נמל התעופה ברלין שנפלד

נמל תעופה בברלין, גרמניה

נמל התעופה ברלין שנפלדגרמנית: Flughafen Berlin-Schönefeld; להאזנה (מידעעזרה))‏ היה נמל התעופה הבינלאומי השני בגודלו של ברלין אחרי נמל התעופה ברלין טגל. הוא מוקם 18 ק"מ דרום-מזרחית לברלין, ליד העיירה שנפלד.[1]

נמל התעופה ברלין שנפלד
Flughafen Berlin-Schönefeld
SXF Logo.svg
FLUGHAFEN SCHONEFELD BERLIN GERMANY JUNE 2013 (9025967808).jpg
טרמינל A בנמל התעופה
נתוני השדה
קוד IATA
SXF
קוד ICAO
EDDB
סוג השדה ציבורי
תאריך הקמה 1946
תאריך סגירה 25 באוקטובר 2020
מפעיל Flughafen Berlin Brandenburg GmbH
עיר סמוכה ברלין
קואורדינטות 52°22′43″N 013°31′14″E / 52.37861°N 13.52056°E / 52.37861; 13.52056
גובה מעל פני הים 48 מטר (157 רגל)
אתר נמל התעופה שנפלד
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
07L/25R 11,881 3,600 אספלט
(למפת ברלין רגילה)
Berlin location map.svg
 
SXF
SXF
סטטיסטיקה (2019)
מספר הנוסעים 11,417,435 Decrease 10.3%
תנועות מטוסים 95,364 Decrease
מטען 13,235 (טון) Increase
קיבולת
טרמינלים 4

נמל התעופה שנפלד שימש כנמל התעופה האזרחי העיקרי של מזרח גרמניה ונמל התעופה היחיד של מזרח ברלין לשעבר.

ב-25 באוקטובר 2020 נסגר נמל התעופה ובתי נתיבות שלו מוזגו ל"טרמינל 5" בנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג, כהכנה לפתיחת נמל התעופה החדש.[2]

היסטוריהעריכה

 
הקמת האנגר התחזוקה של חברת התעופה אינטרפלוג
 
חברות התעופה של הגוש המזרחי: טארום, אירופלוט ואינטרפלוג בנמל התעופה, 1990

שנים ראשונות ומלחמת העולם השנייהעריכה

ב-15 באוקטובר 1934 החלה הבנייה של שלושה מסלולי טיסה באורך של 800 מטרים, על מנת לשרת את מפעל המטוסים Henschel & Son השכן בעיירה שנפלד. עם תום מלחמת העולם השנייה נבנו במפעל למעלה מ-14 אלף מטוסים. ב-22 באפריל 1945 נכבשו המתקנים בידי חיילי הצבא האדום והמתקן פורק ונהרס. בשלהי 1947 תוקן חיבור הרכבת ונותרו במקום מכונות חקלאיות.

בשנת 1946, חיל האוויר הסובייטי וחברת התעופה הלאומית של ברית המועצות באותה העת, אירופלוט עברו משדה התעופה יוהניסטהל אל נמל התעופה שנפלד. בשנת 1947 אישר המינהל הצבאי הסובייטי בגרמניה בנייה של נמל תעופה אזרחי באתר. התנאי להסכם חלוקת גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה היה איסור מוחלט על השתתפותן של חברות תעופה גרמניות בהובלה האווירית לברלין, והוגבלה הגישה לחברות תעופה אמריקאיות, בריטיות, צרפתיות וסובייטיות. מאחר שנמל התעופה שנפלד היה ממוקם מחוץ לגבולות העיר של ברלין, הגבלה זו לא חלה על הנמל. לפיכך, אינטרפלוג, חברת הדגל של מזרח גרמניה, השתמשה בנמל התעופה, בעוד לחברת הדגל של מערב גרמניה, לופטהנזה, נדחתה הגישה להשתמש בנמל התעופה ברלין טגל או בנמל התעופה ברלין טמפלהוף.

התפתחות לאחר איחוד גרמניהעריכה

נמל התעופה ברלין שנפלד ראה עלייה משמעותית במספר הנוסעים בשנים האחרונות, אשר נגרם על ידי פתיחת בסיסי חברות של איזיג'ט וגרמניה. בשנת 2008, עברו בנמל התעופה 6.6 מיליון נוסעים.

לאחר איחוד גרמניה ב-1990, הופעלו שלושה נמלי תעופה נפרדים, שהובילו את המחוקק בברלין לתכנון תוכניות לנמל תעופה אחד שיהיה יעיל יותר ויפחית את כמות הרעש של מטוסים מנמלי התעופה בתוך העיר. לפיכך, הוחלט להקים את נמל התעופה ברנדנבורג בברלין באתר הנוכחי של נמל התעופה שנפלד, אשר תוכנן במקור להיפתח בסוף 2012. מסיבות שונות, ובהן בעיות עם מערכת גילוי האש / הבטיחות, הפתיחה נדחה לסוף 2020.

נמל התעופה החדש יחלוק רק מסלול טיסה אחד עם הנמל הקיים -המסלול הנוכחי יהפוך למסלול הצפוני של שדה התעופה החדש. רוב נמל התעופה הישן, כולל הטרמינל הראשי וחניות המטוסים, יעברו התחדשות עירונית לאחר סגירתו. חלק מאזור חניות המטוסים הישן ישמש כמסוף הנוסעים החדש של ממשלת גרמניה, שישמש לביקורים ממלכתיים.[3]

בתחילת עונת החורף בשנת 2012 חברת התעופה ג'רמנווינגס (שבשנת 2016 התמזגה עם חברת יורווינגס), עזבה את נמל התעופה לטובת נמל התעופה ברלין טגל מכיוון שחברות התעופה של קבוצת לופטהנזה פועלות משם.[4] עם זאת, כדי לספק תחרות עבור קווי הטיסה החדשים של ריינאייר, הודיעה ג'רמנווינגס לחזור נמל התעופה שנפלד, (נוסף על פעילותם בנמל התעופה טגל) החל מאוקטובר 2015.[5]

כמו כן, הודיעה חברת התעופה ריינאייר על הקמת הבסיס הגרמני השישי שלהם, בשנפלד ב-2015.

 
תצלום אווירי של נמל התעופה לצד אתר הבנייה של נמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג

סגירתועריכה

ב-25 באוקטובר 2020 נסגר נמל התעופה וקוד היאט"א שלו חדל מלהתקיים. הנמל סיים את פעילותו כנמל תעופה עצמאי, כאשר חלקים גדולים מהתשתית שלו שולבו בנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג כטרמינל 5.

טרמינליםעריכה

נמל התעופה הורכב מארבעה טרמינלים K, L, M ו-Q. טרמינלים אלה ממוקמים זה ליד זה והם מחוברים דרך שביל משותף. בטרמינל Q אין דלפקי צ'ק אין, הוא שימש אך ורק עבור בדיקות אבטחה בדרך לשערי העלייה למטוסים. בשל חוסר מקום, אין מתקנים רבים כמו אלה בנמלי תעופה בינלאומיים רבים אחרים. היו בו כמה חנויות הכולל: דיוטי פרי, חנות עיתונים, מסעדות וטרקלין עבור נוסעי לופטהנזה.

 
האולם המרכזי של טרמינל L
 
אזור ה-Check in בטרמינל M (לשעבר טרמינל D)

באפריל 2020 שונו שמות ארבעת הטרמינלים A, B, C, D ל-K, L, M, Q כדי להימנע מכפילויות בשמות הטרמינלים בנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג.[6]

טרמינל Lעריכה

הטרמינל הראשי והישן של נמל התעופה. שימש לרישום לטיסה עבור טרמינלים K ו-L. את טרמינל L משרתים 19 דלפקי צ'ק אין (L01–L18).

שירת בעיקר את חברת התעופה ריינאייר ואירופלוט ומשמש בעיקר לנחיתות של חברת איזיג'ט.

טרמינל Kעריכה

טרמינל K, הממוקם באגף צדדי, היה שמור במקור לנוסעי המעבר למערב ברלין וממנה ניצלו את תעריפי הטיסות הזולים יותר ואת טיולי החבילות שאורגנו על ידי סוכנות נסיעות במזרח גרמניה.

הטרמינל שימש בלעדית את חברת איזיג'ט בדלפקי הצ'ק-אין K20 – K29. השטח האווירי מורכב משלושה גשרי עלייה למטוס, כמו גם מספר עמדות מטוס עלייה למטוס הנמצאות בשלוחה 3a, שנפתחה בשנת 2005. באמצע שנת 2019 עברה השלוחה שיפוץ נרחב על מנת לאפשר שימוש כחלק מנמל התעופה הבינלאומי ברלין ברנדנבורג.[7]

טרמינל Qעריכה

טרמינל Q נבנה במקור כדי לטפל בטיסות אל ישראל וממנה. הוא הוגדר מחדש, בשנת 2008 לטפל בטיולים מאורגנים ובאירועים מיוחדים. בשנת 2015 הוא הוגדר מחדש שוב, על מנת לספק גישה לשערי כל הטרמינלים. כדי להקטין את הצפיפות בטרמינלים האחרים, סיפק הטרמינל מחסומי אבטחה נוספים לנוסעים שביצעו רישום לטיסה, ובדקו את מטענם או שרק הביאו מטען יד בלבד.

טרמינל Mעריכה

 
מראה חיצוני של טרמינל M

טרמינל M נפתח בדצמבר 2005 בשל מספר הנוסעים הצומח במהירות. שימש את רוב הטיסות לישראל וכלל אזור מיוחד ומבודד לטסים לנמל התעופה בן-גוריון. היו בו 18 דלפקי רישום לטיסה (M40–M57), אשר שימשו בעיקר את חברות התעופה: ריינאייר, קונדור, ואת נורוויג'ן אייר שאטל. הטרמינל אינו כלל גשרי עלייה למטוס. בשנת 2016, נפתח ליד טרמינל M, אולם נכנסים חדש אשר שימש את הטרמינל.

תחבורה אל הנמל וממנועריכה

 
תחנת הרכבת בנמל התעופה
 
תשתיות התחבורה המקושרות אל הנמל

ברכבתעריכה

נמל התעופה ברלין שנפלד מוקם ליד תחנת הרכבת ברלין-שנפלד פלוגאפן (Berlin-Schönefeld Flughafen), במרחק הליכה קצר דרך שביל גישה בקומת הקרקע מהטרמינלים A-D. על מנת להגיע לתחנת הרכבת המרכזית של ברלין (ברלין האופטבנהוף) מבלי להחליף רכבות, היה ניתן לקחת רכבת אזורית (RE Regional-Express או RB Regional-Bahn). בתחנה קיימות גם קווי S9 ו-S45 של הרכבת העילית של ברלין (S-Bahn) בתדירות של 20 דקות.

ברכבעריכה

היה ניתן להגיע אל נמל התעופה באמצעות הכביש המהיר A113, המתחבר לכבישים המהירים A100 אשר מוביל אל מרכז העיר ברלין ו-A10, המקיפים את ברלין.

אוטובוסיםעריכה

נמל התעופה קושר על ידי קווי אוטובוסים מקומיים BVG 162 (לכיוון שכונת אדלרסהוף) ו-171 (לכיוון נויקלן). בנוסף שירות האוטובוסים X7 סיפק חיבור לרשת ה-U-Bahn של ברלין בתחנת Rudo. בשעות הלילה, האוטובוס החלופי היה קו N7.

סטטיסטיקותעריכה

סטטיסטיקת נוסעיםעריכה

תנועת נוסעים לפי שנים[8][9]
שנה נוסעים % שינוי
2000 2,209,444  
2001 1,915,110   -13.3%
2002 1,688,028   -11.8%
2003 1,750,921   3.7%
2004 3,382,106   93.1%
2005 5,075,172   50%
2006 6,059,343   19.3%
2007 6,331,191   4.5%
2008 6,638,162   4.8%
2009 6,797,158   2.4%
2010 7,297,911   7.3%
2011 7,113,989   -2.5%
2012 7,097,274   0.2%-
2013 6,727,306   -5.2%
2014 7,292,517   8.4%
2015 8,526,268   17%
2016 11,652,922   36.6%
2017 12,900,000   10.7%
2018 12,725,937   1.1%
2019 11,417,435   10.3%

קווים עמוסיםעריכה

קווי טיסות הפנים העמוסים ביותר (נכון לשנת 2017)[10]
דירוג יעד נוסעים חברות תעופה
1 קלן/בון 428,703 ריינאייר
הקווים האירופאים העמוסים ביותר (נכון לשנת 2017)[10]
דירוג יעד נוסעים חברות תעופה
1 בריטניה  לונדון-גטוויק 486,222 איזיג'ט
2 ספרד  ברצלונה 459,363 איזיג'ט, ריינאייר
3 שווייץ  בזל/מולהאוס (אנ') 438,698 איזיג'ט
4 בריטניה  לונדון-סטנסטד 436,444 ריינאייר
5 רוסיה  מוסקבה-שרמטייבו 409,388 אירופלוט
הקווים החוץ-אירופאיים העמוסים ביותר לשנת 2017 (לא כולל את החלק האירופי של טורקיה)[10]
דירוג יעד נוסעים חברות תעופה
1 ישראל  תל אביב-בן-גוריון 290,622 ארקיע, ישראייר, איזיג'ט, אל על
2 טורקיה  איסטנבול-סביהה גקצ'ן 153,251 פגאסוס איירליינס
3 טורקיה  אנטליה 128,805 קורנדון איירליינס, פריבירד איירליינס, גרמניה, פגאסוס איירליינס
4 מצרים  ע'רדקה 71,213 קורנדון איירליינס, גרמניה
5 מצרים  קהיר 44,071 איג'יפטאייר

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "Traffic Report December 2016". Berlin Brandenburg Airport. בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2018. 
  2. ^ דוד אדלר, ברלין: נמל שונפלד – OUT, טרמינל 5 בנמל BER החדש – IN, PassportNews, ‏27 באוקטובר 2020
  3. ^ Paul, Ulrich. "Flughafen Berlin Brandenburg: Regierungsterminal in der Warteschleife". Berliner Zeitung (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2018. 
  4. ^ SPIEGEL ONLINE, Hamburg, Germany, Germanwings zieht von Flughafen Schönefeld nach Berlin-Tegel - SPIEGEL ONLINE, m.spiegel.de (בגרמנית)
  5. ^ "Germanwings stellt sich Konkurrenz durch Ryanair". airliners.de (בגרמנית). בדיקה אחרונה ב-6 ביוני 2018. 
  6. ^ ABCD becomes KLMQ, Berlin Brandenburg Airport, ‏2 במרץ 2020
  7. ^ Peter Neumann, Mehr Geld für Ausbau: Flughafen Schönefeld bis 2026 gebraucht, Berliner Zeitung, ‏14 בדצמבר 2018 (בגרמנית)
  8. ^ Unsere Flughäfen. "Regionale Stärke, Globaler Anschluss". www.adv.aero (בגרמנית). 
  9. ^ https://www.berlin-airport.de/en/_documents/press/basisinformationen/verkehrsstatistik/2018/2018-12-BER-EN.pdf
  10. ^ 1 2 3 DeStatis: [1]