחין איטלקי של אופרות בארוק ומורה לזמרה, שתלמידו המפורסם ביותר היה הזמר הסריס פארינלי.

ניקולא פורפורה

לידה	17 באוגוסט 1686 נאפולי, ממלכת נאפולי
פטירה	3 במרץ 1768 (בגיל 81) נאפולי, ממלכת נאפולי
מוקד פעילות	ממלכת נאפולי
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	איטלקית
www.porporaproject.com

תולדות חייו

פורפורה נולד בנאפולי. הוא סיים את הקונסרבטוריון למוזיקה "פוברי די ג'זו כריסטו" בעיר הולדתו, שם נמצאה האופרה המקומית בשליטתו המלאה של אלסנדרו סקרלטי.

האופרה הראשונה של פורפורה, "אגריפינה", בוצעה בהצלחה בחצר הנאפוליטנית בשנת 1708. השנייה, "ברניקה", בוצעה ברומא. בקריירה ארוכה, צירף לשתי האופרות האלה עוד רבות אחרות, נעזר בתפקידו כמנצח תזמורת ומקהלה בבתי פטרונים מן האצולה, כמו מפקד כוחות הצבא בנאפולי, נסיך הסה-דרמשטאדט או השגריר הפורטוגזי ברומא, שכן חיבור אופרות כשלעצמו לא הספיק לביסוס קריירה בת-קיימא. עם זאת, פרסומו המתמשך נובע בעיקר מכישרונו, שאין דומה לו, להורות זימרה. ב"קונסרבטוריו די סאנט'אונפוריו" וב"פוברי די ג'זו כריסטו" הכשיר את פארינלי, סאלימבני ועוד זמרים צעירים שעשו להם שם בעולם בשנים 1715–1721. ב-1720 - 1721 כתב שתי סרנדות לליבריות של משורר צעיר ומחונן, פייטרו מטאסטאזיו, ראשיתו של שיתוף פעולה ממושך, אם גם קטוע מדי פעם. בשנת 1722 המריצו אותו הצלחותיו האופראיות לפרוש מהתחייבויות ההוראה שלו.

אחרי שנדחתה פנייתו אל חצר קרל השישי בווינה, בשנת 1725, השתקע פורפורה בעיקר בוונציה, שם הלחין ולימד בקביעות בבתי הספר של "לה פייאטה" ו"אינקוראבילי". בשנת 1729 הזמינה אותו חבורת מתנגדי הנדל ללונדון, להקים להקת אופרה שתתחרה בזו של הנדל. הניסיון נכשל ובעונת 1733-34 לא הצליחה אפילו נוכחות תלמידו, פארינלי הגדול, להציל את הלהקה הדרמטית ב"לינקולן'ס אין פילדס","האופרה של האצולה" מפשיטת רגל.

פרק זמן כמנצח תזמורת החצר של הנסיך הבוחר של סקסוניה, בדרזדן, החל בשנת 1748, הסתיים ביחסים עכורים עם יריבו מוונציה ורומא, מלחין האופרות עתיר ההצלחה, יוהאן אדולף האסה ואשתו, הפרימדונה פאוסטינה. המחלוקת הסתיימה בהסתלקותו של פורפורה ב-1752 מדרזדן ומעברו לווינה, שם נתן שיעורי מוזיקה ליוזף היידן הצעיר, שהתגורר עם פורפורה כמלווה ומילא גם תפקידי חדרן אישי, אבל הודה בהמשך, כי למד מן המאסטרו "את היסודות האמיתיים של הקומפוזיציה". בשנת 1759 חזר פורפורה לנאפולי.

מאז ואילך הייתה הקריירה של פורפורה רצופה תקלות וביש מזל: סגנונו עתיר הקישוטים והסלסולים יצא מן האופנה, האופרה האחרונה שלו, "קאמילה", נכשלה, הקצבה שלו מדרזדן נפסקה והוא התרושש במידה כזו, שהוצאות קבורתו נתרמו מהכנסות קונצרט צדקה. פארינלי וקאפארלי, לעומת זאת, פרשו מעבודתם והתענגו על חיי מותרות ופאר, במידה רבה הודות ליסודות המצוינים שהעניק להם תלמודו של המאסטרו הוותיק.

פורפורה היה בלשן מעולה, שהרצ'יטטיבים שלו הצטיינו ברהיטותם, איש תרבות וספרות ונודע בשנינות שיחתו. מכלול יצירתו כולל קרוב לחמישים אופרות, אורטוריות, קנטטות סולו בליווי כלי מקלדת, מוטטים וסרנדות ווקאליות. רק קומץ אריות מן האופרות שלו ואי-אילו יצירות קאמריות בסדר אקראי קיימות כיום עלי גבי תקליטים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולא פורפורה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של ניקולא פורפורה
• ניקולא פורפורה, באתר ספוטיפיי
• ניקולא פורפורה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ניקולא פורפורה, באתר פרויקט מוטופיה
• ניקולא פורפורה, באתר Discogs (באנגלית)
• ניקולא פורפורה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)