ויקיפדיה

נמל אשדוד

נמל בישראל

נמל אשדוד הוא הנמל הגדול בישראל מבחינת מספר אוניות המטען שעוברות דרכו והיקף שינוע המטענים. נמל אשדוד פועל לצד שני הנמלים המסחריים האחרים בישראל - נמל חיפה ונמל אילת. נמל אשדוד ממוקם בצפון-מערב העיר אשדוד, לחוף הים התיכון, במישור החוף הדרומי של ישראל, ומשמש גם למעבר סחורות עבור ממלכת ירדן.

נמל אשדוד
לוגו חברת נמל אשדוד
נמל אשדוד – מבט מהאוויר
נמל אשדוד – מבט מהאוויר
מיקום
מדינה ישראלישראל ישראל
מיקום אשדוד, מחוז הדרום
גוף מים הים התיכון
קואורדינטות 31°49′49″N 34°38′29″E / 31.830316666667°N 34.641266666667°E / 31.830316666667; 34.641266666667
פרטים
תאריך פתיחה 1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל רשות הספנות והנמלים
בעלים ממשלת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג מעגן מלאכותי
מזחים 12
סטטיסטיקות
תפוסת מטען שנתית 23.6 אלף טון (2017)
נפח מכולות שנתי 1.525 מיליון TEU ב-2017[1]
תנועת נוסעים 26,757 (2017)[2]
הכנסה שנתית 1,114 מיליון ש"ח[3]
www.ashdodport.co.il
(למפת אשדוד רגילה)
 
נמל אשדוד
נמל אשדוד
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מבחינה חוקית שייכים נכסי הנמל לחברת נמלי ישראל, ותפעול הנמל נעשה על ידי חברת נמל אשדוד, כך שהמונח "נמל אשדוד" מדבר על שטחו הפיזי של נמל אשדוד והציוד המותקן בו.

היסטוריה עריכה

נמל אשדוד הקדום עריכה

  ערכים מורחבים – תל מור, אשדוד ים
 
מצודת אשדוד ים

אשדוד העתיקה, אחת מחמש ערי פלשתים, הייתה עיר נמל כבר מתקופת הברונזה המאוחרת. נמלה היה ממוקם בתל מור, תל ארכאולוגי קדום שנמצא סמוך לשפכו של נחל לכיש שהיה חלק מממלכת אשדוד הפלשתית, ותושביו התפרנסו מהנמל הסמוך. הנמל בתל מור הוחרב ביחד עם אשדוד במהלך המאה ה-10 לפנה"ס ולא שוקם. ב-732 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי סרגון השני, מלך אשור, שהחריבה והגלה את תושביה לאחר שמרדו בו ב-712 לפנה"ס[4]. סרגון בנה וביצר את העיר אשדוד-ים והפך אותה לעיר נמל חדשה לאשדוד. בין שתי הערים אשדוד ואשדוד-ים, היה קיים קשר של עיר יבשתית ועיר הנמל שלה, בדומה לקשרים בין הערים יבנה ויבנה-ים[5].

עם דעיכתה של אשדוד היבשתית במאה ה-4, צמחה ושגשגה העיר הסמוכה לה אשדוד ים, שהפכה לעיר נמל מסחרית חשובה שנקראה אזוֹטוּס פאראליוּס, שפירושה "אשדוד-חוף". אשדוד ים מופיעה במפת מידבא, כעיר גדולה עם מזח ורציף, מדרגות שהוליכו לבתים וביניהן היו מזרקות, כנסיות ומבני ציבור רבים. במהלך המאה ה-10, בשלטון השושלת הפאטמית, נבנתה המצודה וכונתה קלעת אל-מינה, שפירושה "מצודת הנמל". היא הוקמה במטרה להגן על העיר מפני פלישת אוניות האימפריה הביזנטית. המצודה נפגעה ב-1033 מרעידת אדמה, ולאחר מכן, ב-1099, במסע הצלב הראשון, יושבה מחדש על ידי צלבנים, בוצרה ונקראה קסטל ברואר. המצודה ננטשה סופית ב-1260, ונשמרה במצבה עד היום.

הנמל המודרני עריכה

החלטה על מיקמו של נמל חדש למדינת ישראל, על אדמות הכפר הערבי הנטוש ערב סוכריר, התקבלה כבר בשנת 1951. על פי תוכנית אב ארצית שהכין האדריכל אריה שרון[6]. אך בנייתו של נמל אשדוד החלה רק באפריל 1961. ב-31 ביולי 1961, הונחה אבן הפינה. הנמל נחנך בנובמבר 1963. כדי לבנות את שובר הגלים שאורכו 2,200 מטר הובאו 2.5 מיליון טונות של גושי סלעים ברכבות ובמשאיות מהמחצבות בטירת יהודה ובבנימינה. 40,000 טטראפודים ענקיים הונחו בזה אחר זה. כלונסאות נקבעו, קירות בטון נוצקו ואצבעות הרציפים נשלחו אל הים, מזמינות את האוניות להיכנס[7].

ב-25 באוקטובר 1965, נכנסו האוניות האחרונות לנמל יפו ולנמל תל אביב, וב-3 בנובמבר, הופסקה הטעינה והפריקה בהם. חלק גדול מעובדי נמלים אלה, שהם מוותיקי היישוב העברי, עברו להתגורר באשדוד, עיר העולים החדשה, כדי להפעיל את נמל אשדוד החדש. ב-21 בנובמבר הופעל לראשונה הנמל לפריקה וטעינה, עם כניסתה של האונייה השוודית "וינגאלגד"[8] שהביאה 1,621 טונות של סוכר. האונייה "מלטיאן" הייתה הראשונה שהטעינה בנמל, מטען של 55,000 תיבות פרי הדר. ב-1966 הושלמה סופית בניית שוברי הגלים. אורכו של השובר הצפוני 900 מטרים, ושל הדרומי 2,200 מטרים. בינואר 1967, הופעל לראשונה רציף הצובר (תפזורת), הכולל מערכות פריקת קרונות רכבת וטעינת אוניות. בשנה זו החל לפעול בסיס חיל הים באשדוד שאחראי על זירה הימית באזור זה ועל אבטחת הנמל.

ב-23 בנובמבר 1973 טבעה האונייה הקפריסאית "אנט" שנסחפה בסערה אל שובר הגלים. 21 אנשי צוות נהרגו.[9]

באוקטובר 1975, עם חתימת הסכם הביניים עם מצרים, החל בנמל אשדוד עידן התיירות הימית, עם בואה של אוניית התיירים הגדולה "סטלה סולריס" מנמל אלכסנדריה. בנובמבר 1975, הסתיימה בנייתו של רציף 5 באורך של 380 מטרים והוא הוכנס לעבודה שוטפת. חלקו הראשון של הרציף באורך 180 מטרים הוכן עוד באפריל 1973, לעגינה היסטורית חד פעמית, של אוניית התיירים הגדולה בעולם "קווין אליזבת' 2" (Queen Elizabeth 2). ב-7 ביולי 1977 נפתח רציף מספר 7 - רציף המכולות, עת נקשרה "צ'לסי-סטרים" הבריטית לרציף, והפעילה אותו לראשונה.

"אני לא אשכח בחיים את הרגע שבו עמדתי על רציף חמש, שהוכן במיוחד לכניסת המלכה - הקווין אליזבת' שתיים, ספינת התיירים הגדולה בעולם! היא עגנה בישראל באופן חד פעמי – ובחרה לעשות זאת בנמל שלנו! על הרציף ניגנה תזמורת הנוער של אשדוד. כולם היו שם. גם שמעון פרס הצעיר, אז שר התחבורה והתקשורת, הגיע לאירוע..."

— מתוך סרטון הסברה במרכז המבקרים של נמל אשדוד
  •  

    תחילת הבנייה בנמל, 1961

  •  

    בניית שובר הגלים בנמל אשדוד מטטראפודים מבטון ב-1962. כל אחד מהם שוקל 12.5 טון.

  •  

    בניית שובר הגלים הראשי ב-1963

  •  

    בניית מסילת הרכבת לנמל אשדוד ב-1962

  •  

    מסילה להעברת חומרי בנייה ומנוף בעת בנייתו של שובר הגלים הראשי בנמל, 1963

  •  

    נמל אשדוד בתהליך בנייתו, 1964

  •  

    קטר Decauville TE900 הביא רכבת קרונות שטוחים עם סלעים לבניית נמל אשדוד, 1964-1965

ב-17 בפברואר 2005 יושמה "הרפורמה בנמלי הים בישראל"; נכנס לתוקף חוק רשות הספנות והנמלים התשס"ד-2004, אשר ביטל את רשות הנמלים ובמקומה הוקמו ארבע חברות ממשלתיות ובהן חברת נמל אשדוד בע"מ, אשר הוסמכה להפעיל את נמל אשדוד ולספק בו שירותי נמל. ב-1 במאי של אותה שנה מופעלת לראשונה המערכת הממוחשבת לבקרת מכולות (TOS) בשילוב GPS לאחסון ושיגור המכולות בנמל איתן החדש ובכך הופך נמל אשדוד לנמל הממוחשב הראשון בישראל. ה-TOS) Terminal Operating System), היא מערכת המאפשרת תיאום רציף, ניהול פריקה וטעינה של מטענים בפועל, לפי תכנון האונייה ופיקוח על קצב העבודה, זיהוי ופתרון הבעיות בתפעול. בהמשך שולבו מערכות ה-TOS וה-GPS בשאר מסופי המכולות.

ב-2013 הודיעה חברת נמלי ישראל על החברות הניגשות למכרז לבניית מסופי מכולות חדשים, "נמל המפרץ" בחיפה ו"נמל הדרום" באשדוד. למרות התוכניות הכפולות, הכוללות חפירה ימית ובניית רציפים שיאפשרו כניסת אוניות ענק, ממשלת ישראל אישרה פיתוח של נמל אחד בשלב הראשון מטעמים כלכליים. כתוצאה מזאת, שתי הערים, אשדוד וחיפה נאבקו על ההוצאה לפועל של הפרויקט במטרה שתעשה בעירן. התוכנית להרחבת הנמל באשדוד כוללת רציף ראשי באורך 1,050 מטרים וכן הארכת שובר גלים קיים יחד עם שוברי גלים משניים בעוד 2,800 מטרים. הנמל החדש מתוכנן לקלוט קיבולת של כ-1.1-1.4 מיליון מכולות בשנה[10].

במאי 2014 נעצרו מספר בכירים בנמל אשדוד בחשד לשחיתות בנמל[11].

נמל היובל עריכה

 
מבט על רציפים 21–24 של נמל היובל
  ערך מורחב – נמל היובל

תוכנית הפיתוח לנמל "היובל" אושרה עקרונית על ידי ממשלת ישראל בישיבתה מיום 16 ביולי 1995. הממשלה קיבלה את החלטתה לאחר שהוצגו בפניה תוכניות מפורטות שהוכנו על ידי צוות ההיגוי להקמת הנמל הצפוני שמונה על ידי שר התחבורה. מתוך החלטת הממשלה:

  • להכיר בצורך החיוני לפתח ולהרחיב את נמלי הים התיכון, חיפה ואשדוד, כדי לענות על גידול בתנועת המטענים והנוסעים, וכן עקב השינויים המדיניים שהושגו עם מדינות האזור.
  • לפתח את שני הנמלים לרמת השירות הנאותה, להכינם לתנאי תחרות, להבטיח רמות תעריפים תחרותיים, ולהגדיל את פעילותם העסקית.

ב-6 בספטמבר 1998, הונחה אבן הפינה לנמל היובל. לשם הקמת נמל זה היה צורך להאריך את שובר הגלים לצד צפון. ב-23 בנובמבר 2004, בעת שסערה קשה פקדה את הנמל, טבע למוות רפאל איתן, שניהל את פרויקט ההקמה של שובר הגלים. ב-2 באוגוסט 2005 נחנך נמל היובל אשר הסב את שמו לנמל איתן, על שמו. הנמל הוקם בהשקעה של 3 מיליארד ש"ח וביסס את מעמדו כשער כלכלי חשוב לישראל[12].

הפיגוע בנמל אשדוד עריכה

  ערך מורחב – הפיגוע בנמל אשדוד

ב-14 במרץ 2004 נרצחו 8 מעובדי הנמל, שני אזרחים ו-16 נפצעו בפיגוע התאבדות כפול שביצעו החמאס וגדודי חללי אל-אקצא[13]. למרות האבטחה הכבדה, הצליחו שני המחבלים לחדור לשטח הנמל בתוך מכולה בעלת דופן כפולה שלא התגלתה במעבר קרני, ובשעה 14:20 פוצצו עצמם. המחבל הראשון התפוצץ בתוך מתחם הנמל, בבניין משרדים אחורי, והשני על הגדר.

לאחר האירוע, נבנו שתי אנדרטאות זיכרון לנרצחים בפיגוע; האחת בשדרות בן-גוריון פינת שדרות הרצל בעיר אשדוד, אנדרטה עשויה דבלטי שבור ומעליו שחפים מרחפים. השנייה היא כיכר בכניסה לנמל שנקראת '"כיכר השמונה", לזכר שמונה מעובדי הנמל שנהרגו בפיגוע, כיכר ובה שמונה עצי זית.

מיקום עריכה

 
תעשיות עורף הנמל במבט מגבעת יונה
 
מתחם האספקה וצי המכוניות המיובאות

נמל אשדוד ממוקם כארבעים ק"מ דרומית לתל אביב, ליד שפך נחל לכיש. הצורך להקמת נמל עמוק מים התעורר כבר בימיה הראשונים של המדינה, לאחר שהתברר, שאין אפשרות להרחיב את הנמלים הקיימים כדי להבטיח שינוע וטיפול יעיל במטעני היצוא והיבוא, שהיקפם הלך וגדל. ההחלטה להקים את הנמל הנוסף באשדוד, התבססה על מספר שיקולים:

  • הקמת הנמל עולה בקנה אחד עם מגמת פיזור האוכלוסין והקמת מרכזים עירוניים באזור הדרום.
  • מיקום הנמל מקצר משמעותית את מרחקי ההובלה היבשתית של מטענים ממרכז הארץ דרומה - וחזרה. לדוגמה - המרחק מפרדסי רחובות לנמל אשדוד, קצר ב-102 ק"מ מהמרחק מרחובות לנמל חיפה. דוגמה נוספת - הובלת אשלג מסדום לנמל אשדוד מקצרת את הנסיעה ב-120 ק"מ.
  • מיקום הנמל מבטיח כמה יתרונות חשובים נוספים והם: הנמל קרוב לעורקי התחבורה הקיימים ובנוסף לכך הוא קרוב למרכזי התעשייה והייצור של ישראל, ולתל אביב - מרכז המסחר של המדינה.

הנמל מקושר לקו מסילת לוד-אשקלון בשלוחה מיוחדת בת 7 ק"מ היוצאת מצומת פלשת, המייעלת ומקצרת את תהליכי העבודה למינימום. התוכנית מבטיחה את חיבור הנמל לשלושה עורקי תחבורה, מצפון, ממזרח, ומדרום, המסוגלים לשאת בהיקף המטענים אל הנמל וממנו. כמו כן קיים תכנון לחבר את המחלף לכניסה צפונית לכביש 4, "דרך הרצל ג'" שתחבר בין הנמל למחלף אשדוד צפון ואזור התעשייה הצפוני של העיר.

הנמל ממוקם צפונית לאשדוד, באופן שמנתק אותו לחלוטין משטחי המגורים שבה, על ידי נחל לכיש שחוצץ ביניהם. בניגוד לעיר חיפה שבה הנמל נבנה כחלק מהעיר, בניית הנמל באשדוד לא השפיעה כלל על התפתחותה של העיר שכן היא תוכננה מראש והוא נבנה בנפרד ממנה. מרחקו ממתחמי המגורים הביאה לכך שאין בינו לבין תושבי אשדוד אינטראקציה כלל, פרט לאלו שעובדים בו. מיקום הנמל נמצא בסמוך ליבנה, בני דרום וניר גלים.

הנהלה ועובדים עריכה

מאז הקמתו ועד ל-2005, היה הנמל יחידה שתפקדה כחוליה במסגרת רשות הנמלים והרכבות. עם הקמת חברת נמלי ישראל (חנ"י), הועברו תחת סמכותו של הגוף החדש, האחריות על נכסי הנמלים ופיתוחם. תפעול הנמל ומערך השירותים ללקוחותיו, הועברו לאחריותה של חברת נמל אשדוד בע"מ, המנוהלת על ידי מועצת מנהלים ומנכ"ל. 16 מנהלים (מ־2005 מנכ"ל חברת הנמל) עמדו בראשות נמל אשדוד, מאז החל לפעול באמצע שנות ה-60 והם:

ההנהלה מתחלקת לשני חלקים: דירקטוריון נמל אשדוד והנהלת חברת נמל אשדוד.

בראש דירקטוריון חברת נמל אשדוד עמדו מאז הקמתה בשנת 2005: איריס שטרק, יעקב רז, גדעון סיטרמן, אורנה הוזמן בכור.

הדירקטוריון מתווה את מדיניות החברה וקובע את תוכניות הפעולה שלה, אחראי לעריכתם ולאישורם של הדו"חות הכספיים ובדיקת מצבה הכספי של החברה, וכן מפקח על ביצוע תפקידי המנכ"ל ופעולותיו. יו"ר דירקטוריון החברה היא אורנה הוזמן בכור.

בנובמבר 2019 בחר דירקטוריון נמל אשדוד בתת-אלוף במיל' משה זנה לתפקיד מנכ"ל חברת נמל אשדוד במקום יצחק בלומנטל, אשר סיים את תפקידו בחודש יולי 2019. בעקבות זאת, החליט דירקטוריון הנמל על מינויו של סמנכ"ל התפעול איציק כהן לתפקיד מנהל בפועל \ממלא מקום מנכ"ל, החל מראשית יולי 2019.

הנהלת חברת נמל אשדוד מורכבת ממספר חטיבות:

  • חטיבת לוגיסטיקה והנדסה
  • חטיבת תפעול, ים ומסופים
  • חטיבת הכספים
  • חטיבת משאבים
  • חטיבת תקשורת תאגידית
  • חטיבת לקוחות

כמו כן, לחברה לשכה משפטית ולשכה למבקר הפנימי של הנמל, מחלקת ביטחון, מִנהלת פרויקטים, ומִנהל סיכונים.

ב-2011 היה מספר העובדים בנמל אשדוד 1,317. שכרם הממוצע ברוטו של העובדים עמד על 24,557 ש"ח. וועד עובדי הנמל הוא וועד הכפוף לאיגוד עובדי התחבורה בהסתדרות, והוא הוועד השני החזק במדינה, אחרי ועד עובדי הרכבת[19]. בראשו עמד בעבר יהושע פרץ. הוועד גרם לשביתות וסכסוכי עבודה רבים לאורך השנים בנמל, בדרך כלל כמחאה על פגיעה בזכויות העובדים, פגיעה במאמצים של משרד התחבורה להפריט את הנמל, או סכסוכים פנימיים בין ראשי הוועד. אורי יוגב, מנהל רשות החברות הממשלתיות אמר כי שיעור של כ-40% מכלל העובדים בנמל אשדוד הם קרובי משפחה[20].

מבנה ותפקוד הנמל עריכה

 
מפת הנמל
 
שער 1 בכניסה לנמל לעת שקיעה
 
רציף 30 לפריקת חומרי נפץ ומלט, שנמצא על שובר הגלים המרכזי של הנמל
 
אנדרטה לנרצחים בפיגוע בנמל אשדוד
 
אוניית התענוגות "ריו", עוגנת בנמל אשדוד
 
נמל אשדוד נפתח למבקרים ביום העצמאות ה-63 לישראל
 
מרכז המבקרים בנמל אשדוד

שוברי הגלים והרציפים עריכה

נמל אשדוד הוא אחד הנמלים עמוקי המים הבודדים בעולם שנבנו בים הפתוח, ובנייתו הייתה כרוכה בקשיים הנדסיים רבים. להחלטה על מיקום הנמל ובנייתו קדם סקר ימי ואקלימי, שאושש את ישימות הקמתו. בנמל אשדוד פועלים 13 רציפים תפעוליים, שאורכם הכולל מסתכם ב-4,123 מטרים; 2,074 מטרים שמיועדים לטעינת מטען כללי ופריקתו, 485 מטרים למטעני מכולות, 434 מטרים לרציף רב-תכליתי וכ-500 מטרים למטעני צובר. בנוסף לרציפים אלו ישנם גם שני רציפי תפזורת ונוזלים, הנמצאים בחלקו הדרומי של הנמל. מתקן התפזורת אחראי לייצוא מחצבים מישראל לאירופה ולאמריקה. סמוך לרציף 22, נמצא חניון המכוניות המיובאות.

מספר רציף תפקיד אורך (במטרים) עומק (במטרים)
1 חקלאות, מטען כללי וצובר, גלנוע 560 5-10.5
2 רציף המתנה/כלי שיט קטנים 150 5
3 אוניות נוסעים, מטען כללי וצובר, גלנוע 620 9-11.5
4 אוניות נוסעים, מטען כללי וצובר 207 12.5
5 מטען כללי, צובר, מכולות גלנוע 480 10.5-13.8
6 רציף המתנה/כלי שיט קטנים 150 7-10
7 מסוף מכולות 480 10-12
8 מסוף מכולות, מיכליות 105 12
9 פחם ומכולות 438 13.8
10 דוברת תדלוק 150 4
11,12 צובר, פוספטים, אשלג (רציפי התפזורת) 396 12-13.8
21 אוניות נוסעים, מטען כללי וגלנוע 850 15.5
22,23,24 מסופי מכולות (רציפי היובל) 250,600,250 13.5-15.5
30 חומרי נפץ 150 9.5

נמל אשדוד מוגן על ידי שובר גלים ראשי שאורכו 3,350 מטרים, אשר יוצא סמוך לקצה הדרומי של קו החוף, חודר לים, ונמשך לכיוון צפון. שובר גלים צדדי, אשר ממוקם בחלק הצפוני, חוסם את שטח המעגן מכיוון צפון באורך של 800 מטרים.

מנופים עריכה

לאורכו של נמל אשדוד פרושים כ-80 מנופים ועגורנים. חלוקתם לפי רציפים וערוגות[21]:

  • רציף 1: 10 מנופי זרוע בעלי כושר הרמה של עד 15–25 טון.
  • רציף 3: 7 עגורני זרוע כפולה בעלי כושר הרמה 35–50 טון.
  • רציף 5: 6 מנופי זרוע כפולה בעלי כושר הרמה של 32–35 טון.
  • רציף 7: 5 מנופי גשר בעלי כושר הרמה של 40 טון.
  • רציף 9: 2 מנופי זרוע כפולה בעלי כושר הרמה של 50 טון ו-3 מנופי גשר בעלי כושר הרמה של 40 טון.
  • ערוגות A-B-C:‏ 10 מנופי שער, בעלי כושר הרמה של 35 טון.
  • רציף 21: 6 עגורני גשר בעלי כושר הרמה של עד 50 טון.
  • רציף 22 (נמל היובל): 2 מנופי גשר בעלי כושר הרמה של עד 40 טון.
  • רציף 23 (נמל היובל): 6 עגורני גשר בעלי כושר הרמה של 40–55 טון ושני מדלים לתבואה, בעלי תפוקה עד 600 טון/שעה.
  • ערוגות YO-7:‏ 24 מנופי שער על גלגלים בעלי כושר הרמה של 40 טון.

באפריל 2022 הותקנו ברציף 21 חמישה מנופי גשר חצי-אוטומטיים מסוג Zenhua 36 מתוצרת חברת ZPMC הסינית. המנופים מותאמים לעבודה עם אניות ענק בגודל של עד 24,000 TEU. גובה כל אחד מהמנופים הוא 140.6 מטר במצב זרוע מורם, ואורך הזרוע הימית של המנוף עומד על 71 מטר. המנופים מותאמים לאניות ברוחב 62 מטר אשר נושאות כ-24 שורות של מכולות. המנופים מסוגלים להרים מטענים חריגים במשקל כולל של עד 95 טון באמצעות אונקל ייעודי, וכמו כן כל אחד מהמנופים כולל מתקן הרמה מסוג Tandem המאפשר ניטול של שתי מכולות מלאות באורך 40 רגל עם משקל כולל של 80 טון. המנופים כוללים אפשרות להפעלה מחדר שליטה מרוחק ואפשרות לעבודה חצי-אוטומטית על ידי קבלת פקודות ישירות ממערכת TOS[22].

עורף הנמל עריכה

עורף הנמל כולל את משרדי לקוחות הנמל, ובהם: סוכני אוניות, עמילי מכס, חברות תובלה, חברות לתיקוני אניות ועוד, תחנת רכבת, מחסני ערובה ומטענים שונים, מחסנים לריקון ומילוי מכולות, מחסנים לאחסון מכולות, תבואות ותפזורות למיניהם, בתי קירור ומאגרי דלק לאספקה לאוניות.

בשטח עורף הנמל נמצא מרכז המבקרים של נמל אשדוד שהושק בסוף 2010. מרכז המבקרים מציע פעילויות רבות, ביניהן סרט פנורמי המציג את התפתחותו של נמל אשדוד, פלטפורמה מתקדמת המציגה את ההיבטים התפעוליים בעבודת הנמל, משחק מטענים ובו חידוני טריוויה וסימולטור ניתוב אונייה לנמל. מרכז המבקרים מעניק סיור בכל רחבי הנמל, בין הרציפים, חניון המכוניות המיובאות, מסופי המכולות והמנופים.

מסוע הגרעינים עריכה

בעורף נמל אשדוד ממוקמות ממגורות גרעיני תבואה מיובאים שהוקמו בשנת 1984, המופעלות על ידי חברת לוגיסטיקר. לממגורות כושר אחסון של כ-60,000 טון תבואה (לשם השוואה, לממגורות דגון בחיפה כושר אחסון של 85,000 טון). עם זאת, למרות גודלן היחסי, כ-90% מסך יבוא התבואה לישראל עובר דרך ממגורות דגון בגלל חוסר יעילות הליך הפריקה באשדוד. בחיפה הממגורות נמצאות על קו המים ופריקת התבואה מתבצעת ישירות אליהן. באשדוד הממגורות מרוחקות מקו המים ופריקת התבואה מתבצעת באמצעות ציוד מיושן ברציפי הנמל והתבואה משונעת לממגורות באמצעות משאיות.

על מנת להתגבר על בעיית הריחוק של הממגורות מקו המים, הושלמה באפריל 2022 בניית מסוע הגרעינים בנמל באורך של כ-2.5 ק"מ, לצורך שינוע התבואה מרציף 21 לממגורות. אחרי שיושלם שלב של ניסויי הרצה, השימוש במסוע צפוי להגביר את כושר פריקת התבואה בנמל פי שמונה[23].

חיבור רכבתי עריכה

בנמל אשדוד ובעורף הנמל קיימות מספר שלוחות מסילת רכבת ומסופי רכבת פרטיים בעלי קישור מסילתי אליהן:

  • אשדוד מיון
    • מסוף פרידנזון
    • מסוף היובל (מכולות)
    • מסוף 207 בע"מ (מרין קונטיינרס) (מכולות)
    • מסוף קונטרם (מכולות)
    • מסוף אוברסיז[24] (מכולות)
    • מסוף גופרית
    • מסוף ממגורות
  • נמל אשדוד
    • מסוף חומצה
    • מסוף חומצה ירוקה
    • מסוף אשלג
    • מסוף פוספטים
    • מסוף מכולות 3

שלוחות לא פעילות: מסוף מכולות 17, מסוף יונקס[25], מסוף רותם.

בעורף הצפוני של נמל אשדוד החל להיבנות על ידי חברת נמלי ישראל, פארק תעשייה ולוגיסטיקה שייקרא פארק נמלי ישראל[26], שיכיל בתוכו חברות לוגיסטיקה והייטק, ומסוף עתידי לרכבות מטען. דב סבידור, מנכ"ל חברת נמלי ישראל, ציין כי ההשקעה בהקמת פארק תעשייה זה עומדת על כ-160 מיליון שקלים. פארק התעשייה והלוגיסטיקה מוקם במסגרת תוכנית ארוכת טווח לפיתוח עורף נמל מודרני, כפי שקיים בנמלים המתקדמים בעולם.

שערים עריכה

הכניסה לנמל אשדוד מתבצעת דרך שלושה שערים:

  • שער 1 - שער לכניסת רכבים. משמש בעיקר לבאים מחוץ לעיר.
  • שער 2 - דרכו נכנסות ויוצאות רוב המשאיות.
  • שער 3 - שער הולכי רגל. נמצא סמוך לחניון המשאיות, ודרכו נכנסים לבניין המנהל ולאזור בתי המלאכה.
  • שער 5 - לבאים מכיוון אשדוד. דרכו נכנסים לבניין התפעול ולמרכז המבקרים. דרך שער זה אין כניסה למשאיות.

מסוף הפחם עריכה

בעורף נמל אשדוד נמצא מסוף פחם. ההקמה של המסוף החלה ב-1987 והסתיימה ב-1989. שטחו של מסוף הפחם הוא 420 דונם, מתוכם 380 דונם הם שטחים תפעוליים, ו-40 דונם הם שטחים המיועדים לשימוש אדמיניסטרטיבי. ביחד עם המסוף נבנה גם מזח לפריקת הפחם בעלות של 80 מיליון ש"ח, שיועד לשימוש בתחנת הכוח רוטנברג הפחמית שבאשקלון. ב-1999 המזח נסגר לאחר שנבנה מזח חדש באשקלון, ועורר הדים בנוגע לבזבוז הכסף המיותר של בניית המזח בנמל אשדוד[27].

פקידת אוניות ותנועת מכולות עריכה

בנמל אשדוד יכולות לעגון כ-25 אוניות בו זמנית.

מכולות/שנה 2021 2020 2019 2018 2017 2016 2015 2014 2013 2012 2011 2010 2009 2008 2007 2006 2005 2004 2003 2002 2001 2000
מס' מכולות באלפי TEU 1,612 1,584 1,538 1,477 1,525 1,443 1,307 1,250 1,182 1,170 1,160 1,018 893 828 809 693 586 545 514 535 511 480

על פי נתוני רשות הספנות והנמלים[1].

נוסעים עריכה

במאי 2007, נחנך טרמינל הנוסעים החדש של נמל אשדוד. הטרמינל מכיל חניון אולם נוסעים, אולם יוצאים, בידוק ביטחוני וביקורת גבולות, המרת מטבע (Change), קפיטריה ושתי חנויות דיוטי פרי. כמו כן, הטרמינל מציע הסעות מחניון הנוסעים ואל האולם.

מספר העוברים ושבים בנמל אשדוד לפי שנים:

נוסעים/שנה 2020 2019 2018 2017 2016 2015 2014 2013 2012 2011 2010 2009 2008 2007 2006 2005
מס' נוסעים 2,439 27,991 21,040 26,757 21,534 33,308 40,780 88,364 128,710 140,916 290,502 168,931 104,660 168,462 100,067 59,542

על פי נתוני רשות הספנות והנמלים[2].

מחלקת הים עריכה

מחלקת ים אחראית על מתן השירותים הימיים, בהם ניתוב האוניות, גרירתן, קשירתן, עיתוקן ושחרורן, אספקת מים ודלק לאוניות, פינוי מי שיפוליים, פינוי אשפה וכדומה. הצי של מחלקת הים בנמל אשדוד כולל 11 כלי שיט, ביניהם חמש ספינות נתב, שלוש ספינות פיילוט ושלוש ספינות שירות.

במסגרת הרפורמה בנמלי הים בישראל, אמורה מחלקת הים של חברת נמל אשדוד לעבור לחברת נמלי ישראל כחברת-בת החדשה.

תצפית עריכה

 
המגדלור של נמל אשדוד מעל גבעת יונה, שיצא מפעילות
  ערך מורחב – מגדלור אשדוד

מגדלור אשדוד ניצב על גבעת יונה (דרום מזרחית לנמל), בגובה 68 מטרים מעל פני הים, ואורו נראה למרחק 27 ק"מ. סימן ההיכר של המגדלור הוא שלושה הבהובים קצרים, מדי 20 שניות. בעשור הראשון של המאה ה-21 הופסק השימוש במגדלור עם כניסתם לשימוש של אמצעי ניווט מתקדמים יותר.

סמוך למחלקת הים, ממנה יוצאים כלי השיט של הנמל, נמצאת "תצפית ים", ובה מגדל הפיקוח של נמל אשדוד. מגדל תצפית נוסף ממוקם גם סמוך למסוף המכולות בנמל היובל.

איכות הסביבה עריכה

בנמל אשדוד הופעלו עם תחילת המאה ה-21, מספר פרויקטים שמטרתם הגנה על הסביבה, שיפור איכות האוויר והמים. בין הפרויקטים ניתן למנות:

  • פרויקט הזנת החופים בחול - ייבוש ים, או הקמת שובר גלים חדש, גורמים להצטברות של חול הנלכד מדרום לו ולחוסר באספקת חול מצפון לו, מה שעלול לגרום לנסיגת קו החוף. פרויקט מיוחד בנמל אשדוד, מתמודד עם התופעה, באמצעות העברת כ-180,000 מטרים מעוקבים של חול בכל שנה, מדרום לשובר הגלים, אל החופים שמצפון לו.
  • מניעת זיהום אוויר בטעינת אוניות צובר - בנמל אשדוד מיוצאים מדי שנה מיליוני טונות של דשנים מסוג פוספט ואשלג. בעבר, הוטענו אוניות הצובר באמצעות מטען צינור אשר בדרך פעולתו גרם לפליטה מוגברת של אבק פוספטים, אשלג ולזיהום ים ואוויר. בתוכנית השקעות שנמשכה על פני ארבע שנים, הוחלפו כל המטענים הישנים במטענים אקולוגיים מדכאי אבק. כמו כן, מופעלים בנמל אשדוד מדלים פניאומטיים לפריקה נקייה של גרעינים ישירות מהאונייה למשאית. חרף האמור, בכל הנוגע למניעת זיהום האוויר מכלי השיט המגיעים לנמל, לא מתבצעת כלל אכיפה שכן הנספח השישי לאמנת מרפול שאושר בשנת 2005 טרם סיים את הליכי החקיקה הנדרשים, ומשכך לא אושר בהיעדר חקיקה מתאימה[28].
  • מניעת זיהום ים בעת פריקת מטענים - לפתרון הבעיה, תוכננו כל רציפי צובר ומטען כללי בפרויקט היובל בנמל אשדוד עם מערכת ניקוז אחורית, בשילוב בורות שיקוע, המבטיחים שכל שארית מטען שתוותר על הרציף תיקלט על ידי בורות שיקוע ולא תגלוש לים.

מקורות וקריאה נוספת עריכה

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נמל אשדוד בוויקישיתוף

כתבות עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 לוח 2.2: מכולות באלפי TEU - סה"כ תנועות בנמלי ישראל, משרד התחבורה - רשות הספנות והנמלים, אגף בכיר כלכלה וקשרי חוץ
  2. ^ 1 2 לוח 6: סה"כ נוסעים שעברו בנמלי ישראל, משרד התחבורה - רשות הספנות והנמלים, אגף בכיר כלכלה וקשרי חוץ
  3. ^ Dun's 100 Israeli's Largest Enterprises2009. Ashdod Port Co. Ltd. D&B
  4. ^ מסע בהיסטוריה ובארכאולוגיה של ארץ ישראל, מקומות ואתרים, אשדוד
  5. ^ פטר פביאן - רשות העתיקות, יצחק גלעד, אוניברסיטת בן-גוריון
  6. ^ נקבע מקומו של נמל עמוק־המים לתל־אביב-יפו ודרום הארץ, דבר, 13 בפברואר 1951
  7. ^ נמל אשדוד - חלוציות נוסח 1963, בעיתון דבר 21 בינואר 1963
  8. ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1965
  9. ^ ר/ח זאב הים, בין גלים סוערים הוצאת מילוא, עמ' 46.
  10. ^ אלפי שאולי, חיפה או אשדוד: מי תהיה עיר הנמל של ישראל, באתר ynet, 7 באפריל 2013
  11. ^ יוסי אלי‏, העבירות בנמל - שחיתות ברמה הגבוהה ביותר, באתר וואלה!‏, 27 במאי 2014
  12. ^ שמוליק חדד, הושק נמל היובל בנמל אשדוד, באתר ynet, 8 במאי 2005
  13. ^ שמוליק חדד וחנן גרינברג, 10 הרוגים בפיגוע כפול בנמל אשדוד; צה"ל תקף בעזה, באתר ynet, 15 במרץ 2004
  14. ^ שרון קדמי, שאול רותם מונה לתפקיד מנהל נמל אשדוד, באתר TheMarker‏, 22 בפברואר 2005
  15. ^ שרון קדמי, שוקי סגיס מונה לתפקיד מנכ"ל חברת נמל אשדוד החדשה, באתר הארץ, 23 בפברואר 2005
  16. ^   אבי בר-אלי, פוטר מהנמל בלחץ הוועד, הוחזר על ידי ביהמ"ש - ומונה למנכ"ל, באתר TheMarker‏, 13 בפברואר 2014
  17. ^   אסנת ניר, שליטת הגנרלים: משה זנה נבחר למנכ"ל נמל אשדוד, באתר TheMarker‏, 10 בנובמבר 2019
  18. ^ ליאת רון‏, אלי בר יוסף מונה כממלא מקום מנכ"ל נמל אשדוד, באתר וואלה!‏, 12 ביוני 2022
  19. ^ ורד קלנר, ‏הרכבת או חברת חשמל: מיהו ועד העובדים החזק במדינה?, באתר גלובס, 6 במאי 2012
  20. ^ הדר קנה, אורי יוגב: "בנמל אשדוד למעלה מ-40% הם בני משפחה", באתר כלכליסט, 2 בדצמבר 2013
  21. ^ מנופים ויכולת נשיאה ברציפים, אתר נמל אשדוד
  22. ^ נמל אשדוד: נקלטו חמישה מנופי גשר חצי-אוטומטיים, 07.04.2022, אתר port2port
  23. ^ יובל שדה, הושלמה בניית מסוע הגרעינים בנמל אשדוד, באתר כלכליסט, 12 באפריל 2022
  24. ^ "אוברסיז קומרס ופרידנזון זכו בשטחים לוגיסטיים של חברת נמלי ישראל באשדוד ובחיפה"
  25. ^ "החלה הריסת חוות מכלי הדלק ליד הנמל", דור גפני, 9 ביוני 2018
  26. ^ יאיר הרוש, פארק התעשייה והלוגיסטיקה באשדוד - גדל, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 11 באוקטובר 2012
  27. ^ עמירם כהן, איך זורקים 80 מיליון דולר לפח, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2004
  28. ^ איתמר הפטר, לכלי שיט מותר לזהם את האוויר והמים בישראל – מה עושים משרדי הממשלה על מנת לעצור את זה?, באתר סביבתית- דיווח מפגעי סביבה., ‏2017-05-17



אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=נמל_אשדוד&oldid=36563869"