פתיחת התפריט הראשי

כחלק מהרחבת חיפושי הנפט ברחבי העולם במחצית הראשונה של המאה ה-20, מתגלים בהדרגה מרבצי נפט במדינות חצי האי ערב בפרט ובמדינות ערב במזרח התיכון בכלל.

גילוי זה יוצר שינויים מרחיקי לכת במעמדן, בכלכלתן ובאופיין של מדינות אלו, כך למשל, בזכות ההון האדיר שזורם לערב הסעודית או כוויית - שלמעלה מ-90% מההון שלהן מבוסס על נפט - מיישמות בהדרגה מודל כלכלי סוציאליסטי יוצא דופן, המספק ביד נדיבה שירותי חינוך, בריאות, רווחה וכדומה, זאת מבלי לגבות מיסים מהתושבים[1].

גילוי הנפט השפיע באופן עמוק מאוד על החברה במדינות המזרח התיכון. גורמים איסלאמיסטיים שונים, ביניהם הממשל הסעודי, רואים בגילוי כמות נפט גדולה כל כך דווקא במפרץ הפרסי כהוכחה-כביכול ליד מכוונת של כוח עליון, שהציב את הנפט במקום התיישבותם של מאמיניו. חוקרי מדעי המדינה מין המערב שניסו להעריך מדוע מדינות ערב הן יוצאות דופן בהתנגדותן לקבלת סממנים דמוקרטיים בהשוואה לאזורים אחרים בעולם, בנו מודל לפיו יכולתן של ייצואניות הנפט במזרח התיכון ליצור כלכלה שמייטיבה עם כלל התושבים, "הוציאו את העוקץ" ממחאה ציבורית רחבה במטרה להחליף את שיטת הממשל, מכיוון שבשעה שישנו סדר קיים שמספק לציבור הרחב את צרכיו, טלטולו של סדר הממשל עלול אולי לשנות זאת. תמיכה במודל מתקבלת מהתאמה שנמצאה בין ירידה בהכנסות נפט של מדינות המזרח התיכון, לבין עלייה בהתנגדות הפוליטית במדינות אלו. יחד עם זאת, משקלו של המודל נמצא במחלוקת, מאחר שהוא איננו מספק לבדו הסבר לכלל המקרים של התנגדות לדמוקרטיה במדינות ערב[1].

בשנת 1960 ייצואניות הנפט במזרח התיכון היו המובילות העיקריות להקמת ארגון אופ"ק, שהוקם כדי להפוך את ייצואניות הנפט מרחבי העולם לקרטל שיקבע עבור חברות הנפט את קצב הפקת הנפט, מחיריו וזיכיונות עתידיים.

התאגדותן תחת ארגון אופ"ק העניקה כוח פוליטי וכלכלי לייצואניות הנפט בכלל, ובפרט לייצואניות הנפט במזרח התיכון שהן הקול הדומיננטי בארגון. הארגון השתמש בכוחו כקרטל מספר פעמים, וכך למשל, בתקופת מלחמת יום הכיפורים הכריזו המדינות הערביות (שהן הרוב באופ"ק) על חרם הנפט שגרם לעלייה דרמטית במחירו. אופ"ק שמר על כוחו הרב עד אמצע שנות השמונים של המאה העשרים כאשר הוא מעלה ומוריד את מחירי הנפט כרצון החברות בו. החל באמצע שנות השמונים החל אופ"ק להיחלש בשל גילוי נפט בים הצפוני שהקטין את תלותו של העולם בנפט המופק על ידי החברות.

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.0 1.1 פרופסור אוריה שביט, משבר הדמוקרטיה בחברות הערביות
  ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.