נרקיסיזם

אהבה עצמית, במצב קיצוני הפרעה פסיכולוגית

נרקיסיזםאנגלית: Narcissism; בעברית גם: מְאֹהָבוּת בְּעַצְמוֹ או נַרְקִיסִיּוּת[1]) הוא מונח עם מגוון רחב של משמעויות, בין אם הוא משמש כדי לתאר את אחד הרעיונות המרכזיים של התאוריה הפסיכואנליטית, מאפיינים אישיותיים, בעיה חברתית או תרבותית. מלבד המובן של נרקיסיזם כאהבה עצמית בריאה, "נרקיסיזם" בדרך כלל משמש כדי לתאר סוג של בעיה במערכות היחסים של האדם או הקבוצה עם עצמו ועם אחרים.

משמעות המושג נרקיסיזם במובנו היום-יומי נרדפת לממוקדות-עצמית (self-centeredness) או לעיסוק יתר בעצמי (self-preoccupation). במובן זה ,המושג נרקיסיזם משמש לתיאור אנשים שמחשבתם ושיחתם מתמקדות בעצמם. במשמעות זו ,הנרקיסיזם הוא הנטייה של האדם לעשות שימוש בעצמו כנקודת תצפית והתייחסות אשר עבורה מתארגנות כל החוויות וההתנסויות. בפסיכולוגיה, המונח משמש לתיאור נרקיסיזם הקיים אצל כל אדם במידה מסוימת, אך בדרגה קיצונית מדובר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית.

מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע.

היסטוריהעריכה

הרעיון של השתקעות-עצמית מופרזת היה מוכר לאורך ההיסטוריה. ביוון העתיקה המושג היה מוכר בתור היבריס. רק בזמן האחרון המונח הוגדר במונחים פסיכולוגיים.

  • בשנת 1898 השתמש הבלוק אליס, סקסולוג בריטי, במונח "כמו - נרקיסוס" ביחס לאוננות מופרזת, לפיה האדם הופך לאובייקט המיני שלו או שלה.
  • בשנת 1899 היה פאול נקה (Paul Näcke) האדם הראשון שהשתמש במונח "נרקיסיזם" במחקר על סטיות מיניות.
  • בשנת 1911 פרסם אוטו ראנק את המאמר הפסיכואנליטי הראשון הנוגע באופן ספציפי לנרקיסיזם, ומקשר אותו ליהירות והערצה עצמית.
  • בשנת 1914 פרסם זיגמונד פרויד מאמר שהוקדש אך ורק לנרקיסיזם, הנקרא "הצגת הנרקיסיזם"[2] (גרמנית: Zur Einführung des Narzißmus).
  • בשנת 1923 פרסם מרטין בובר את המאמר "אני ואתה", בו הוא ציין כי הנרקיסיזם שלנו לעיתים קרובות מוביל אותנו להתייחס לאחרים כאל אובייקטים במקום כאל שווים.

נרקיסיזם בריאעריכה

בניגוד לדעתו של פרויד כי נרקיסיזם הוא פתולוגי, היינץ קוהוט ראה בנרקיסיזם – או במילים אחרות, אהבה עצמית – חלק מכריע בהתפתחות העצמי והשתמש במושג כדי לתאר את ההתפתחות הנפשית של ילדים. בניגוד לפרוידיאניים לפניו שהתמקדו ב"דחפים", קוהוט חקר נרקיסיזם בדרכים חדשות שהובילו בסופו של דבר להתפתחות פסיכולוגיית העצמי. המחקר של קוהוט הראה שאם הדמות המטפלת הצליחה לספק מענה הולם לצרכים נרקיסיסטיים מוקדמים, הפרט יעבור למה שהוא כינה "צורה בוגרת של הערכה עצמית חיובית; ביטחון עצמי" או נרקיסיזם בריא. בתיאוריה שלו קוהוט מדגיש את החשיבות של האמפתיה בהבנת הצרכים הנרקיסיסטיים הללו, ותיאר אותם כצרכי יסוד לאורך החיים.[3]

לדברי קוהוט, התפתחותו של נרקיסיזם בריא מוצאת את ביטויה בבגרות בצורות שונות כגון יצירתיות, הומור, אמפתיה, גאווה אישית ומקצועית, רצון להצליח, וכמו גם צורך בהיענות בלתי מתפשרת מצד הזולת לדרישות, למשמעת, להכרת תודה, למתן כבוד ראוי, היכולת לקבל את העצמי ולסבול את חוסר שביעות הרצון של האחר, ולבסוף, הביטחון להחזיק בתקוות, חלומות, שאיפות, ואמונה ביכולת לקבל החלטות שישפיעו לטובה על חייו של האדם.[4][3]

נוויל סימינגטון ביקר את עבודתו של קוהוט על נרקיסיזם בריא וטען בספרו, "איננו מקבלים נרקיסיזם חיובי ללא שנאה עצמית או נרקיסיזם שלילי".[5] סימיניגטון קבע כי "זה חסר טעם לדבר על ממוקדות-עצמית בריאה" – הליבה של הנרקיסיזם.[5]

הפרעת אישיות נרקיסיסטיתעריכה

  ערך מורחב – הפרעת אישיות נרקיסיסטית

בנוסף לנרקיסיזם כתכונת אופי, קיימת תופעה נפרדת הקרויה "הפרעת אישיות נרקיסיסטית", שהיא אחד מהסוגים של הפרעות אישיות. תופעה זו היא הפרעה אישיותית, שהלוקים בה עסוקים בצרכים האנוכיים שלהם ובמשוב שהם מצפים לקבל מהסביבה, עד כדי כך שאינם מהססים לפגוע בסובבים אותם על מנת להאדיר את עצמם או להדגיש את ערכם בעיני עצמם ובעיני הסובבים אותם. על פי ה-DSM-5: "אנשים רבים ומוצלחים מאוד מפגינים תכונות אישיות שיכולות להיחשב נרקיסיסטיות, אך רק כאשר תכונות אלה אינן גמישות, לא הולמות, מתמשכות וגורמות לליקוי תפקודי משמעותי או למצוקה סובייקטיבית, הן מהוות הפרעת אישיות נרקיסיסטית".[6]

צורות שונות של נרקיסיזםעריכה

נרקיסיזם שניוניעריכה

וריאציה לתופעת הנרקיסיזם היא "נרקיסיזם שניוני" (secondary narcissism). ההערצה לדמות ה"אני" מתנפצת מול "אני" מרוקן, חסר הערכה עצמית. כתחליף תאומץ דמות נערצת, בעלת תכונות בולטות של יופי, כח, כישרון והצלחה, אשר תספק "אני משני" שיהיה מושא לסגידה והערצה עד כדי אימוץ כתחליף ל"אני" המקורי, או התבטלות ה"אני" המקורי בפני דמות זו. לעיתים חווים זמרים, שחקנים וספורטאים תופעות של סגידה קיצונית, עד כדי סיכון חייהם על ידי מעריצים, שלפעמים מסרבים להאמין שאליליהם הם אכן אנשים בשר ודם.

נרקיסיזם ממאירעריכה

  ערך מורחב – נרקיסיזם ממאיר

קרנברג (1994) הציע ספקטרום של "פסיכופתולוגיה נרקיסיסטית" בו ניתן להבחין ב"נרקיסיזם ממאיר" (malignant narcissism), המתאפיין במידות שונות של סדיזם, פרנויה ופסיכופתיה המתחלפים ביניהם. את המונח טבע אריך פרום (1964) בספרו "the heart of man". פרום מסביר בהקדמה שבעוד שהנושא העיקרי בספר "אומנות האהבה" (2001) היא יכולתו של אדם לאהוב, הנושא העיקרי בספר זה הוא היכולת להרוס, הנרקיסיזם שלו והקיבעון האינצסטואלי שלו. בספר זה הוא מפתח את נושא האהבה למובן רחב יותר שהוא אהבת החיים, שכוללת עצמאות והתגברות על נרקיסיזם שהוא מכנה אותם "תסמונת הצמיחה" (syndrome of life) בניגוד ל"תסמונת הדעיכה" (syndrome of decay) המתבטאת באהבה של המוות, סימביוזה אינצסטואלית ונרקיסיזם ממאיר (malignant narcissism). לדבריו, נרקיסיזם ממאיר הוא הפרעה נפשית חמורה והיא הרשע בהתגלמותו.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מְאֹהָבוּת בְּעַצְמוֹ, נַרְקִיסִיּוּת במילון פסיכולוגיה (תשנ"ד), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ Freud, Sigmund, On Narcissism: An Introduction, 1914
  3. ^ 1 2 H. Kohut, E. Wolf, The Disorders of the Self and their Treatment: An Outline, The International Journal of Psychoanalysis, 1978
  4. ^ Robert Jenkins, Healthy Narcissism and Narcissistic Personality Disorder, Specialized Therapy, ‏2019-01-08 (בAmerican English)
  5. ^ 1 2 Neville Symington, Narcissism : a new theory, London: Carnac Books, 1993, ISBN 978-1-84940-155-5
  6. ^ Diagnostic and statistical manual of mental disorders : DSM-5., Arlington, VA: American Psychiatric Association, 5th ed, 2013, עמ' 658-661, ISBN 978-0-89042-554-1