ניקולס דונין

יהודי מומר שהיה מעורב במשפט פריז ב-1240

ניקולס דונין (או: ניקולאס, ניקולאי, ניקולאוס, ניקוליס די לירא[1]; צרפתית: Nicholas Donin) היה יהודי מומר שפעל במאה ה-13 בממלכת צרפת. בזמנו יזם דיון משפטי הידוע כ"משפט פריז" בדבר אשמתם של היהודים על הכתוב בתלמוד. חבר השופטים הנוצרי מצא את התלמוד אשם בדין וגזר על שריפת התלמוד.

ניקולס דונין
Nicolas Donin
לידה המאה ה־13
ממלכת צרפתממלכת צרפת לה רושל, ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 1278
מדינה ממלכת צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית נצרות קתולית, יהדות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

מוצאו מהעיר לה רושל שבצרפת. היה תלמידו של רבי יחיאל מפריז. עקב כפירתו בתורה שבעל פה נודה על ידי רבי יחיאל מפריז בשנת 1225. כפירתו של ניקולס דונין בתורה שבעל פה מובאת בספר אוצר ויכוחים (עמ' 82), שם מובא הפרוטוקול של משפט פריז (ראו להלן). כך אומר רבי יחיאל מפריז על תלמידו לשעבר: ”החוטא הלז אשר כפר בדברי חכמינו שהיו יותר מט"ו מאות שנה ולא היה מאמין רק ככתוב בתורת משה בלי פתרון. ואתם ידעתם כי לכל דבר צריך פשר ועל כן הבדלנוהו ונדונוהו”.

הנידוי נעשה לפי כל כללי הטקס בנוכחות חברי כל הקהילה היהודית בפריז. כעשר שנים חי כמנודה מחוץ לקהילתו כשהוא עדיין מגדיר את עצמו יהודי.

 
כיכר העירייה של פריז, מקום שרפת התלמוד

בשנת 1235 המיר את דתו לנצרות. פעולתו הפומבית הראשונה כמומר הייתה לעודד את הצלבנים במסגרת מסע צלב שנעשה באותה העת כנגד יהודים באנז'ו ובברטאן. במסע זה נרצחו כשלושת אלפים יהודים וכחמש מאות בחרו להמיר את דתם. בשנת 1236 כתב חיבור נגד התלמוד. בשנת 1239-1238 הצטרף למסדר הפרנציסקני. באותה העת החל להפציר באפיפיור גרגוריוס התשיעי לאסור על היהודים ללמוד את התלמוד. הוא עמד בראש צוות של מומרים שניסח שלושים וחמש האשמות נגד התלמוד. האשמות אלו הובילו למשפט פריז בשנת 1240 ובעקבותיו לשריפת התלמוד בשנת 1242.

 
המלך לואי התשיעי (איור משנת 1230)

בהקדמה לפרוטוקול של משפט פריז (מובא בספר אוצר ויכוחים, עמ' 81) מובאים דברים חריפים שנכתבו נגד ניקולס על ידי רבי יחיאל מפריז, מורו לשעבר:

כי מצפון בא קרץ, יקום עלינו שרץ, ממנו יצא הפורץ גדר והקורץ, ובמורג חריש חדש חרץ, חרק בשיניו ובעיניו קורץ, בלעגי שפה ובחרפת אדם בא להתגולל עלינו ולהבאיש ריח נופת צופים, דברי חכמה צרופים. קולו כנחש ועל שפם יעטה, ולשונו כמדקרות חרב בוטה, ומשפט ללענה מוטה, כלו לבן הפך החוטא, ויהי הנחש למטה זדון בדינו באחרית הימים כי נתבולל בעמים, ונקרא שמו ניקולאש המין ימות ויחלוש, מראשית נקרא שמו דונין ולא יהיה לו נין, ושם רשעים ירקב אשר הוסיף על חרפתנו, ויביא את חרפתנו אל המלך...

 
האפיפיור גרגוריוס התשיעי (איור משנת 1270)

בעקבות חיבור שכתב בשנת 1279 נגד המסדר הפרנציסקני, הוא נדון למוות על ידי ראש המסדר בשנת 1287[2].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ בספר כפתור ופרח בעמוד תשצ"ו
  2. ^ Donin, Nicholas | Encyclopedia.com, www.encyclopedia.com