נציבות הרייך טורקסטן
נציבות הרייך טורקסטן (בגרמנית: Reichskommissariat Turkestan) היה שמו הגרמני של הממשל האזרחי הנאצי שתוכנן בשטחי מרכז אסיה, במקום המדינות שהיו אז חלק מברית המועצות אך לא יצא לפועל מעולם.
 | |
| מפה מוצעת של נציבות הרייך טורקסטן (במפה ניתן לראות בירוק את המדינות קזחסטן, טורקמניסטן, אוזבקיסטן, טג'יקיסטן, קירגיזסטן ואת המחוזות בשקורטוסטן, טטרסטן, אלטאי. בסגול ניתן לראות את המחוזות הפוטנציאלים מארי אל, אודמורטיה | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | מנהל אזרחי |
| עיר בירה | טשקנט או קאזאן |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| שטח בעבר | 4,230,487 קמ"ר |
  | |
נציבות הרייך הוצעה על ידי האידאולוג הראש של המפלגה הנאצית, אלפרד רוזנברג, אך בסופו של דבר ההצעה נדחתה על ידי קנצלר גרמניה והפיהרר, אדולף היטלר שאמר לרוזנברג כי יש להתמקד בתוכניות של הנאצים לאירופה[1].
היסטוריה עריכה
לפני תחילת מבצע ברברוסה כלל רוזנברג את האזורים שמרבית היושבים בו הם עמים ממוצא טורקי, עמים מוסלמים בברית המועצות במרכז אסיה בתוכניותיו להקמתה נציבות של גרמניה הנאצית בשרידי ברית המועצות, לשם שליטה יעילה של המקום. למרות ספקותיו שכיבושים גרמנים יגיעו כה מזרחה הוא המשיך לדבוק ברעיון ואף הציע אותו למנהיג גרמניה הנאצית, אדולף היטלר. הצעה זו נדחתה על ידי היטלר בשל אי עמידה במטרתו המוצהרת לרכוש מספיק מרחב מחיה במזרח עבור גרמניה. על פי הוראת היטלר, ההצעה לממשל אזרחי גרמני במרכז אסיה נגנזה גם על ידי רוזנברג לפחות לעתיד הקרוב והיטלר הפנה אותו להתמקד לפעול בחלקים האירופיים של ברית המועצות לעת עתה[2].
רוזנברג קיבל ייעוץ בשאלת טורקסטן מהמהגר האוזבקי וולי קיון האן, שעמד מאוגוסט 1942 בראש הוועד הלאומי הטורקיסטני ששיתף פעולה עם משרד הרייך לשטחי המזרח הכבושים.
בתוכניתו של רוזנברג הוקמה שולבו חמישה רפובליקות סובייטיות (הרפובליקה הקזחית, הרפובליקה האוזבקית, הרפובליקה הטג'יקית, הרפובליקה הטורקמנית, הרפובליקה הקירגיזית)[3]. למעשה, האוכלוסייה של הרפובליקות הללו לא הייתה הומוגנית ואפילו לא היה בכולם אזרחים ממוצא אתני טורקי (במיוחד טג'יקיסטן, שתושביה למעשה ברובם ממוצא איראני ותושביה דוברים את השפה הפרסית) והדבר היחיד שאיחד את כולן הייתה שבכולם, מרבית האזרחים הם מוסלמים ושחלק מתומכיה, במיוחד בהמזרח התיכון חלקו כבוד רב למפלגה הנאצית וחלקו איתם יחסים מורכבים שנעו בין זלזול, שיתוף פעולה וכבוד. התוכניות של הנאצים כללו גם את המחוזות האוטונומיים אלטאי, טטרסטן, בשקורטוסטן לחלק מנציבות הרייך שתוכננה אך מעולם לא יצא לפועל[4][5]. היו מקורות שכללו אפשרות שגם מארי אל, אודמורטיה[4].
הגבול המזרחי של השטח כולו מעולם לא הוסדר סופית במהלך מלחמת העולם השנייה. במקרה שכוחות הציר היו כובשים את שארית ברית המועצות (שרובה לא נכבשה, אלא בעיקר מערב) הציעה האימפריה היפנית בסוף 1941 הצעת לחלוקת אסיה, לפי ההצעה, הגבול בין גרמניה הנאצית לבין האימפריה היפנית יהיה בקו אורך 70 המזרחי, שיהווה את הגבול המערבי של מרחב השגשוג המשותף של מזרח אסיה רבתי והמזרחי של הרייך השלישי[6]. גרסה חלופית של הנאצים העבירו את הגבול מזרחה יותר, לאזור נהר יניסיי שבמערב סיביר[7].
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Alexander Dallin. German rule in Russia, 1941-1945: a study of occupation policies. Westview Press, 1981. P. 53.
- ^ Dallin, Alexander (1958). German rule in Russia 1941–1945: A Study of Occupation Policies, p. 65 (see note 1). Westview press.
- ^ Безыменский А. А. Генеральный план «Ост»: замыслы, цели, реальность // Вопросы истории. – 1978. – № 5. – С. 78 (in Russian)
- ^ 1 2 ИНТЕРЛЮДИЯ: Концентрационные лагеря утопии, web.archive.org, 2013-06-01
- ^ Bezymenskiĭ, Lev (1968). Sonderakte "Barbarossa". Deutsche Verlag-Anstalt. p. 225.
- ^ Weinberg, Gerhard L (2005). Visions of Victory: The Hopes of Eight World War II Leaders, p. 13. Cambridge University Press.
- ^ Rich, Norman (1973). Hitler's War Aims: Ideology, the Nazi State, and the Course of Expansion, p. 235. W.W. Norton & Company Inc.