נרטולוגיהאנגלית: Narratology) היא תורת חקר הנרטיבים – כלומר, מחקר העוסק בסיפורים והאופן בו הם בנויים סביב קו העלילה, דמויות ומוטיבים נוספים.

באופן היסטורי, נרטולוגיה החלה עוד בפואטיקה של אריסטו, אשר טען בהקשר זה כי התכונה המהותית לסיפור היא: מימזיס – חיקוי פעולות. מכאן נובע שסיפור אינו סדר פעולות המתרחשות בעולם, אלא פעולות בעולם מיוצג. בפשטות, על סיפור להיות מסופר בדרך כלשהי, סובייקטיבית. לפיכך, הסובייקט המספר אותו לדוגמה בהקשר היסטורי, מתייחס לעובדות קיימות כחומר ביד היוצר והנרטיב הוא תוצאה של הבניה הנשענת על תהליכי סוציאליזציה של אותו סובייקט. אותן עובדות והתרחשויות, יכולות להיות מסופרות אחרת על ידי סובייקט אחר, כזה אשר חווה סוציאליזציה שונה. התוצאה היא, שלאירוע היסטורי ישנם נרטיבים שונים.

אחת התרומות המשמעותיות לנרטולוגיה מיוחסת לולדימיר פרופ (אנ'). הלה ניסח ב־1928 את הכללים המשותפים לאגדות עם רוסיות בחיבורו: "מורפולוגיה של המעשייה". הכללים שניסח פרופ הורחבו ונבדקו מחדש על ידי הסטרוקטורליסטים, ואלו למעשה מהווים את התרומה העיקרית לתחום זה. מאז ועד היום, עוסקת הנרטולוגיה בניסיון לחשוף ולתאר את הכללים העומדים בבסיס סיפורים באשר הם סיפורים, ואת האופן בו סיפורים מיוצגים בתחומים שונים. מלבד תרומתה המרכזית של הנרטולוגיה לתורת הספרות והיסטוריה, היא גם חצתה גבולות לתחומים יישומים מאוד. תרומתה משמעותית למשל במתודולוגיה של מדעי החברה, לדוגמה בסיפורי חיים, וגם בעולם הטיפולי בתהליכים שונים של פסיכותרפיה.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה


  ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.