נרקיסיזם

אהבה עצמית, במצב קיצוני הפרעה פסיכולוגית

נרקיסיזםאנגלית: Narcissism; בעברית גם: מְאֹהָבוּת בְּעַצְמוֹ או נַרְקִיסִיּוּת[1]) הוא מונח עם מגוון רחב של משמעויות, בין אם הוא משמש כדי לתאר את אחד הרעיונות המרכזיים של התאוריה הפסיכואנליטית, מאפיינים אישיותיים, בעיה חברתית או תרבותית. מלבד המובן של נרקיסיזם כאהבה עצמית בריאה, "נרקיסיזם" בדרך כלל משמש כדי לתאר סוג של בעיה במערכות היחסים של האדם או הקבוצה עם עצמו ועם אחרים.

משמעות המושג נרקיסיזם במובנו היום-יומי נרדפת לממוקדות-עצמית (self-centeredness) או לעיסוק יתר בעצמי (self-preoccupation).[2][3] במובן זה, המושג נרקיסיזם משמש לתיאור אנשים שמחשבתם ושיחתם מתמקדות בעצמם. במשמעות זו, הנרקיסיזם הוא הנטייה של האדם לעשות שימוש בעצמו כנקודת תצפית והתייחסות אשר עבורה מתארגנות כל החוויות וההתנסויות.[3] בפסיכולוגיה, המונח משמש לתיאור נרקיסיזם הקיים אצל כל אדם במידה מסוימת, אך בדרגה קיצונית מדובר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית.[3]

מקור המונח באגדה המספרת על נסיך יווני יפה תואר בשם נרקיסוס, שהתאהב בבבואתו הנשקפת ממי הביצה ולא יכול היה להינתק ממנה עד שגווע.

היסטוריהעריכה

  ערך מורחב – היסטוריה של נרקיסיזם

הרעיון של השתקעות-עצמית מופרזת היה מוכר לאורך ההיסטוריה. ביוון העתיקה המושג היה מוכר בתור היבריס. רק בזמן האחרון המונח הוגדר במונחים פסיכולוגיים.

  • בשנת 1898 השתמש הבלוק אליס, סקסולוג בריטי, במונח "כמו - נרקיסוס" ביחס לאוננות מופרזת, לפיה האדם הופך לאובייקט המיני שלו או שלה.
  • בשנת 1899 היה פאול נקה (Paul Näcke) האדם הראשון שהשתמש במונח "נרקיסיזם" במחקר על סטיות מיניות.
  • בשנת 1911 פרסם אוטו ראנק את המאמר הפסיכואנליטי הראשון הנוגע באופן ספציפי לנרקיסיזם, ומקשר אותו ליהירות ואהבה עצמית.
  • בשנת 1914 פרסם זיגמונד פרויד מאמר שהוקדש אך ורק לנרקיסיזם, הנקרא "הצגת הנרקיסיזם"[4] (גרמנית: Zur Einführung des Narzißmus).
  • בשנת 1923 פרסם מרטין בובר את המאמר "אני ואתה", בו הוא ציין כי הנרקיסיזם שלנו לעיתים קרובות מוביל אותנו להתייחס לאחרים כאל אובייקטים במקום כאל שווים.

נרקיסיזם בריאעריכה

בניגוד לדעתו של פרויד כי נרקיסיזם הוא פתולוגי, היינץ קוהוט ראה בנרקיסיזם – או במילים אחרות, אהבה עצמית – חלק מכריע בהתפתחות העצמי והשתמש במושג כדי לתאר את ההתפתחות הנפשית של ילדים. בניגוד לפרוידיאניים לפניו שהתמקדו ב"דחפים", קוהוט חקר נרקיסיזם בדרכים חדשות שהובילו בסופו של דבר להתפתחות פסיכולוגיית העצמי. המחקר של קוהוט הראה שאם הדמות המטפלת הצליחה לספק מענה הולם לצרכים נרקיסיסטיים מוקדמים, הפרט יעבור למה שהוא כינה "צורה בוגרת של הערכה עצמית חיובית; ביטחון עצמי" או נרקיסיזם בריא. בתיאוריה שלו קוהוט מדגיש את החשיבות של האמפתיה בהבנת הצרכים הנרקיסיסטיים הללו, ותיאר אותם כצרכי יסוד לאורך החיים.[5][3]

לדברי קוהוט, התפתחותו של נרקיסיזם בריא מוצאת את ביטויה בבגרות בצורות שונות כגון יצירתיות, הומור, אמפתיה, גאווה אישית ומקצועית, רצון להצליח, וכמו גם צורך בהיענות בלתי מתפשרת מצד הזולת לדרישות, למשמעת, להכרת תודה, למתן כבוד ראוי, היכולת לקבל את העצמי ולסבול את חוסר שביעות הרצון של האחר, ולבסוף, הביטחון להחזיק בתקוות, חלומות, שאיפות, ואמונה ביכולת לקבל החלטות שישפיעו לטובה על חייו של האדם.[6][3] הסביבה, אם כן, ממלאת תפקיד בבניית התפתחות תקינה של הפרט. באמצעותה הוא מקבל חיזוקים, הכרה, הערכה והערצה, אשר מבנים את ההערכה העצמית שלו. בהקשר זה טבע קוהוט (1977) את המושג "זולת עצמי" (Selfobject) – בשעה שהאובייקט נחווה כחלק מהעצמי, הוא מעצים את תחושת החשיבות העצמית של הפרט, ובאותה העת מאפשר לפרט להאדיר אנשים אחרים, שהופכים להיות אידיאלים של שלמות עבורו.[7]

נוויל סימינגטון ביקר את עבודתו של קוהוט על נרקיסיזם בריא וטען בספרו, "איננו מקבלים נרקיסיזם חיובי ללא שנאה עצמית או נרקיסיזם שלילי".[8] סימיניגטון קבע כי "זה חסר טעם לדבר על ממוקדות-עצמית בריאה" – ליבת הנרקיסיזם.[8]

מדידהעריכה

בספרות המקצועית, מוגדר הנרקיסיזם בשני אופנים: בהקשר הפתולוגי באמצעות האבחנה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית, וההקשר "הנורמלי" באמצעות סולם ה-NPI. מאז 1979 שאלון ה-NPI התפתח מ-220 פריטים לשאלון NPI-40 שכולל 40 פריטים. בנוסף קיימת גרסה מקוצרת של השאלון שנקראת NPI-16, הכוללת 16 פריטים.[9]

הפריטים בשאלון נגזרים בחלקם מהקריטריונים של DSM-3 להפרעת אישיות נרקיסיסטית. עם זאת, השאלון אינו מיועד לאבחון של הפרעת אישיות נרקיסיסטית.[9] במקום זאת, נאמר לעיתים קרובות כי הוא נועד למדוד "נרקיסיזם נורמלי" או "נרקיסיזם תת-קליני" - כלומר גם אנשים שמקבלים ציונים גבוהים מאוד בשאלון זה, אינם בהכרח עומדים בכל הקריטריונים הדרושים לאבחנה של הפרעת אישיות נרקיסיסטית.[9] באמצעות ניתוח גורמים ראשיים, נמצא כי הפריטים בשאלון מורכבים משבעה גורמים: סמכות, מוחצנות, עליונות, זכאות, נצלנות, עצמאות, ושחצנות.[10] ניתוחים עדכניים יותר מצאו רק שניים (כוח, מוחצנות) ושלושה גורמים (כוח, מוחצנות, ומיוחדות).[9] בשאלון נעשה שימוש נרחב במסגרות מחקר, ועל אוכלוסיות לא-קליניות (למשל, סטודנטים באוניברסטה) וקיימת גרסה חופשית שלו ברחבי הרשת שמופצת תחת רישיון מחקרי.[11]

קמפבל ופוסטר (2003) מצאו כי הניקוד הממוצע של האוכלוסייה הכללית בשאלון זה הוא 15.2 נקודות. המדגם שלהם כלל משתתפים מאזורים שונים בעולם, גילאים שונים, ומוצא אתני שונה.[12] יאנג ופינסקי (2006), מצאו כי הניקוד הממוצע של סלבריטאים הוא 17.8 נקודות בשאלון זה.[13] הווה אומר, נרקיסיזם כתכונת אופי קיימת ברוב האוכלוסייה במידה כלשהי.[12]

במהלך השנים ספג השאלון ביקורת רבה. במחקרים נמצא כי לשאלון מהימנות פנימית נמוכה, כמו גם תוקף מבנה מתכנס חלש.[9] עם זאת, כן נמצא כי לשאלון תוקף מבנה טוב – תוקף מבנה מתייחס להתאמה בין מושג תאורטי לבין מדידה ספציפית של מושג זה בכלי הערכה מסוים.[9] עוד ספגו ביקורת המתאמים השליליים בין הפריטים בשאלון זה עם מצוקה, והמתאמים החיוביים בין הפריטים לרווחה נפשית והערכה עצמית.[9] עם זאת, לטוב או לרע, קיימת הסכמה כי שאלון ה-NPI קידם מחקר, והביא ליצירתם של קבוצות מחקר רבות בתחום.[9]

הפרעת אישיות נרקיסיסטיתעריכה

  ערך מורחב – הפרעת אישיות נרקיסיסטית

בנוסף לנרקיסיזם כתכונת אופי, קיימת תופעה נפרדת הקרויה "הפרעת אישיות נרקיסיסטית", שהיא אחד מהסוגים של הפרעות אישיות. תופעה זו היא הפרעה אישיותית, שהלוקים בה עסוקים בצרכים האנוכיים שלהם ובמשוב שהם מצפים לקבל מהסביבה, עד כדי כך שאינם מהססים לפגוע בסובבים אותם על מנת להאדיר את עצמם או להדגיש את ערכם בעיני עצמם ובעיני הסובבים אותם. על פי ה-DSM-5: "אנשים רבים ומוצלחים מאוד מפגינים תכונות אישיות שיכולות להיחשב נרקיסיסטיות, אך רק כאשר תכונות אלה אינן גמישות, לא הולמות, מתמשכות וגורמות לליקוי תפקודי משמעותי או למצוקה סובייקטיבית, ולא ניתן להסבירם על ידי הפרעה אחרת, הן מהוות הפרעת אישיות נרקיסיסטית".[14]

צורות שונות של נרקיסיזםעריכה

נרקיסיזם שניוניעריכה

וריאציה לתופעת הנרקיסיזם היא "נרקיסיזם שניוני" (secondary narcissism). ההערצה לדמות ה"אני" מתנפצת מול "אני" מרוקן, חסר הערכה עצמית. כתחליף תאומץ דמות נערצת, בעלת תכונות בולטות של יופי, כח, כישרון והצלחה, אשר תספק "אני משני" שיהיה מושא לסגידה והערצה עד כדי אימוץ כתחליף ל"אני" המקורי, או התבטלות ה"אני" המקורי בפני דמות זו. לעיתים חווים זמרים, שחקנים וספורטאים תופעות של סגידה קיצונית, עד כדי סיכון חייהם על ידי מעריצים, שלפעמים מסרבים להאמין שאליליהם הם אכן אנשים בשר ודם.

נרקיסיזם ממאירעריכה

  ערך מורחב – נרקיסיזם ממאיר

נרקיסיזם ממאיר היא תסמונת פסיכולוגית המורכבת מתמהיל קיצוני של הפרעת אישיות נרקיסיסטית, התנהגות אנטי-חברתית, אגרסיביות וסאדיזם.[15]

נרקיסיזם ממאיר מאופיין בהתנהגות לא מוסרית, אלימה וסדיסטית, שמטרתה להגן על תחושת ערך עצמי מנופחת. אדם הלוקה בסוג זה של נרקיסיזם מאופיין במניפולטיביות, חיפוש כוח ושליטה בהקשר הבין-אישי, חשיבות עצמית קיצונית, והיעדר חרטה. הוא מתקשה לחשוב באופן אמפתי על האנשים בסביבתו, ממעיט בערכם, מזלזל בהם ויוצר להם דה-הומניזציה. רמת העוינות שלו עלולה לעלות לאורך זמן. אוטו קרנברג טען כי נרקיסיזם ממאיר מהווה צורה מעט פחות פתולוגית של פסיכופתיה.[16]

נרקיסיזם קולקטיביעריכה

  ערכים מורחבים – תאוריית השליטה החברתית, מכוונות לשליטה חברתית

בפסיכולוגיה חברתית, נרקיסיזם קולקטיבי (או נרקיסיזם קבוצתי) הוא הנטייה להגזים בתדמית החיובית ובחשיבותה של הקבוצה שאליה משתייכים.[17][18] הקבוצה עשויה להיות מוגדרת לפי אידאולוגיה, גזע, אמונות או עמדה פוליטית, דת, נטייה מינית, מעמד חברתי, שפה, לאום, מצב תעסוקתי, רמת השכלה, ערכי תרבות, או כל קבוצת פנים אחרת. למרות שההגדרה הקלאסית של נרקיסיזם מתמקדת ביחיד, נרקיסיזם קולקטיבי מרחיב את המושג הזה ומציע שהקבוצה יכולה לתפקד כישות נרקיסיסטית.[17][18]

נרקיסיזם קולקטיבי נקשר לאתנוצנטריות. בעוד שאתנוצנטריות מתייחסת בדרך כלל לעליונות, נרקיסיזם קולקטיבי הוא הנטייה להשקיע תחושת זכאות לא-מסופקת באמונה לגבי הייחודיות והחשיבות של הקבוצה הפנימית.[17] לפיכך, הקבוצה הפנימית צפויה להפוך לכלי מימוש של זכאות.[17] בנוסף, האתנוצנטריות מתמקדת בעיקר בממוקדות-עצמית ברמה האתנית או התרבותית, הנרקיסיזם הקולקטיבי מורחב לכל סוג של קבוצת פנים.[18] נרקיסיזם קולקטיבי נקשר גם לעוינות בין קבוצות.[17]

המונח הופיע לראשונה בספר של פרויד משנת 1922 "הפסיכולוגיה של ההמון והאנליזה של האני", והוא הומשג מחדש על ידי דה סבאלה ואח', שיצרו את סולם הנרקיסיזם הקולקטיבי שכולל 23 פריטים.[18] אנשים שמקבלים ניקוד גבוה בסולם זה מסכימים שחשיבותה וערכה של הקבוצה אליה הם משתייכים לא מקבלת מספיק הכרה מהסביבה, וכי הקבוצה שלהם ראויה ליחס מיוחד. כך לדוגמה ישנם פריטים כגון: "הקבוצה שלי היא יוצאת דופן", "הקבוצה שלי נכשלת רק לעיתים רחוקות", "לקבוצה שלי יש השפעה רבה על קבוצות אחרות".[18]

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • W. Keith Campbell, Joshua D. Miller, 2011, The handbook of narcissism and narcissistic personality disorder : theoretical approaches, empirical findings, and treatments, מסת"ב 9781118093108
  • Twenge JM, Campbell WK (April 2009). The Narcissism Epidemic: Living in the Age of Entitlement. Simon and Schuster. מסת"ב 978-1-4165-7599-3.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מְאֹהָבוּת בְּעַצְמוֹ, נַרְקִיסִיּוּת במילון פסיכולוגיה (תשנ"ד), באתר האקדמיה ללשון העברית
  2. ^ APA, narcissism, באתר APA Dictionary of Psychology
  3. ^ 1 2 3 4 5 H. Kohut, E. Wolf, The Disorders of the Self and their Treatment: An Outline, The International Journal of Psychoanalysis, 1978
  4. ^ Freud, Sigmund, On Narcissism: An Introduction, 1914
  5. ^ Heinz Kohut, The Analysis of the Self (Madison 1971) - עמוד 9 ועמוד 215
  6. ^ Robert Jenkins, Healthy Narcissism and Narcissistic Personality Disorder, באתר Specialized Therapy, ‏2019-01-08 (בAmerican English)
  7. ^ Heinz Kohut, The restoration of the self, New York: International Universities Press, 1977, מסת"ב 0-8236-5810-4
  8. ^ 1 2 Neville Symington, Narcissism : a new theory, London: Carnac Books, 1993, פרק Positive and negative narcissism, עמ' 8, מסת"ב 978-1-84940-155-5
  9. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 The handbook of narcissism and narcissistic personality disorder : theoretical approaches, empirical findings, and treatments, Hoboken, N.J.: John Wiley & Sons, 2011, פרק ADDRESSING CRITICISMS OF THE NARCISSISTIC PERSONALITY INVENTORY (NPI), מסת"ב 978-1-118-09310-8
  10. ^ Robert Raskin, Howard Terry, A principal-components analysis of the Narcissistic Personality Inventory and further evidence of its construct validity., Journal of Personality and Social Psychology 54, 1988-05, עמ' 890–902 doi: 10.1037/0022-3514.54.5.890
  11. ^ Narcissism Test (NPI), באתר IDRlabs (באנגלית)
  12. ^ 1 2 Joshua D. Foster, W. Keith Campbell, Jean M. Twenge, Individual differences in narcissism: Inflated self-views across the lifespan and around the world, Journal of Research in Personality 37, 2003-12, עמ' 469–486 doi: 10.1016/S0092-6566(03)00026-6
  13. ^ S. Mark Young, Drew Pinsky, Narcissism and celebrity, Journal of Research in Personality 40, 2006-10-01, עמ' 463–471 doi: 10.1016/j.jrp.2006.05.005
  14. ^ Diagnostic and statistical manual of mental disorders : DSM-5., Arlington, VA: American Psychiatric Association, 5th ed, 2013, עמ' 658-661, מסת"ב 978-0-89042-554-1
  15. ^ Robert Jean Campbell, Campbell's psychiatric dictionary, Oxford: Oxford University Press, 9th ed, 2009, עמ' 574, מסת"ב 978-0-19-534159-1
  16. ^ Otto F. Kernberg, Aggressivity, narcissism, and self-destructiveness in the psychotherapeutic relationship : new developments in the psychopathology and psychotherapy of severe personality disorders, New Haven, Conn.: Yale University Press, 2004, פרק Chapter 8: The Psychodynamics and Psychotherapeutic Management of Psychopathic, Narcissistic, and Paranoid Transferences, מסת"ב 978-0-300-12838-3
  17. ^ 1 2 3 4 5 Agnieszka Golec de Zavala, Collective Narcissism and Intergroup Hostility: The Dark Side of ‘In-Group Love’: Collective Narcissism, Social and Personality Psychology Compass 5, 2011-06, עמ' 309–320 doi: 10.1111/j.1751-9004.2011.00351.x
  18. ^ 1 2 3 4 5 Golec de Zavala, Agnieszka; Cichocka, Aleksandra; Eidelson, Roy; Jayawickreme, Nuwan, Collective narcissism and its social consequences, Journal of Personality and Social Psychology doi: https://doi.org/10.1037/a0016904