נישואים אזרחיים

נישואים שהמעמד הפורמלי ניתן להם על ידי נציג רשות אזרחית ולא על ידי נציג מוסד דתי

נישואים אזרחיים הם נישואים שהמעמד הפורמלי ניתן להם על ידי נציג רשות אזרחית ולא בידי נציג מוסד דתי.

רשימות הכרה בנישואים אזרחיים לפי מדינות ברחבי העולם, מדינות בטורקיז מכירות בנישואים אזרחיים, מדינות בירוק מכירות גם בנישואים אזרחים ונישואים דתיים מסוימים, מדינות באפור מכירות בנישואים אזרחיים ללא מידע על הכרה נוספת, מדינות באדום מכירות רק בנישואים דתיים, מדינות בכתום מכירות בנישואים אזרחיים רק לזרים, מדינות בצהוב מכירות בנישואים אזרחיים רק עבור לא מוסלמים

מדינות רבות מגדירות את הנישואים כפי שהגדיר אותם בעבר הדין הבריטי "איחוד מרצון, ולכל החיים, של גבר אחד, עם אישה אחת, המוציא מכללו את כל האחרים".[1] בהגדרה זו מספר מרכיבים. ראשית, כאשר המדובר על "רצון", עולה בדעת התקשרות חוזית. אך המדינה אינה רואה את הנישואים כחוזה, אלא כמעמד אישי המקנה זכויות וחובות של אותם אזרחים כלפי המדינה, ואשר הכניסה אליו והיציאה ממנו שונים וחמורים מכריתת החוזה ומביטולו. שנית, הדין הבריטי מיוחס למיסוד מערכת זוגית שהיא מונוגמית, כלומר בן זוג אחד בכל פעם. זאת אף על פי שידועות מספר תרבויות שבהן נישואים הן מערכת זוגית גם של יותר משני בני זוג.

במדינות מערביות רבות (כולל החוק באנגליה ויילס כיום) הנישואין פתוחים גם בפני זוגות מאותו המין, מה שנקרא נישואים של זוגות חד-מיניים. במדינות אחרות מתקיימים מוסדות מקבילים, הנקראים בשמות שונים, והמהווים הכרה של המדינה במעמד דומה או מקביל בתחומי המדינה לנישואים בין זוגות חד-מיניים ונישואים בין זוגות הטרוסקסואליים על אף שאין לו מעמד בינלאומי.

נכון ליולי 2021, כ-12 מדינות ברחבי העולם (לצד הרשות הפלסטינית) לא מתירות נישואים אזרחיים או כל סוג אחר של הכרה אלא רק נישואים דתיים לאזרחיה בהן, ערב הסעודית, לוב, אינדונזיה, לבנון, תימן, איראן, סוריה, ירדן, מאוריטניה, קטר וישראל. בסקרים שנערכו על ידי עמותת חדו"ש – לחופש דת ושוויון בשנת 2016 הגיעו למסקנה במספר נוסחים לגבי נישואים אזרחים בישראל. רוב של כ-75% מהציבור בעד הנהגת גירושין אזרחיים לצד 69% שאינם מחזיקים באמון בבתי הדין הרבניים,[2] 71% מהיהודים בישראל, כולל רוב של 59% ממצביעי המפלגה הדתית, הבית היהודי, סברו כי "שליטת הרבנות הראשית ובתי הדין רבניים בנישואין ובגירושין מרחיקה יהודים מהיהדות" בעוד שמיעוט של 29% סבורים שהיא מקרבת אותם לצד 84% מהציבור היהודי בישראל שסבורים שלכל אזרח בישראל צריכה להיות "הזכות להקים משפחה בארץ עם מי שהוא בוחר בדרך שבה יבחר ועל-פי אמונתו".[3] סקר שערכה בשנת 2017 מצא כי 79% מהיהודים הישראלים תמכו בכך שיש להרשות לזוגות חד-מיניים להינשא או לערוך איחודים אזרחיים בישראל (עלייה של כ-18% משנת 2009),[4][5] וכ-68% מהציבור תמכו באפשרות של נישואים אזרחיים לעולים מברית המועצות.[6]

היסטוריה של הנישואים האזרחייםעריכה

 
נישואים אזרחיים במאה ה-19 בשווייץ (ציור מאת אלברט אנקר, 1887)
 
זוג ממתין לנישואין בכיכר לפני בניין עיריית אלגרו בסרדיניה שבאיטליה
 
זוג יוצא מבניין עירייה בעיר הוייה-טאסטרופ בדנמרק, לאחר טקס נישואים אזרחיים שנערך בו

נישואים אזרחיים החלו להיות מוכרים במערב במהלך המאה ה-17, וכיום הם מוסד מקובל באופן אוניברסלי כמעט. כל מדינה מחזיקה מרשם אוכלוסין ובו נרשם גם המעמד האישי, ורוב המדינות רואות זאת כסמכותן לרשום זוג כנשוי, גם מבלי שביצע טקס דתי, אם עמד בתנאים הנדרשים על ידי המדינה.

מדינות מסוימות, כמדינת ישראל, מתנות רישום של זוג כנשוי, בכך שהנישואים ייערכו בטקס דתי מוכר או שהזוג יהיה מוכר כנשוי במדינה אחרת, כך שלמעשה אין אפשרות במדינה עצמה להירשם כזוג נשוי בצורה אזרחית ללא טקס דתי.

באנגליהעריכה

באנגליה בימי הביניים התפתח מוסד ה-"נישואים של המשפט המקובל", המקביל למוסד ה"ידועים בציבור" במשפט המודרני. מוסד זה היה יצירתו של המשפט המקובל אך הוא היה מוכר בשמות שונים ובצורות שונות בכל ארצות אירופה. זוגות אלו, שחיו יחדיו ללא כל טקס, דתי או אחר, נחשבו לנשואים לכל דבר ועניין. מוסד זה בוטל באנגליה עם חקיקתו של "חוק לורד הרדוויק" בשנת 1753. חוק זה דרש טקס רשמי כתנאי לתוקפם של נישואים, ורישומו של טקס זה. הטקס הוכר ונרשם רק אם נערך על ידי כנסייה מוכרת (הכנסייה האנגליקנית, כנסיית הקווייקרים והיהודים), וכל צורה אחרת של נישואים הוכרזה כבטלה. ילדים שנולדו לקשרים שלא ענו על "חוק הרדוויק" לא יכלו לרשת את רכוש הוריהם. החוק חל במערכת החוקים של אנגליה וווילס אך לא במערכת החוקים בסקוטלנד, ועד לשנת 1940 די היה שם שגבר ואישה יתחייבו זה בפני זו ובפני עדים, על מנת להינשא. עובדה זו הובילה לתעשייה של "נישואים מהירים" בעיירות בגבול סקוטלנד, ובמיוחד נודעה בכך העיירה גרטנה גרין.[7] בשנת 1863 הוסרה אף הדרישה כי הטקס ייערך בצורה דתית, ולרשם ניתנה סמכות לרשום את הנישואים אף ללא טקס דתי.[8]

כיום ניתן להינשא באנגליה בנישואים אזרחיים לחלוטין, ללא טקס דתי כלשהו, אצל "הרשם המשגיח" (superintendent registrar). נישואים אלו דורשים "תעודה" (Certificate), ולעיתים "רישיון" (Licence), המעידים כי הצדדים כשירים לנישואים. זמן קצוב לאחר הענקתם לנרשמים מראש במשרדי הרשם, נערך טקס קצר ובו חייבים להיות נוכחים הרשם, בני הזוג הנישאים ושני עדים. טקס זה נערך על פי טופס רשמי, ואינו כרוך בדרישות דתיות כלשהן.[7][9]

נישואים אזרחיים באירופהעריכה

ברבות ממדינות אירופה היו מוסדות המקבילים ל"נישואי המשפט המקובל". ב-1566 פורסם הצו של ועידת טרנט (1562 -1563) שאסר על הקתולים כל צורה של נישואים שאינה כוללת טקס דתי המבוצע בפני כומר ושני עדים. על פי קטכיזם שהוציאה המועצה, הנישואים הם "איחודם הזוגי של איש ואישה, הנכרת בין שני אנשים הכשירים לכך, ומחייב אותם להישאר כזוג כל ימי חייהם".[10]

התאולוג ואיש הממשל הפרוטסטנטי מז'נבה, ז'אן קלווין, קבע בצו, כי על מנת שזוג ייחשב כנשוי חייב הוא ברישום על ידי המדינה, כמו גם בטקס בכנסייה.

בשנת 1792 במהלך המהפכה הצרפתית, טקס הנישואים הדתי בצרפת בוטל כליל והוחלף בטקס נשואים אזרחי. מבחינת המדינה הצרפתית הטקס האזרחי הפך לטקס המחייב, ואילו הטקס הדתי הפך לנספח ברשות, וניתן לקיימו רק לגבי זוגות שנישאו כבר בטקס אזרחי. מנהג זה הופץ ברחבי אירופה על ידי נפוליון, שהנהיג את קוד נפוליון בשטחים אותם כבש. הפרדת הדת מהמדינה בצרפת קיבלה חותם רשמי חוקי בשנת 1905.

בגרמניה הוחל החוק הצרפתי בשטחים שעליהם השתלט נפוליון וב"מדינות לוויין" של האימפריה הנפוליונית, שכללו מספר ממדינות גרמניה. עם נפילת נפוליון, החל להתבטל מנהג הנישואים האזרחיים, ובמשך תקופה מסוימת היו מדינות ממדינות גרמניה שבהן הייתה נהוגה צורה מסוימת של נישואים אזרחיים, ומדינות שבהן לא הייתה נהוגה. ב-1875, לאחר איחודה של גרמניה לקיסרות אחת, חוקק אוטו פון ביסמרק את "חוק הנישואים האזרחיים" (Zivilehe). מאז חקיקת החוק, הנישואים המוכרים בגרמניה הם הנישואים האזרחיים, והטקס הדתי הוא רשות, ומוכר רק אם נערך בין בני זוג שנישאו קודם לכן בנישואים אזרחיים.

נישואים אזרחיים בעולם כיוםעריכה

 
טקס נישואים אזרחיים בבניין עיריית סטוקהולם, שוודיה בשנת 2016

ברבות ממדינות ארצות הברית ניתן להתחתן בנישואים אזרחיים. נישואים אלו הם טקס שנערך על ידי סמכות אזרחית מקומית, כראש העיר, נבחר ציבור אחר או שופט. טקסים אלו יכולים לכלול התייחסות אל האל אך לרוב אינם כוללים התייחסות לדת מסוימת. רבים מהטקסים נערכים באולם העירייה או בבית המשפט המקומי. במסגרת זו, גם איש דת, כגון רב, כומר או קאדי, מוסמך מטעם המדינה לערוך נישואים, וכך ניתן לאחד את הטקס הדתי עם הטקס האזרחי.

במדינות רבות כגון צרפת, ספרד, גרמניה, טורקיה, ארגנטינה ורוסיה, ישנה חובה להתחתן בטקס אזרחי, ורק לאחר מכן, החפץ בכך, מורשה לערוך טקס דתי, שמשמעותו היא הכרה דתית בלבד בנישואים, שכן הכרת המדינה ניתנת ללא תלות בטקס הדתי.

בישראל, מוכרים הנישואים רק אם נערכו בטקס דתי או במדינה אחרת המכירה בתוקפם, והמדינה אינה מוסמכת ליצור את המעמד החוקי, אלא להכיר בו ולרשמו במרשם האוכלוסין.

נישואים אזרחיים של זוגות חד-מינייםעריכה

  ערך מורחב – נישואים חד-מיניים

מאז 2001 ונכון לשנת 2017 ב-23 מדינות מאפשר החוק רשמית לקיים נישואים אזרחיים בין בני אותו המין בה ובכך למעשה מעניקים להם זכויות שוות כמו זוגות הטרוסקסואליים נשואים: אורוגוואי, איסלנד, אירלנד, ארגנטינה, ארצות הברית, בלגיה, ברזיל, גרינלנד, גרמניה, דנמרק, דרום אפריקה, הולנד, הממלכה המאוחדת, טאיוואן, לוקסמבורג, נורווגיה, ניו זילנד, ספרד, פורטוגל, פינלנד, צרפת, קולומביה, קנדה ושוודיה. במספר מדינות אחרות מאפשר החוק נישואים חד-מיניים בחלק מהאזורים: מקסיקו סיטי שבמקסיקו, ומדינות איווה, וושינגטון די. סי. ורמונט, מסצ'וסטס, ניו המפשייר, קונטיקט, מיין, אילינוי וניו יורק.

 
נישואים אזרחיים של זוג נשים בעיריית סן פרנסיסקו, ארצות הברית בשנת 2008

מספר מדינות, ביניהן ישראל (באופן מוגבל, ראו דיון מפורט בערך בג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים), ארובה, והאנטילים ההולנדיים מכירות בנישואים בין בני אותו זוג שנערכו ונרשמו כדין במדינה אחרת, אף על פי כן הם אינם מתירים כיום נישואים מסוג זה בתוך גבולות מדינותיהם.

ב-24 מדינות בעולם, ובכמה ממדינות ארצות הברית, מוכר מעמד, שהוכר לראשונה בדנמרק ב-1989 הנקרא "איחוד אזרחי" (Civil Union) או "שותפות רשומה" (Registered Partnership) המקנה זכויות וחובות זהות או דומות למוסד הנישואים, לבני זוג מאותו המין המתקשרים בקשר זה, אך מבלי לקרוא למוסד זה "נישואים".

התפתחויות אלו עוררו תגובת נגד, במיוחד בארצות הברית. ברוב מוחלט של מדינות ארצות הברית קיימים הסדרים חקיקתיים השוללים הכרה בנישואים בין בני אותו המין שנערכו מחוץ למדינה. חקיקה זו נקראת (DOMA - Defence of Marriage Act). בניו ג'רזי סירב בית המשפט, אף ללא חקיקת DOMA, להכיר בנישואים של בני אותו המין. במדינה זו קיים חוק המכיר ב"שותפות ביתית" המעניקה זכויות דומות לנישואים, אך בית המשפט קבע כי הענקת מעמד של "נישואים" הוא עניין למחוקק הפנימי לענות בו.[11] יוזמות חקיקה בסנאט של ארצות הברית שניסו להביא לחקיקת DOMA פדרלית, כשלו.

נישואים אזרחיים בישראלעריכה

  ערכים מורחבים – ברית זוגיות
 
פעילי העמותה ישראל חופשית מפגינים למען נישואים אזרחיים במצעד הגאווה בתל אביב, 2014

בישראל אין אפשרות לערוך נישואים אזרחיים המוכרים על ידי המדינה. נישואים שנערכו במדינת ישראל מוכרים על ידי הרשויות רק אם נערכו על ידי פקיד אשר הוסמך על ידי הרשות הדתית שאליה משתייכים בני הזוג, (יהודים, נוצרים המשתייכים לאחד מזרמי הנצרות המוכרים, מוסלמים, דרוזים, ועוד).

טקסי נישואים אזרחיים מאושרים רשמית על ידי הרשויות בישראל אך ורק אם נערכו מחוץ לגבולות ישראל.

השאלה אם לאפשר נישואים אזרחיים במדינת ישראל נידונה רבות בשיח הציבורי. מצד אחד, נטען כי התרת נישואים אזרחיים בישראל תחלק את האוכלוסייה היהודית בישראל לשניים - אלו שיוכלו לשאת יהודים ואלו שלא יוכלו, ותגרום לפגיעה באחדות העם ובצביונה היהודי של המדינה. מנגד המצדדים בקיום נישואים אזרחיים בישראל טוענים שיש לאפשר לזוגות לנהל את טקס הנישואים הפרטי שלהם כרצונם ואין לכפות עליהם טקס שאינו מקובל עליהם. בנוסף, נטען כי נישואים אזרחיים נותנים מענה לזוגות שאינם יכולים להינשא בנישואים דתיים לדוגמה: פסולי חיתון, בני דתות שונות, חסרי מעמד דתי וזוגות חד מיניים.

בשנת 2021 הוגשו 3 הצעות חוק להתרת נישואים אזרחיים בנוסחים שונים. חברת הכנסת שרן השכל, הגישה הצעה לאפשר לזוגות המבקשים להינשא בנישואים אזרחיים בשטחי השגרירויות הזרות, לעשות כך לצד הצעתו של חבר הכנסת עודד פורר, שהציע לאפשר נישואים אזרחיים בגבולותיה של העיר אילת. ההצעה ה-3 אשר הוצגה על ידי חבר הכנסת בני גנץ הודיעה כי תאפשר לזוגות אשר נאלצו לטוס מחוץ לישראל למשש את מבוקשם, להירשם במסגרת "ברית זוגיות" במשרד המשפטים בישראל. עם זאת, בעקבות פיזורה של הכנסת ה-23 הצעות אלה לא זכו למימוש.[12]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Hyde vs. Hyde (1866), L.R. 1 P & D. 130
  2. ^ 75% מהציבור בעד הנהגת גירושין אזרחיים בישראל. ל-69% אין אמון בבתי הדין הרבניים | מפת חופש הנישואין בעולם, marriage.hiddush.org.il
  3. ^ 59% ממצביעי הבית היהודי: שליטת הרבנות בנישואין ובגירושין מרחיקה יהודים מהיהדות | מפת חופש הנישואין בעולם, marriage.hiddush.org.il
  4. ^ Wide support for gay marriage as Israel celebrates Pride, The Jerusalem Post | JPost.com (בAmerican English)
  5. ^ שיא של 79% בתמיכה בנישואין או רישום זוגיות לבני אותו מין | מפת חופש הנישואין בעולם, marriage.hiddush.org.il
  6. ^ 68% מהציבור תומכים באפשרות של נישואים אזרחיים לעולים מברית המועצות | מפת חופש הנישואין בעולם, marriage.hiddush.org.il
  7. ^ 1 2 J. Leigh Mellor LL.B. Teach yourself the law, The English Universities Press, 1962, 142
  8. ^ הערך "נישואים אזרחיים" באנציקלופדיה הקתולית
  9. ^ "להתחתן באנגליה", אתר באנגלית(הקישור אינו פעיל, 11.3.2021)
  10. ^ John Witte Jr. From Sacrament to Contract: Marriage, Religion, and Law in the Western Tradition Westminster John Knox Press, (1997), 91
  11. ^ דעת המיעוט של השופט אליקים רובינשטיין בבג"ץ יוסי בן-ארי נגד מנהל מינהל האוכלוסין במשרד הפנים כוללת סקירה מקיפה של משפט ארצות הברית בעניין חקיקת DOMA, וכן סקירה של פסקי הדין האמורים מניו ג'רזי
  12. ^ יניב-מסר, עו"ד דלית (24 בפברואר 2021). "לראשונה יש סיכוי לעגן בחוק את הנישואים האזרחיים | דעה, עו"ד דלית יניב-מסר". Globes. בדיקה אחרונה ב-11 ביולי 2021.