ויקיפדיה

ברכת כהנים

ברכה שנצטוו הכהנים לברך את ישראל
(הופנה מהדף נשיאת כפיים)

בִּרְכַּת הכֹּהֲנִים היא ברכה המופיעה בתורה בספר במדבר במסגרת ציווי על הכהנים לברך את בני ישראל, ואת בני ישראל להתברך מן הכהנים[1]. הברכה מורכבת משלושה פסוקים ועל כן נקראת גם "ברכה משולשת".

ברכת כהנים
(מקורות עיקריים)
אחת השיטות לנשיאת כפיים, בפסיפס בבית כנסת באנסחדה
אחת השיטות לנשיאת כפיים, בפסיפס בבית כנסת באנסחדה
מקרא ספר במדבר, פרק ו', פסוקים כ"ג–כ"ז
תלמוד בבלי מסכת סוטה, דף ל"ז, עמוד ב'-דף מ', עמוד ב'
משנה תורה ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק י"ד-טו
שולחן ערוך אורח חיים, סימן קכ"ח-קל
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה כ"ו
ספר החינוך, מצווה שע"ח

כיום, במהלך חזרת הש"ץ של תפילת העמידה, בין ברכת מודים לברכת שים שלום, הברכה נאמרת על ידי הכהנים בנשיאת כפיים, כאשר ידיהם מושטות כלפי הציבור. פסוקי ברכת כהנים משמשים לברכה אצל יהודים גם בהזדמנויות אחרות, למשל בפדיון הבן.

מקור ברכת הכהנים עריכה

 
לוחיות ברכת כהנים שנמצאו בכתף הינום בירושלים, מתוארך לשנת 600 לפנה"ס

המקור לברכה מופיע ספר במדבר, פרק ו', פסוקים כ"ב–כ"ז

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:
דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר:
כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם.

לוחיות כסף ששימשו ככל הנראה כקמעות נמצאו במערת קבורה בכתף הינום בירושלים כשעל אחת מהן רשומים פסוקי ברכת כהנים בנוסח הדומה לנוסח המקרא. ממצא ארכאולוגי זה הוא הטקסט המקראי הקדום ביותר שנמצא עד כה. הלוחיות מתוארכות לשנת 600 לפנה"ס בקירוב, שלהי תקופת בית ראשון, והן מוצגות כיום במוזיאון ישראל.

משמעות מילות הברכה (פשט) עריכה

הכהנים פונים אל כל אחד ואחד מבני ישראל ומברכים אותו שתחול עליו אהבתו של ה'[דרוש מקור], כפי שמעיד נוסח הברכה שקבעו חז"ל - "לברך את עמו ישראל באהבה".

"יברכך ה' וישמרך" - ברכה בריבוי כספי ועושר, ושמירה מנזק והפסד.[דרוש מקור]

"יאר ה' פניו אליך ויחנך" - הארת פנים ונשיאת חן, כמו גם מתנת חינם.[דרוש מקור]

"ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום" - נשיאת פנים וקבלה ללא תנאי, ושלום ושלווה פנימית.[דרוש מקור]

קיום מצוות נשיאת כפיים עריכה

בבית המקדש עריכה

כֵּיצַד בִּרְכַּת כֹּהֲנִים בַּמִּקְדָּשׁ?
הַכֹּהֲנִים עוֹלִין לַדּוּכָן אַחַר שֶׁיַּשְׁלִימוּ עֲבוֹדַת תָּמִיד שֶׁל שַׁחַר, וּמַגְבִּיהִין יְדֵיהֶם לְמַעְלָה עַל גַּבֵּי רָאשֵׁיהֶן וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶן פְּשׁוּטוֹת, חוּץ מִכֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁאֵין מַגְבִּיהַּ יָדָיו לְמַעְלָה מִן הַצִּיץ;
וְאֶחָד מַקְרִיא אוֹתָן מִלָּה מִלָּה כְּדֶרֶךְ שֶּׁעוֹשִׂין בִּגְבוּלִין, עַד שֶׁיַּשְׁלִימוּ שְׁלֹשֶׁת הַפְּסוּקִים.
וְאֵין הָעָם עוֹנִין אָמֵן אַחַר כָּל פָּסוּק, אֶלָּא עוֹשִׂין אוֹתָהּ בַּמִּקְדָּשׁ בְּרָכָה אַחַת. וּכְשֶׁיַּשְׁלִימוּ, כָּל הָעָם עוֹנִין: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם".
אֵין בִּרְכַּת כֹּהֲנִים נֶאֱמֶרֶת בְּכָל מָקוֹם אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כֹּה תְּבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כָּךְ לָמְדוּ שׁוֹמְעֵי שְׁמוּעָה מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ:
"כֹּה תְּבָרְכוּ" - בַּעֲמִידָה;
"כֹּה תְּבָרְכוּ" - בִּנְשִׂיאַת כַּפַּיִם;
"כֹּה תְּבָרְכוּ" - בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ;
"כֹּה תְּבָרְכוּ" - פָּנִים כְּנֶגֶד פָּנִים;
"כֹּה תְּבָרְכוּ" - בְּקוֹל רָם;
"כֹּה תְּבָרְכוּ" - בְּשֵׁם הַמְּפֹרָשׁ.

סדר הברכה עריכה

 
ברכת כהנים בבית כנסת בעפרה

לפני הברכה חייבים הכהנים ליטול את ידיהם. לפי מנהג שמקורו בספר הזוהר[2], הלויים שבקהל נוטלים את ידי הכהנים. אם אין לויים, יש נוהגים שהבכורות נוטלים את ידי הכהנים, מפני שלפני חטא העגל הם שמשו כלוויים, ויש נוהגים שהכהנים נוטלים את ידיהם בעצמם, אך ישראל או כהן אחר לא יטול את ידיהם באף אופן.

הכהנים חייבים להתחיל ללכת לקראת הדוכן כבר בברכת רצה, הליכה המכונה בהלכה "עקירת רגליים".

לאחר מכן הכהנים חולצים את נעליהם, מכסים את ראשם בטליתות, ועולים סמוך לארון הקודש. הם עומדים עם הגב לקהל, ומברכים על מצוות נשיאת כפיים: ”ברוך אתה ה'... אשר קידשנו בקדושתו של אהרן, וציונו לברך את עמו ישראל באהבה”. הכהנים פונים אל הקהל באמצע הברכה (באמרם 'וציוונו') או בסופה, כפי המנהגים השונים. אחרי ברכת המצווה, החזן מקריא את שלושת הפסוקים של ברכת כהנים מילה במילה, והכהנים חוזרים אחריו. מטרת ההקראה היא למנוע טעות של הכהנים. לאחר קריאת כל פסוק הקהל עונה "אמן".

במהלך אמירת הפסוקים ידי הכהנים פשוטות לפנים, כנגד הכתפיים, ואצבעות ידיהם פרושות. ישנם כמה מנהגים לגבי צורת פרישת האצבעות. המנהג הנפוץ הוא הצמדת הזרת לקמיצה, והאמה לאצבע, בשתי הידיים, והצמדת אגודלי שתי הידיים זה לזה באמצעם כאשר ראשיהם כפופים זה מזה. מטרת צורה זו היא להותיר חמישה חרכים בין האצבעות, ביניהם השכינה מברכת את הקהל, לזכר הפסוק "מציץ מן החרכים". מנהג אחר הוא פריסה של הידיים כשכל האצבעות מופרדות זו מזו. בדרך כלל מכסות הטליתות את הזרועות עד מעבר לכפות הידיים, אך יש הנוהגים להוציאן מחוץ לטלית, המכסה אך ורק את פני הכהן המברך.

במהלך הקראת הטקסט נהוג בחלק מהעדות להניע את הידיים הפרושות מצד לצד, בכל מילה המסתיימת באות "ך" (בה הכהנים מדברים ישירות אל הציבור), וכן ב"שלום".

 
אחת השיטות לצורת ידי הכוהנים בעת הברכה

נהוג שלא להביט על ידי הכהנים בשעת הברכה, בעקבות דברי חז"ל בתלמוד ירושלמי[3] כדי שהעם לא יסיחו את דעתם. מאמר חז"ל שכל המסתכל בכהנים בברכתם "עיניו כהות (= ראייתו מתעמעמת)"[4], מפני שהשכינה שורה על ידי הכהנים בשעת הברכה, לא נאמר אלא בבית המקדש כשהיו מברכין בשם המפורש[5]. אך לזכר מעמד זה נהוג שהכהנים מתעטפים בטלית ומכסים פניהם וידיהם. ויש נוהגים שהאבות שבקהל מכסים את בניהם בטלית בשעת הברכה. ויש שיצאו נגד מנהגים אלה, ואף אמרו שזהו מנהג הבורים[6]. בתימן בצנעא, היו שני מנהגים עיקריים, לכסות רק את הפנים (והוא מנהג הרוב) או לא לכסות בכלל[7] .

דיני הברכה עריכה

כהנים ששתו יין אינם רשאים להשתתף בברכת כהנים, כמו שאינם רשאים לעבוד במקדש. לעומת זאת, כהן בעל מום רשאי לברך ברכת כהנים, ובלבד שמראהו לא יסיח את דעת העם מהברכה. זאת בניגוד לעבודה במקדש האסורה על בעלי מומים. כהן שגרם להריגת אדם, אסור לו לברך. נוהגים שכל כהן המנוע מנשיאת כפיים, יוצא מבית הכנסת בזמן קיומה.

הציבור בעת הברכה עריכה

התלמוד במסכת סוטה כותב שהציבור צריך להיות קשוב לתפילה ומנמק: "כלום יש לך עבד שמברכין אותו ואינו מאזין"[8]. לעומת זאת, במסכת ברכות מובא שיש לאמר תפילת הטבת חלום על חלום מטריד בעת ברכת כהנים. התוספות במסכת סוטה כותבים שמכיוון שהתמודדות עם חלום היא שעת הדחק, התירו לאמר את התפילה למרות החובה להאזין לברכת כהנים, כמו שהתירו לצום בתענית חלום בשבת. בבית יוסף מובא הסבר נוסף, שמכיוון שהאומר את התפילה מכוון לאמרה בזמן ברכת כהנים, הרי שהוא נחשב למאזין לברכה[9].

בחוץ לארץ, במקומות שבהם נהוג לומר את ברכת כהנים ברגלים, והתפילה נאמרת באריכות רבה עם ניגונים, הפכה תפילת הטבת חלום לחלק מהסדר הרגיל של הברכה. במחזורים מודפסים גם פסוקים הנאמרים בזמן הניגון אחרי כל מילה של הברכה[10].

נשיאת כפיים במועדים שונים עריכה

מתי מתקיימת ברכת כהנים עריכה

בימים רגילים, ברכת כהנים מתקיימת רק בתפילות הבוקר, כלומר בשחרית ובתפילת מוסף בימים שבהם יש תפילת מוסף. בתעניות שהיו נהוגות בימי חז"ל, נשאו כפיים בתפילת נעילה, מכיוון שאין חשש שמצויים שתויים בזמן זה. ביום כיפור, שנהוגה בו תפילת נעילה אף בימינו, נושאים כפיים בתפילת נעילה. בשאר הצומות שלא נהוגה בהם תפילת נעילה, נושאים כפיים במנחה, אך רק במנחה שהיא בזמן תפילת נעילה (סמוך לשקיעה).[11] בתלמוד בבלי מסכת תענית[12] מובאת מחלוקת תנאים בין רבי מאיר הסובר שיש לשאת כפים (כלומר לברך ברכת כהנים) בתפילת מנחה ובתפילת נעילה, רבי יהודה הסובר שאין לשאת כלל ורבי יוסי הסובר שיש לברך רק בנעילה אך לא במנחה. התלמוד עצמו מביא מחלוקת אמוראים האם הלכה (או המנהג) כרבי מאיר או כרבי יוסי. ככל הנראה בארץ ישראל נהגו כרבי מאיר, אך בבבל נהגו כרבי יוסי, וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך שאין נושאים כפים, וכן המנהג כיום בכל הקהילות. ברם בשל הדעות החולקות נפסק כי כהן שעלה בטעות לברך ברכת כהנים - נושא כפיו ואין מורידים אותו[13].

האשכנזים בחוץ לארץ, הספרדים במערב אירופה (למעט אמסטרדם, ראו לקמן), האיטלקים,[14] קצת קהילות צפון אפריקה, וכן למנהג חב"ד אפילו בארץ הקודש[15] נוהגים לברך ברכת כהנים רק בחגים ולא בימי חול ובשבתות.[16] הסיבה שניתנה למנהג זה, המבטלת קיום מצווה, היא שבחוץ לארץ אין שמחה אלא בחגים, ולא ניתן לברך את העם בלא שמחה[17]. טעם נוסף שניתן למנהג זה הוא שהכהנים נוהגים לטבול לפני נשיאת כפים ובחוץ לארץ בארצות הקרות לא ניתן לבקש מהכהנים לטבול כל יום ולכן קבעו את ברכת כהנים רק בחגים, ובשבת לא רצו לתקן טבילה בגלל חשש סחיטה. הסבר זה מתרץ את המנהג שמזכיר הרב דוד הלוי סגל[18] ותמה עליו שנהגו שלא לשאת כפיים ביום טוב שחל בשבת. הסבר נוסף למנהג זה הוא שמשום שהכהנים אינם מיוחסים לא התירו להם לשאת כפיהם ורק כדי שלא תשתכח תורת נשיאת כפיים קבעו כמה ימים בשנה בהם ישאו כפיהם[19]. מנהג זה גורם לכך שברכת כהנים הוא אירוע מיוחד בקהילות בהן נהוג מנהג זה. בהרבה קהילות ספרדיות בחו"ל (כולל אמסטרדם[20]) נהוגה פשרה בין שני המנהגים: לא מברכים ברכת כהנים ביום חול, אך כן מברכים בשבתות ובחגים,[21] ובהרבה קהילות ספרדיות בחו"ל מברכים בכל יום.[22] וכן נוהגים בחיפה ובסביבותיה בהרבה קהילות,[23] לברך ברכת כהנים אך ורק בשבתות וחגים או רק בתפילות מוסף. במצרים, תימן ועוד כמה קהילות נהוג לברך כל יום, כמו בארץ ישראל.

כשאין כהנים בקהל; כשכל הקהל כהנים עריכה

במקרה בו אין כהנים במקום התפילה, אך התפילה נעשית במניין של עשרה אנשים לפחות, החזן קורא הקדמה קצרה לברכה ('או"א ברכנו בברכה') ולאחר מכן קורא פסוק פסוק את נוסח הברכה, והקהל עונה לאחר כל פסוק "כן יהי רצון". נוהג זה נעשה גם כאשר אין נאמרת ברכת הכהנים מסיבות שונות, כגון בבית האבל[24] או במקומות שלא נהגו לאמרה בכל יום, אבל רק בזמן שראוי לברכת כהנים (לא במנחה, חוץ מביום תענית).[25] כאשר מתאסף מניין של אנשים שכולם כהנים, כולם עולים לדוכן לברך גם אם אין שם איש מלבדם המקבל ברכתם, ו"למי מברכין - לאחיהם שבשדות" (מסכת סוטה דף לח ע"ב), אם יש יותר ממניין כהנים, משאירים עשרה כהנים בקהל והשאר מברכים[26].

ברכת כהנים בקריאת התורה עריכה

 
מעמד ברכת כהנים בכותל בסוכות ה'תשס"ט

במשנה במסכת מגילה נאמר שברכת כהנים אינה נקראת בקריאת התורה. אמירה זאת נחשבה תמוהה והביאה לפירושים רבים. על פי התלמוד, הכוונה היא שלא מתרגמים את פסוקי ברכת כהנים לארמית בעת הקריאה בציבור. על פי פירושו של חנוך אלבק, בעת קריאת התורה, היה הקורא מפסיק לקרוא והכהנים היו עומדים ומברכים את העם במקומו. יוסף היינמן כתב שאמירה זאת לא כוונה לקריאה בתורה אלא לכך שבעת קיום נשיאת כפיים הכהנים הורשו לומר את הפסוקים בעל פה. רחמים שר שלום[27] טוען שהאיסור על קריאת ברכת כהנים התקיים בעת שהקריאה בתורה לא נעשתה על הסדר, ונועדה למנוע מצב בו כולם קוראים את ברכת כהנים בגלל הפופולריות של הפסוקים.

בחנוכה, בו קבעו חז"ל לקרוא בתורה את פסוקי קורבנות הנשיאים לחנוכת המשכן, נהוג בקהילות רבות להוסיף להן את פסוקי ברכת כהנים, הצמודים לפרשת הנשיאים.

מעמד ברכת כהנים בכותל עריכה

  ערך מורחב – ברכת כהנים בכותל המערבי

בשנת תשל"א הונהג על ידי הרב מנחם מנדל גפנר מעמד ברכת כהנים המונית בכותל בחול המועד סוכות ופסח. למעמד מגיעים מאות כהנים, ואלפי יהודים החפצים להתברך.

פסוקי הברכה בתפילות שונות עריכה

לאחר ברכות התורה, אותן אומר כל יחיד מדי בוקר כהקדמה ללימוד תורה, נהוג לומר את פסוקי ברכת כהנים, כלימוד תורה שיש בו מסר חיובי ומבורך.

ברכת הבנים עריכה

  ערך מורחב – ברכת הבנים

לפי מנהג נפוץ, מברכים האבות (ולפי חלק מהקהילות - גם האמהות) את ילדיהם בלילי שבת ויום הכפורים בפסוקי ברכת כהנים. בכמה קהילות השתרש המנהג, שהורים מברכים את בניהם בנוסח ברכת כהנים, לפני צאתם לדרך רחוקה או לפעילות מסוכנת. מנהג זה נידון בספרות האחרונים עקב איסור המובא בתלמוד וברמ"א[28] האוסר לזר (יהודי שאינו כהן) לישא את כפיו. דעת הרב ברוך הלוי אפשטיין שמותר לברך את הבנים רק עם נשיאת יד אחת ולא עם שתי ידיים כדרך הכהנים[29], אולם דעת הרב עובדיה יוסף[30] להתיר לגמרי כל עוד לא מתכוון לקיים מצווה אלא כוונתו רק לברך את חבירו.

יש הכותבים פסוקים אלו על קלף, ומחזיקים אותם על גופם כעין קמע.

אזכורים תרבותיים עריכה

 
קבר כהן טיפוסי בו מתוארת צורת הידיים בעת הברכה

בשנות ה-20 של המאה ה-20 היוותה תנוחת היד האופיינית של הברכה מקור השראה לסמלה של אגודת אמנים עברית. הסמל כלל יד בתנוחה זו אוחזת במכחול על רקע לוחות הברית.

בעת צילום הסדרה מסע בין כוכבים, רצה יוצר הסדרה ג'ין רודנברי שספוק, בדמות הוולקן, בעת שהוא מברך את הברכה הוולקנית "הארך חיים ושגשג" (Live long and prosper) יחווה תנועה בידו. לנרד נימוי, השחקן היהודי אשר גדל במשפחה אורתודוקסית וגילם את ספוק, הציע את פריסת האצבעות של ברכת הכהנים אותה ראה בילדותו. רודנברי סבר שפריסת האצבעות שונה דייה כדי להוות סממן חיזרי, ואישר לנימוי לעשותה בסדרה כ"הצדעה וולקנית". בעקבות הצלחת הסדרה, הפכה פריסת האצבעות לאחד הסמלים המזוהים ביותר עמה[31].

בוב דילן בשירו "צעיר לנצח" מצטט את השורה הראשונה של הברכה. לאונרד כהן סיים את הופעתו ברמת גן ב-24 בספטמבר 2009 בברכת כהנים[32]. הברכה מוזכרת גם בסרט הקולנוע "Deep Impact" בה מורגן פרימן, המגלם את נשיא ארצות הברית קורא את הברכה.

ביני לנדאו הלחין את הברכה בשירו "ברכת כהנים".

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיזמי קרן ויקימדיה
  ערך מילוני בוויקימילון: ברכת כהנים
  טקסט בוויקיטקסט: ברכת כהנים-נוסח ודינים
  תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברכת כהנים

הערות שוליים עריכה

  1. ^ זו דעת ר' אליעזר ממיץ בספר היראים שיש מצווה גם על ישראל להתברך מהכהנים, אך היו שחלקו עליו.
  2. ^ פרשת נשא דף קמו עמוד ב. ראה באריכות: יוסף ויכלדר, וישא אהרן את ידיו, המבשר תורני, כ"ב אדר ב, תשע"ו
  3. ^ מסכת מגילה פרק ד הלכה ח
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה דף טז ע"א
  5. ^ כמו שמבואר שם במפורש "המסתכל בכוהנים - בזמן שבית המקדש קיים, שהיו עומדין על דוכנן ומברכין את ישראל בשם המפורש"
  6. ^ היעב"ץ בספרו "עמודי שמים", הלכות נשיאת כפיים סעיף יז. וע"ע בספרו "מור וקציעה" על לשונות שולחן ערוך אורח חיים. והטעם שאמר הוא ממה שלמדו חז"ל "כה תברכו - פנים אל פנים".
  7. ^ עיין שולחן ערוך המקוצר מאת הרב יצחק רצאבי חלק א, סימן כ סעיף ה והערה טז.
  8. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ', עמוד א'
  9. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן ק"ל
  10. ^ מחזור חלק שלישי והוא תפילת סכות, אמשטרדם, 1750, דף י"ח
  11. ^ לפי דעת החזון איש (או"ח סי' כ) נושאים כפיים בתענית ציבור אף במנחה שאינה סמוכה לשקיעה, שהוא סובר ש"במקום נעילה" היינו שהיא התפילה האחרונה של היום, ולכן בשאר תעניות אפשר לישא כפים אפילו במנחה גדולה.
  12. ^ דף כ"ו עמוד ב'
  13. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ב סעיף ד'
  14. ^ מנחם עמנואל הרטום, מחזור מנהג איטלייאני רומא תשנ"ב, חלק א, עמ' 138.
  15. ^ תורת מנחם חלק כ"ט עמוד 40 ואילך. יש לציין שמנהג זה אצל חב"ד בארץ ישראל הונהג רק בתקופה הרבי האחרון, ואילו החסידים של הצמח צדק שהגיעו במאה ה-19 נשאו כפים בכל יום כמו שאר היהודים בא"י.
  16. ^ וברוב הקהילות נהגו שאפילו בחגים נושאים כפים רק בתפילת מוסף, כמו שכתב הרמ"א באו"ח קכח:מד. אולם, בקצת קהילות מערב אירופה כגון פפד"מ, נהגו לישא כפים גם בשחרית בכל החגים, וכן בנעילה ביום כיפור, וכן נוהגים עד היום בקהל עדת ישורון בניו יורק, ראו מנהגי ישורון, נוא יארק תרמ"ח, עמ' 11 (אנגלית). וכן אצל בית כנסת הפורטוגזים בניו יורק, נוהגים לישא כפים רק בשחרית של ימים טובים.
  17. ^ כך פסק בעל התניא והשולחן ערוך בסידורו.
  18. ^ או"ח, קכח
  19. ^ חודש בחודשו, ניסן תשנ"ח(הקישור אינו פעיל, 9.2.2021), עמוד 2
  20. ^ באמסטרדם נהגו בעבר לברך רק בחגים כמו יתר הקהילות הספרדיות של מערב אירופה. מקור המנהג לברך בכל שבת באמסטרדם הוא בהנהגות שהתקבלו בקהילה בימי התנועה השבתאית ובהשפעתה. לאחר נפילתה רצו חכמים כר' יעקב ששפורטש להחזיר את המנהג לברך רק בחגים - אך למעשה הושאר המנהג לברך בשבתות. ראו אהל יעקב סי' סח.
  21. ^ בג'רבה, לא נשאו כפים ביום חול, אבל נהגו לישא כפים במוסף של שבת ויום טוב, וכן בכל יום שרואים פרשת ברכת כהנים, כולל יום הראשון של חנוכה ושל ראש חודש ניסן (בגלל שקוראים את פרשת ברכת כהנים כחלק מאמירת הנשיא ביום זה), בראש השנה בשחרית ובמוסף, וביום כיפור בשחרית, מוסף ונעילה. ראו משה הכהן, ספר ברית כהונה, ג'רבא תש"א, אורח חיים ח"א, דף מט ע"א.
  22. ^ ראו יצחק יוסף, ילקוט יוסף [תפילה ב] הלכות תפלת הדרך, סמיכות גאולה לתפלה, דיני תפלת שמונה עשרה, הזכרת ושאלת טל ומטר, דיני החזרה, דיני נשיאת כפים, נוסחאות התפלה על פי הראשונים ועל פי המנהג, על פי סדר השולחן ערוך מסימן קי עד סימן קלד, תשס"ד, עמ' רמד.
  23. ^ עיין בעניין זה מאמרו של הרב שאר ישוב כהן בתחומין ב' (תשמ"א), עמודים 345-363.
  24. ^ יש שינויי מנהגים אם לומר 'או"א ברכנו בברכה' בבית האבל, ראו גשר החיים, חלק א, עמ' קנט.
  25. ^ ומכל מקום, פוסק הרמ"א (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ט, סעיף ב') שאומרים 'או"א ברכנו בברכה' במנחה של יום כיפור, כיוון שאם עלה אין מורידים אותו, וכן נוהגים בקהילות האשכנזים גם בשאר תעניות אם מתפללים מנחה בעוד היום גדול.
  26. ^ שו"ע או"ח קכח כה
  27. ^ "ברכת כהנים לברכה ניתנה - לא לקריאה", רחמים שר שלום, בתוך סיני, תשרי-טבת תשנ"ח, צט-קב.
  28. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף כ"ד, עמוד ב'שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קכ"ח, סעיף א'
  29. ^ תורה תמימה נשא אות קל"ה
  30. ^ יחווה דעת חלק ה סימן יד
  31. ^ לנרד נימוי מסביר על המקור היהודי של פריסת האצבעות - סרטון ביוטיוב
  32. ^ יונתן ובר, "תודה על ערב שלא אשכח", באתר ynet, 24 בספטמבר 2009


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ברכת_כהנים&oldid=38219269"