פתיחת התפריט הראשי

מעורבותן של נשים בארגון הבונים החופשיים היא נושא מורכב ושנוי במחלוקת. עד המאה ה-20, לנשים לא הייתה דריסת רגל בתור חברות הארגון. נשים מעטות הורשו לקחת חלק בארגון, אולם ספר החוקים הראשון שיצא לאור על ידי "הלשכה הגדולה של אנגליה" השמיט את אזכורן.[1]

במהלך המחצית השנייה של המאה ה-18, לשכות ההסתגלות הצרפתיות (French Lodges of Adoption) שיתפו את בנות משפחותיהם של הבונים, אך ללא קשר לנוסח המקורי. במאה ה-20, לשכות אלו הוגדרו כלשכות לנשים בלבד, ובשנות ה-50 הן אימצו לעצמן את התארים והטקסים של הבונים החופשיים.

הלשכות המסוניות הבריטיות והאמריקניות נותרו לגברים בלבד. בשלהי המאה ה-19, לשכות מעורבות הדומות באופיין לצרפתיות הוקמו בארצות הברית, והן איפשרו לבונים ולקרובות משפחותיהם להשתתף יחדיו בטקסים, אך גופים אלו הקפידו להפריד בין השתתפות זו לבין חברות רשמית בארגון.

בשלהי המאה ה-19 לשכות מעורבות בעלות אופי דומה ללשכות לגברים בלבד החלו להופיע בצרפת, ולאחר מכן גם במדינות נוספות ברחבי אירופה. בעקבות קיומן של לשכות אלו הופיעו לשכות לנשים בלבד. באופן עקרוני, לשכות ברחבי אירופה (מלבד אנגליה) מכירות בנשים-בונות חופשיות ובלשכות מעורבות ולשכות לנשים בלבד כחלק מהארגון לכל דבר. בארצות הברית ובבריטניה, לעומת זאת, לשכות מעורבות או כאלו לנשים בלבד אינן מוכרות רשמית עד היום, אף על פי שבאופן בלתי פורמלי ישנו קשר ויחסים הדדיים בין הלשכות, ולעיתים אף מתאפשרת פעילות נשים בהיכלים ומבנים של הלשכות המרכזיות לגברים בלבד.

נשים כגוף אופרטיבי בארגוןעריכה

באירופה של ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס, אישה נחשבה בבעלות אביה עד לחתונתה, ולאחר מכן בבעלות בן זוגה. הסטטוס של נשים בתחום המסחר של ימי הביניים היה תלוי בפרשנות המקומית של הגדרת אישה עצמאית. בדרך כלל, זו הייתה אלמנתו של סוחר, לה הותר להמשיך ולנהל את עסקי בעלה לאחר מותו. לעיתים רחוקות ביותר, בעיקר בתחומים שמסורתית עסקו בהם נשים, יכלה רווקה להיות בעלת עסק בו עסק אביה.

בנורווגיה, אישה בשם גונילדה נרשמה בלוח השנה של נוהלי ה-Close Rolls ב-1256. רמזים להשתתפות נשים נמצאו באנגליה במסמכים הרשמיים (Regius Manuscript) וברישומי הגילדה של יורק מינסטר ב- 1408. נשים הועסקו בתפקידי אדמיניסטרציה באגודה הלונדונית של הבונים ונהנו מההטבות הנלוות לחברי הארגון. בנוסף, הנוסח היורקי ה-4 (York Manuscript No 4) ביורק משנת 1693 הכיל את הביטוי "הוא או היא המיועד/ת להצטרף לארגון הבונים החופשיים", אשר חלק מההיסטוריונים של הארגון הגדירו כטעות בהדפסה, אולם אדולפוס פרדריק אלכסנדר וודפורד (Adolphus Frederick Alexander Woodford), אשר חקר וקטלג מסמכים אלו, הגדיר את המסמך כאמיתי.

נשים בונות חופשיות בגופים מסוניים לגברים בלבדעריכה

 
אליזבת אלדוורת'
 
הדוכסית הלן/אילונה האדיק-בארקוצי דה סאלה

דווחו מספר מקרים יוצאי דופן בהם נשים התקבלו ללשכות מסוניות "לגברים בלבד". דיווחים אלו שנויים במחלוקת על ידי היסטוריונים.

אליזבת אלדוורת' (Elizabeth Aldworth)
דווח כי במאה ה-18 באירלנד היא שימשה כצופה בטקסים של הבונים החופשיים בלשכה שהייתה ממוקמת בבית בבעלות אביה.
מאדאם דה גְזֶנְטרָאי (Xaintrailles)
נאמר עליה שהייתה אשתו של "גנרל דה גזנטראי", שנראה שהיה שארל אנטואן דומיניק גזנטראי. הסיפור אודותיה היה כי התלבשה כגבר על מנת להתגייס לצבא הצרפתי, והתייחסו אליה כאל גבר, והלשכה בפריז קיבלה אותה כגבר.
הדוכסית הלן/אילונה האדיק-בארקוצי דה סאלה (1833-1887)
הייתה מוקסמת מהארגון של הבונים החופשיים בזכות ספריו של סבהּ. הייתה נשואה לדוכס בלה האדיק ובקשתה להצטרף ללשכה המסונית התקבלה בחיוב ב-1875 בהונגריה. מאוחר יותר סולקה מהארגון, ונאבקה על זכותה להישאר – בנימוקים הבאים: ראשית, היא בעלת ידע רב מאוד על הבנייה החופשית; שנית, הסטטוס החוקי שלה הוא של בן זכר; ושלישית, לא נרשם כל איסור קבלת נשים בחוקה המסונית. ערעורה נדחה על יד הארגון, אך היא מעולם לא החזירה להם את התארים והסמלים של הארגון.[2]
סלומה אנדרסון
ב-1892 עיתון אמריקני הכריז על סלומה אנדרסון כעל "האישה היחידה שהיא חלק מהבונים החופשיים". נאמר כי היא גילתה את סודות הבנייה החופשית כשהסתתרה בלשכה שהייתה בבית דודהּ, ועל מנת למנוע ממנה לגלות אותם, הבונים הסכימו לצרפה. היא הגיעה לדרגים גבוהים בארגון.
היא נולדה ב-1818. דודה גידל אותה בפריז לאחר שהתייתמה, ומעולם היא לא הודתה בפומבי כי היא חלק מהארגון, ונשארה מסתורית כשנשאלה ישירות על כך. הייתה נשואה לקפטן אנדרו אנדרסון, שהיה איש עסקים מכובד ובונה חופשי, ויחד עמו התגוררה בניו אורלינס, ולאחר מכן בקליפורניה. ב-1867, לאחר התאלמנותה, היא תרמה את הרכוש והממון הרבים שבבעלותה לטובת פעולות צדקה של הבונים החופשיים. כשנבנה ההיכל המסוני הייתה בעלת רוב המניות בו, ולמרות התנגדותם של כמה מחברי הארגון, אנדרסון נבחרה לשמש כחלק מהדירקטוריון. בשנת 1892 פורסמה הביוגרפיה שלה בכתב עת מסוני, בה נרמז על שגילתה את הסודות המסוניים בזכות הדוד שלה בילדותה. כתבי העת ה-San Francisco News-Letter ו Advertiser הפריכו גרסה זו וטענו כי היא שידלה בונים חופשיים צעירים להכתיר אותה בחשאי. היא מעולם לא הודתה כי המידע הרב על הבנייה החופשית נרכש בדרכים לא ישרות, אך גם שמרה את המקור להשכלתה הרבה בנוגע לבנייה החופשית בסוד. מעולם לא הוכח כי היא הצטרפה רשמית לבונים החופשיים.
קאתרין בבינגטון
סיפור דומה פרסם בנה של קאתרין בבינגטון מצפון קארולינה בשנת 1886 לאחר מותה, בספר קצר שתיאר את חייה כמסונית. בבינגטון הוכרזה כאישה האמריקנית היחידה שהייתה מסונית, ונאמר כי הצטרפה בזכות הסודות שגילתה בגיל 16 כשהתחבאה בלשכה של דודה בקאנטאקי. כיתומה מאב, בילתה את רוב ילדותה בבית סבה, שם התחבבה על דודיה, שהיו מסונים. היא סייעה להם לטפל בלשכה, ובמשך שנה הסתתרה בזמן פגישות הבונים ללא ידיעתם. כשנמצאה במקום מחבואה, צורפה לארגון כשנשבעה לשמור על הסודות שגילתה. סיפור זה לא הוכח מעולם, והמקור היחיד הוא ספר זה.

בנייה חופשית מעורבתעריכה

  ערך מורחב – בנייה חופשית מעורבת

בנייה חופשית מעורבת (באנגלית: Co-Freemasonry) היא זרם בבנייה החופשית המקבל לשורותיו נשים וגברים כאחד.

הבנייה החופשית המעורבת החלה בצרפת באמצע המאה ה-19 עם יצירת Le Droit Humain (מסדר זכות האדם), והפכה לתנועה בינלאומית. רוב לשכות הבונים החופשיים אינן מקבלות נשים, ואינן מקבלות באופן רשמי את הבנייה החופשית המעורבת, ורואות אותה כ"בלתי רגילה" או חשאית.

לשכות לנשים בלבדעריכה

ייתכן כי הייתה קיימת לשכה לנשים בלבד במחצית השנייה של המאה ה-18 בבוסטון, אם להסתמך על כתבים משנת 1815, שבהם נטען כי הוקמה לשכה המושתתת על עקרונות הבנייה החופשית המותאמת לנשים.

משנת 1902 זרם הבנייה חופשית המעורבת החל להיות נפוץ ולשכות מעורבות התפזרו ברחבי אנגליה. עקב חילוקי דעות בין הזרמים השונים, הוקם גוף של הלשכה הגדולה שהפך ל-Honourable Fraternity of Antient Masonry שבראשו עמד הנשיא הגדול (Grand Master), איש הכנסייה הכומר ד"ר ויליאם פרדריק קוב. לאחר פרישתו בתום 4 שנות כהונה כנשיא גדול, החליפה אותו אישה בתפקיד. חברי וחברות הארגון כינו זה את זו כ"אח" Brother ללא קשר למגדר.

ב-1913 חלה התפלגות נוספת כאשר חלקם רצו להעניק דרגות גבוהות יותר. בעקבות כך עזבו את המתנגדים והקימו את האחווה המכובדת המסונית העתיקה (Honourable Fraternity of Ancient Freemasons). שני ארגונים אלה פתוחים בשנות האלפיים לנשים בלבד. האחווה הראשונה (Honourable Fraternity of Antient Masonry) שהתנגדה, ייעדה את האחווה לנשים בלבד החל משנת 1935, וב-1958, לאחר שהחלה להעניק דרגות גבוהות, החליפה את שמה ל"המסדר של הבונות החופשיות" (Order of Women Freemasons), כפי שהן ידועות היום. לשני גופים אלו יש לשכות ברחבי אנגליה[3], וכן באוסטרליה, בזימבבואה ובספרד.

הלשכה הגדולה של הנשים בצרפת, שצמחה ב-1959 מתוך הזרם המאמץ (adoptive) שתמך ב"אימוץ" נשים לארגון, התפשטה לבלגיה ב-1974, והלשכה הבלגית הנשית הגדולה הוקמה ב-1981. ב-2001 היו להם 35 לשכות, מתוכן 3 בארצות הברית. אלו צמחו בזכות לשכה ייחודית מתוך הלשכה הצרפתית הנשית הגדולה, שיועדה להפצת הבנייה החופשית בקרב נשים בארצות אחרות.

הכרה בנשים כבונות חופשיותעריכה

בחוקה המסונית המסורתית של אנדרסון (Anderson's Constitutions) קיים תיאור של האדם אשר יותר לו להתקבל לבנייה חופשית, ובין היתר נאמר במפורש שאין כניסה לנשים. הלשכה הגדולה של אנגליה (United Grand Lodge of England - UGLE), ולשכות אחרות, אינן מקבלות לשורותיהן נשים. מסיבה זו, כל לשכה בה ישנן נשים נחשבת לשכה "יוצאת דופן" על ידי הזרם המסוני המסורתי והלשכות הגדולות. בונים המשתייכים או מבקרים בלשכות כאלו עלולים להיות מסולקים או מושעים מהזרם המרכזי. אך משנת 1999 הלשכה האנגלית הגדולה (UGLE) מתירה לשתי לשכות נשים (The Order of Women Freemasons and The Honourable Fraternity of Ancient Freemasons) להשתתף בפעילות הבנייה החופשית. אף על פי שלא הוכרו ולא הוכרזו רשמית כשייכות לבנייה החופשית, גופים אלו יכולים להיחשב כחלק מהבנייה החופשית באופן כללי. באמריקה הצפונית הזרם המרכזי המסוני אינו מקבל נשים, אך ישנם גופים נפרדים שהם "מסוניים" באופיים אך לא בתוכנם. גופים אלו והבנייה המעורבת אינם מוכרים על ידי ה- UGLE.

הבנייה החופשית באירופה (למעט אנגליה), לעומת זאת, מכירה בנשים ובלשכות המקבלות נשים. הלשכות המעורבות נחשבות כמסוניות ומנהלות קשרי גומלין עם הלשכה המרכזית בצרפת (The Grand Orient de France) מאז שהוקמו. לשכה זו אף הכריזה שבנוסף לכך שהיא מצדדת בזכותן של לשכות עם נשים להיחשב מסוניות לכל דבר, בשנת 2010 היא החלה לצרף בעצמה נשים לשורותיה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Anderson, James (1734) [1723]. Paul Royster, ed. The Constitutions of the Free-Masons (מהדורה Philadelphia). Philadelphia, Pennsylvania: Benjamin Franklin. עמ' 49. בדיקה אחרונה ב-12 בפברואר 2009. The Persons admitted Members of a Lodge must be good and true Men, free-born, and of mature and discreet Age, no Bondmen, no Women, no immoral or scandalous Men, but of good Report. 
  2. ^ László Vári, The Curious Case of Helene Hadik-Barkóczy with the Freemasons
  3. ^ Claire Jones, The secret ceremonies and rituals of female Freemasons, BBC, ‏08/11/2017