נישואי הזוג ארנולפיני
נישואי הזוג ארנולפיני (בהולנדית: Portret van Giovanni Arnolfini en zijn vrouw) הוא ציור של יאן ואן אייק שנעשה בשנת 1434. זהו ציור שמן על עץ אלון שגודלו 69X82 ס"מ. הציור מציג דיוקן של זוג ממשפחת ארנולפיני שנישא לאחרונה. הציור מוצג כיום בגלריה הלאומית בלונדון.
מידע כללי | |
---|---|
צייר | יאן ואן אייק |
תאריך יצירה | 1434 |
טכניקה וחומרים | oak panel, צבע שמן |
ממדים בס"מ | |
רוחב | 60 ס״מ |
גובה | 82.2 ס״מ |
נתונים על היצירה | |
זרם אמנותי | הפלמים הפרימיטיביים |
מספר יצירה | NG186 (הגלריה הלאומית) |
מיקום | Room 28, National Gallery |
בתמונה נראה הבעל ג'ובאני, סוחר עשיר שחי בעיר ברוז', עומד בצד שמאל. הוא מחזיק בידה של ג'ואנה אשתו, שצדה השמאלי פונה אל המתבונן, ומרים את ידו השנייה לשבועה. הזוג מוצג כשהוא עומד בחדר השינה המפואר שלהם.
סגנון התמונה הוא ריאליסטי ונטורליסטי. תיאור הדמויות והפריטים יורד לפרטי פרטים, תוך דייקנות בהדגשת המרקמים השונים של העצמים.
הפרטים בציור
עריכהג'ובאני, הבעל, נראה לבוש בגלימה חומה ויוקרתית שבשוליה פרווה, וחובש כובע צילינדר דבר המדגיש את מעמדו הגבוה. אשתו ג'ובאנה עטופה בבגד ירוק עשיר, עשוי קטיפה ומעוטר בפרווה. היא מרימה את שמלתה כך שנראה כאילו היא בהיריון. כלב עומד בין ג'ואנה לג'ובאני. באותה תקופה כלב היה סימן ההיכר של בני המעמד הגבוה. כלב הוא גם סימן לנאמנות ושלום בית, כמו זו המתבקשת בנישואים.
הנברשת היא מתכתית ומגיע אליה ברק מן האור הבוקע מהחלון שמשמאל. בנברשת דולק רק נר אחד, וייתכן כי זהו סמל לכך שהמשפחה רק הוקמה, ובעתיד יהיו יותר נרות ויותר חום. על הקיר מאחורי הזוג ישנה מראה ועליה ציורים של 12 הקדושים הנוצרים. למעשה, במראה מצוירת ההשתקפות של כל הציור, כלומר, ניתן לראות את הציור גם מאחור. דרך המראה ניתן לראות גם את יאן ואן אייק בעצמו.
נעליים מופיעות פעמיים ביצירה. ישנו זוג אחד משמאלו של ג'ובאני ואחד ליד הכורסה מאחורי הזוג. נעלי הבית מסמלות ביתיות, נוחיות וחמימות. נעלי הבית האדומות מסמלות זאת במיוחד משום שהצבע האדום מסמל גם את מעמד האצולה וגם חמימות. לצד החלון ועל השידה מונחים פירות שמסמלים פוריות ושפע.
מעל המראה נמצאת חתימתו של האמן. הוא מנציח את עצמו ורושם "אני ואן אייק, הייתי נוכח כאן בשנת 1434".
אמצעים אמנותיים
עריכההמראה מאפשרת לצופה לראות את החלקים שלא ניתן לראות בתיאור פרספקטיבי רגיל. היא יוצרת עומק ומראה את החלל הכולל של החדר. הפריטים ביצירה צוירו בדיוק כפי שנראו בעין האמן ולכן נוצר עומק ללא תכנון. לדוגמה, פרט אחד צויר קטן יותר מהאחר כי כך הוא באמת נראה, ולכן נראה כי הוא רחוק יותר (כפי שקרה במציאות). על הרצפה קווים המתנקזים אל נקודת מגוז, מה שיוצר בציור עומק.
מקור האור המרכזי מגיע מן החלון בשמאל התמונה. האור מעוצב בדייקנות והוא חודרני. הוא תורם לאווירה השקטה והרוגעת שבתמונה. בנוסף ישנו עוד מקור אור, חלוש יותר, מהנר בנברשת. טכניקת צבעי השמן ושליטתו של האמן בה אפשרה תיאור נאמן של החומרים השונים, כגון רצפת העץ והבדים. ישנו מיזוג מושלם של הגוונים. משיכות המכחול אטומות, שקופות למחצה או שקופות. משיכות עדינות ומלוטשות שלא ניתן להבחין בהן. נוצרת תחושה של תיעוד אמיתי.
קישורים חיצוניים
עריכה- רות אלמוג, נא לחלוץ קבקבים, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2011