נשים בממשלות ישראל

מאז קום המדינה ועד תחילת כהונת ממשלת ישראל השלושים וחמש מונו 24 נשים כשרות בממשלות ישראל ו-14 נשים כסגניות שר. על אף מיעוט הנשים בתפקידים אלו, ישראל היא בין המדינות המעטות בהן כיהנה אישה כראש הממשלה, אך מלבד עובדה זו, ישראל מפגרת אחר רוב מדינות העולם המערבי, הן בשיעור הנשים בבית המחוקקים, הכנסת, והן בממשלה.

החל משנות ה-90, מהוות הנשים כ-6% עד 18% מממשלות ישראל. לשם השוואה, במדינות סקנדינביה אחוז הנשים בממשלה הוא בין 40% ל-50%, במדינות צפון אמריקה למעלה מ-20% ובמערב אירופה קרוב ל-20%. הממוצע הישראלי דומה לממוצע ביפן ובמדינות דרום אמריקה.

תת הייצוג של נשים, הן בממשלות ישראל, בפוליטיקה המקומית ובתפקידים בכירים במשק בולט במיוחד לאור העובדה שפערי ההשכלה הפורמלית בין גברים ונשים בישראל החל משנות ה-80 וה-90 אינם ממשיים. אנשי מדעי החברה רואים בנרטיב הביטחוני וההפרדה בין הספרה הפרטית למול הספרה הציבורית כשתיים מהסיבות המרכזיות לפערי הייצוג בין גברים ונשים בכניסה לחיים הציבוריים בישראל, ולפיכך גם כזו המשפיעה על נשים בעמדות כוח כמו הממשלה. עם זאת, החל משנות ה-90 ניתן היה לראות ייצוג הולך וגובר של נשים בתפקידים אלו, אך עדיין במספרים נמוכים יחסית לייצוג הגברי.

עד תום ממשלת ישראל השלושים וארבע, מעולם לא כיהנו יותר מארבע נשים בו זמנית כשרות, גם כאשר הממשלה מנתה יותר מ-20 שרים. בממשלת ישראל השלושים וחמש, לראשונה, הגיע מספר השרות המכהנות בו זמנית, לשמונה, מתוכן חמש שרות חדשות ושלוש שרות שכיהנו כבר קודם לכן. הן היוו כ-23.5 אחוזים מכמות השרים. המשרדים הנפוצים בהם נשים כיהנו היו המשרד לאיכות הסביבה, משרד החינוך, משרד הבינוי והשיכון, משרד התקשורת, משרד החוץ, משרד הבריאות, משרד המשפטים, משרד התרבות והספורט ומשרד העבודה. מעולם לא כיהנה אישה כשרה במשרד הביטחון או במשרד לביטחון הפנים, כמו גם במשרד האוצר, משרד האנרגיה, משרד משאבי המים, משרד ההשכלה הגבוהה והמשלימה, משרד הדיגיטל הלאומי, המשרד לפיתוח הפריפריה, הנגב והגליל, המשרד לשירותי דת, משרד ירושלים ומורשת ומשרד המודיעין. אף אישה לא כיהנה כסגנית ראש הממשלה מאז קום המדינה, אך שתי נשים כיהנו כממלאות מקום ראש הממשלה.

תפקידים בכירים - נשים בממשלות ישראלעריכה

תפקיד/משרד שם תאריך
ראש הממשלה גולדה מאיר 19691974
ממלאת מקום ראש הממשלה ציפי לבני 20062009
משרד החוץ גולדה מאיר 19561966
ציפי לבני 20062009
משרד החינוך שולמית אלוני 19921993
לימור לבנת 20012006
יולי תמיר 20062009
משרד הכלכלה דליה איציק 20022001
משרד החקלאות ציפי לבני 2002-2003
אורית נוקד 20112013
משרד המשפטים ציפי לבני 20042006
20132014
איילת שקד 20152019
משרד העבודה גולדה מאיר 19491956
אורה נמיר 19921995
משרד הבריאות שושנה ארבלי-אלמוזלינו 19861988
יעל גרמן 20132014
משרד הבינוי והשיכון ציפי לבני 20042005
יפעת שאשא-ביטון 2019-2020
משרד התחבורה מירי רגב מאז 2020
משרד התקשורת שולמית אלוני 19931996
לימור לבנת 19961999
דליה איציק 2005
משרד התיירות רוחמה אברהם 20082009
משרד להגנת הסביבה אורה נמיר 1992
יהודית נאות 20032004
דליה איציק 19992001
גילה גמליאל מאז 2020
המשרד לעניינים אסטרטגיים אורית פרקש הכהן מאז 2020
משרד העלייה והקליטה יולי תמיר 19992001
ציפי ליבני 2003-2004
סופה לנדבר 20092015
20162018
פנינה תמנו-שטה מאז 2020
משרד התרבות והספורט לימור לבנת 20092015
מירי רגב 2015-2020
המשרד לשוויון חברתי[1] גילה גמליאל 2015-2020
מירב כהן מאז 2020
משרד התפוצות ציפי חוטובלי 2020
עומר ינקלביץ' מאז 2020
המשרד לחיזוק וקידום קהילתי אורלי לוי-אבקסיס מאז 2020
משרד ההתיישבות ציפי חוטובלי 2020

גולדה מאיר היא האישה היחידה אשר כיהנה מאז קום המדינה כראש ממשלת ישראל. היא נבחרה לתפקיד מעט לפני הבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969, לאחר פטירתו של לוי אשכול, וסיימה את תפקידה בשנת 1974. מאיר, יחד עם ציפי לבני הן גם שתי הנשים היחידות שכיהנו כשרות חוץ בממשלות ישראל, כאשר מאיר החזיקה בתפקיד כ-10 שנים משנת 1956 ועד 1966. לבני היא גם האישה היחידה אשר כיהנה בתפקיד השני בחשיבותו בממשלת ישראל, ממלאת מקום ראש הממשלה. לבני היא גם השרה שכיהנה במספר הרב ביותר של משרדים - 6 משרדי ממשלה שונים (בנוסף למשרת שרה ללא תיק): החוץ, החקלאות, המשפטים, הבינוי והשיכון, שיתוף פעולה אזורי והעלייה והקליטה.

עם סיומה של גולדה מאיר בתפקיד ראש ממשלת ישראל בשנת 1974, עברו 12 שנה עד שאישה מונתה לשרה עם משרד, כאשר שושנה ארבלי-אלמוזלינו מונתה לשרת הבריאות. ב-1992 מונתה שולמית אלוני לעמוד בראשות משרד אחר, משרד החינוך.

תפקידים בכירים נוספים בהם כיהנו נשים הם משרד החינוך אשר היה בראשות נשים כשבע שנים במצטבר, מתוכם חמש שנים על ידי לימור לבנת, והשאר על ידי שולמית אלוני ויולי תמיר. גם במשרד התקשורת החזיקו נשים כשבע שנים במצטבר, מתוכן שש שנים בין שנת 1993 ועד 1999 על ידי שולמית אלוני ולימור לבנת ושנה נוספת על ידי דליה איציק, לימים יו"ר הכנסת. משרד המשפטים אויש על ידי ציפי לבני ואיילת שקד.

תפקיד יושב ראש הכנסת אויש גם הוא על ידי אישה אחת בלבד - דליה איציק (שאף כיהנה כנשיאה בפועל בעקבות תפקידה לאור התפטרותו של משה קצב)

סקירה היסטוריתעריכה

עד שנות ה-70עריכה

מהממשלה הראשונה ועד הממשלה ה-12, ולאורך כל אותה תקופה, כיהנה רק גולדה מאיר כשרה בממשלות ישראל. מאיר, אשר החלה כמזכירת מועצת הפועלות בהסתדרות, התקדמה לתפקיד מנהלת המחלקה המדינית בסוכנות היהודית ובהמשך שימשה כצירה במוסקבה, חזרה ב-1949 למדינת ישראל הצעירה, לאחר שנבחרה מטעם מפא"י לכנסת וכיהנה בתפקיד שרת העבודה והביטוח העממי. מאיר המשיכה בתפקיד זה ב-7 ממשלות שונות ותחת כמה ראשי ממשלה ולבסוף התקדמה לתפקיד שרת החוץ בו כיהנה כ-10 שנים עד שנת 1966.

לאחר הפסקה של 3 שנים, בהן לא כיהנה מאיר כשרה, נבחרה כמועמדת פשרה בין מועמדים שונים, לעמוד בראש המערך השני וכראש הממשלה, ולאחר מכן נבחרה גם בבחירות לכנסת השביעית, בשנת 1969 לאחר זכיית המפלגה במירב המנדטים בשנית כראש ממשלת ישראל. על אף היותה אישה, לא הייתה ידועה כפמיניסטית ולא מינתה אף אישה נוספת כשרה בממשלתה.

בזמן כהונתה של מאיר, כמות הנשים נעה בין 10 ל-14 בממוצע בכל כנסת, רובן ממפלגת פועלי ארץ ישראל ובהמשך ממפלגת העבודה הישראלית והמערך. דווקא בבחירות בהן נבחרה מאיר לראש הממשלה, הבחירות לכנסת השביעית, היה מספר הנשים בכנסת הנמוך ביותר עד אותו הזמן, 8 נשים בלבד.

ממשלה שם תפקיד תאריך
כנסת ראשונה
הממשלה ה-1 גולדה מאיר שרת העבודה והביטוח העממי מ-10/03/1949 עד 01/11/1950
הממשלה ה-2 גולדה מאיר שרת העבודה והביטוח העממי מ-01/11/1950 עד 08/10/1951
כנסת שנייה
הממשלה ה-3 גולדה מאיר שרת העבודה מ-08/10/1951 עד 24/12/1952
הממשלה ה-4 גולדה מאיר שרת העבודה מ-24/12/1952 עד 26/01/1954
הממשלה ה-5 גולדה מאיר שרת העבודה מ-26/01/1954 עד 29/06/1955
הממשלה ה-6 גולדה מאיר שרת העבודה מ-29/06/1955 עד 03/11/1955
כנסת שלישית
הממשלה ה-7 גולדה מאיר שרת העבודה מ-03/11/1955 עד 19/06/1956
גולדה מאיר שרת החוץ מ-19/06/1956 עד 07/01/1958
הממשלה ה-8 גולדה מאיר שרת החוץ מ-07/01/1958 עד 17/12/1959
כנסת רביעית
הממשלה ה-9 גולדה מאיר שרת החוץ מ-17/12/1959 עד 02/11/1961
כנסת חמישית
הממשלה ה-10 גולדה מאיר שרת החוץ מ-02/11/1961 עד 26/06/1963
הממשלה ה-11 גולדה מאיר שרת החוץ מ-26/06/1963 עד 22/12/1964
הממשלה ה-12 גולדה מאיר שרת החוץ מ-22/12/1964 עד 12/01/1966
כנסת שישית
הממשלה ה-13
הממשלה ה-14 גולדה מאיר ראש הממשלה מ-17/03/1969 עד 15/12/1969

שנות ה-70עריכה

 
שולמית אלוני, מונתה לשרה ללא תיק בממשלתו של יצחק רבין. לימים תכהן כשרת החינוך

לאחר ניצחון המערך בבחירות לכנסת השמינית אשר השאיר את מאיר בתפקיד ראש הממשלה, התפטרה מאיר בעקבות פעילות תנועות המחאה לאחר מלחמת יום הכיפורים, ויצחק רבין נבחר להחליפה. רבין מינה ביוני 1974 את שולמית אלוני לשרה בלי תיק. אלוני הספיקה לכהן 5 חודשים בלבד עד התפטרותה בעקבות מינוי יצחק רפאל מהמפד"ל לשר.

ככלל, שנות ה-70 לא היו טובות לייצוג הנשי בממשלות ישראל, כאשר במשך כמעט 9 שנים, משנת 1974 ועד שנת 1983 עם החלפתו של מנחם בגין, לא הייתה אף אישה בתפקיד שרה בממשלות ישראל, כאשר בשנתיים האחרונות של אותה התקופה (החל מאוגוסט 1981) כיהנה אישה כסגנית שר. תקופה זו, אשר חלקה הראשון הייתה רוב כהונת יצחק רבין כראש ממשלה ורובה הייתה כאשר מנחם בגין לא מינה בכל משך כהונתו, עד חודש בלבד לפני הודעת עזיבתו מן התפקיד, ולו אישה אחת כשרה במשך 6 שנות כהונתו, הייתה התקופה הארוכה ביותר בתולדות מדינת ישראל ללא ייצוג נשי בממשלה.

ממשלה שם תפקיד תאריך
כנסת שביעית
הממשלה ה-15 גולדה מאיר ראש הממשלה מ-15/12/1969 עד 10/03/1974
כנסת שמינית
הממשלה ה-16 גולדה מאיר ראש הממשלה מ-10/03/1974 עד 03/06/1974
הממשלה ה-17 שולמית אלוני שרה בלי תיק מ-03/06/1974 עד 06/11/1974
כנסת תשיעית
הממשלה ה-18

שנות ה-80עריכה

גם בשנות ה-80 הייצוג הנשי בממשלה היה קטן, כאשר רק שתי נשים כיהנו כשרות ובסך הכול לתקופה מצטברת של 3.5 שנים בלבד.

בשנת 1981 מונתה לראשונה אישה בישראל כסגנית שר, כאשר שר החינוך התרבות והספורט, זבולון המר, מינה את מרים גלזר-תעסה לסגניתו. בכך נשבר רצף של 7 שנים ללא אישה בתפקיד ממשלתי. שנתיים לאחר מכן, כתשע שנים לאחר שהשרה שולמית אלוני פרשה מן הממשלה וללא אף שרה בכל אותה תקופה, כחודשיים לפני הודעת מנחם בגין על עזיבתו ומספר חודשים לפני מינויו של יצחק שמיר לראש הממשלה, מונתה שרה דורון מן הליכוד לשרה בלי תיק. דורון החזיקה בתפקיד כשנה וחצי עד לבחירות לכנסת האחת עשרה, אז נבחר שמעון פרס לראש הממשלה בהסכם הרוטציה עם שמיר.

תקופת פרס בין השנים 1984 עד 1986 עברה כלל ללא מינוי שרות. עם זאת שושנה ארבלי-אלמוזלינו ממפלגת העבודה מונתה לסגנית שר הבריאות, ומיד עם כניסתו של שמיר לתפקיד ראש הממשלה, על פי הסכם הרוטציה, מונתה לשרת הבריאות, ולאישה הראשונה מלבד גולדה מאיר שמונתה לשרה עם משרד. היא כיהנה בתפקיד כשנתיים ולא מונתה לשרה בקדנציה השלישית של שמיר כמו גם אף אישה אחרת. באותה תקופה החלה לכהן גאולה כהן ממפלגת התחייה, כסגנית שר, אך פרשה מן התפקיד שנה אחת בלבד לאחר מינויה.

ממשלה שם תפקיד תאריך
כנסת עשירית
הממשלה ה-19 שרה דורון שרה בלי תיק מ-05/07/1983 עד 10/10/1983
הממשלה ה-20 שרה דורון שרה בלי תיק מ-10/10/1983 עד 13/09/1984
כנסת אחת-עשרה
הממשלה ה-21
הממשלה ה-22 שושנה ארבלי-אלמוזלינו שרת הבריאות מ-20/10/1986 עד 22/12/1988

שנות ה-90עריכה

החל משנות ה-90 עם עליית מעמד האישה בחברה הישראלית שופר מעמדן של הנשים בממשלות ישראל למן ממשלת רבין ואילך, באופן יחסי, גם אם עדיין באופן מועט, ולראשונה מקום המדינה כיהנו שתי נשים בו זמנית בממשלה וכשרות למשרדים ולא כשרות ללא תיק.

אורה נמיר ממפלגת העבודה, אשר מונתה לתפקיד שרה בפעם הראשונה קיבלה את המשרד לאיכות הסביבה ושולמית אלוני, יו"ר מרצ באותה תקופה, מונתה לשרת החינוך והתרבות. במהלך כהונת הממשלה ה-25, בכנסת השלוש עשרה החליפו השתיים תיקים, כאשר ראשונה עברה נמיר, ממשרד איכות הסביבה, שנחשב באותו הזמן לשולי, למשרד העבודה והרווחה שם כיהנה גם לאורך כל הממשלה ה-26 במשך 3.5 שנים. אלוני נאלצה לעבור בשנת 1993 למשרד התקשורת ולמשרד המדע והטכנולוגיה (בהמשך שינה את שמו למשרד המדע והאמנויות) עקב עימותים עם הדתיים ושם כיהנה במשך 3.5 שנים גם כן.

נוסף על שתי השרות, כיהנה בכנסת ה-13 גם מאשה לובלסקי כסגנית שר התעשייה והמסחר.

כאשר נבחר בנימין נתניהו מן הליכוד, בשנת 1996 לראשות הממשלה מינה שרה אחת בממשלתו, לימור לבנת, כשרת התקשורת, אשר לימים נהייתה אחת הנשים המשפיעות ביותר בפוליטיקה הישראלית לקראת סוף העשור ותחילת שנות ה-2000. לבנת החזיקה בתפקידה כשלוש שנים עד נפילת הממשלה בשנת 1999.

בשנת 1999 נבחר אהוד ברק לראשות הממשלה וחזר למנות שתי נשים לתפקידי שרות. ברק מינה את דליה איציק, לימים יו"ר הכנסת, למשרד לאיכות הסביבה ואת יולי תמיר לשרה לקליטת עלייה, שני תיקים אשר לרוב אינם נחשבים לתיקים בכירים. קודם למינויה של תמיר, שלא הייתה חברת כנסת, קראו קולות במפלגת העבודה למנות לשרה את חברת הכנסת יעל דיין שהייתה ותיקה ומוערכת והאישה השנייה ברשימת המפלגה לכנסת. דיין גם הייתה מראשוני התומכים של ברק בתוך הסיעה. ברק החליט בכל זאת לא למנות אותה לממשלתו ובנאום מפורסם תקפה אותו בכנסת.

נוסף על איציק ותמיר כיהנה מרינה סולודקין במשך כשנה כסגנית השרה לקליטת עלייה. לראשונה מאז קום המדינה, נוצר בכך מצב בו גם תפקיד השר וגם סגנו מאוישים על ידי נשים.

ממשלה שם תפקיד תאריך
כנסת שתים-עשרה
הממשלה ה-23
הממשלה ה-24
כנסת שלוש-עשרה
הממשלה ה-25 אורה נמיר שרה לאיכות הסביבה מ-13/07/1992 עד 31/12/1992
שולמית אלוני שרת החינוך והתרבות מ-13/07/1992 עד 11/05/1993
אורה נמיר שרת העבודה והרווחה מ-31/12/1992 עד 22/11/1995
שולמית אלוני שרת המדע והטכנולוגיה מ-07/06/1993 עד 01/08/1993
שולמית אלוני שרת התקשורת מ-07/06/1993 עד 22/11/1995
שולמית אלוני שרת המדע והאומנויות מ-01/08/1993 עד 22/11/1995
שולמית אלוני שרה בלי תיק מ-11/05/1993 עד 07/06/1993
הממשלה ה-26 אורה נמיר שרת העבודה והרווחה מ-22/11/1995 עד 21/05/1996
שולמית אלוני שרת התקשורת מ-22/11/1995 עד 18/06/1996
שולמית אלוני שרת המדע והאומנויות מ-22/11/1995 עד 18/06/1996
כנסת ארבע-עשרה
הממשלה ה-27 לימור לבנת שרת התקשורת מ-18/06/1996 עד 06/07/1999
כנסת חמש-עשרה
הממשלה ה-28 דליה איציק שרה לאיכות הסביבה מ-06/07/1999 עד 07/03/2001
יולי תמיר שרה לקליטת עלייה מ-05/08/1999 עד 07/03/2001

העשור הראשון במאה ה-21עריכה

שנות ה-2000 החלו בקפיצה נוספת בקידום ייצוג הנשים, עם התפרקות הממשלה ה-28, בשנת 2001 ולאחר הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה שבהן נבחר אריאל שרון. שרון הקים ממשלת אחדות לאומית עם מפלגת העבודה.

עקב ריבוי חברי הממשלה והתקדמות נשים לעמדות מפתח במפלגות השונות, נבחרו לראשונה 3 נשים לתפקידי שרות, מספר שיא עד אותו הזמן. עם זאת, במונחים כלל עולמיים ייצוג הנשים בממשלות ישראל עדיין מועט.
ציפי לבני מונתה לשרה לשיתוף פעולה אזורי, דליה איציק עברה משרת איכות הסביבה לתפקיד שרת התעשייה והמסחר ולימור לבנת, לאחר הפסקה של שנה וחצי מונתה לשרת החינוך[2]} תפקיד שבו החזיקה 5 שנים, זמן נדיר במונחים של הפוליטיקה הישראלית ואחד התפקידים החשובים ביותר בממשלה.

ממשלת שרון הראשונה התאפיינה בריבוי נשים, בכך שנוסף על שלוש השרות, כיהנו בממשלה זו גם שלוש סגניות שר – דליה רבין פילוסוף כסגנית שר הביטחון, נעמי בלומנטל כסגנית שר התשתיות הלאומיות, ולתקופה קצרה גם סופה לנדבר כסגנית שר התחבורה.

בבחירות לכנסת השש עשרה נשאר אריאל שרון בתפקידו כראש הממשלה ושמר על 3 שרות בממשלתו החדשה, הממשלה ה-30. מלבד לבנת, גם לבני נשארה כשרה, אך הפעם לתפקיד מעט בכיר יותר כשרה לקליטת עלייה ויהודית נאות ממפלגת שינוי מונתה לשרה לאיכות הסביבה על פי בקשתה.

כשנה וחצי לאחר מינוי נאות לשרה, נאלצה לפרוש עקב מחלת הסרטן בה חלתה[3], מחלה ממנה נפטרה כחודשיים לאחר מכן, לקראת סוף שנת 2004[4]. בתחילת 2005 מונתה דליה איציק לשרת התקשורת. בממשלת שרון השנייה כיהנו בשלב מסוים ארבע נשים בתפקידי סגניות שר במשרדי הממשלה השונים, חלקן מונו עקב תמיכתן בשרון בתוכנית ההתנתקות. ח"כ גילה גמליאל מונתה לסגנית שר החקלאות ופיתוח הכפר, ובכך הייתה לסגנית השר הצעירה ביותר בתולדות המדינה; ח"כ רוחמה אברהם מונתה לסגנית שר הפנים[5]; ח"כ מרינה סולודקין שבה לתפקיד סגנית שרת הקליטה וח"כ אורית נוקד מונתה לסגנית במשרד המשנה לראש הממשלה.

ציפי לבני, אשר המשיכה להחזיק בתפקיד שרת המשרד לקליטת עלייה עד סוף הקדנציה של אריאל שרון עשתה את ההתקדמות הגדולה ביותר, ממשרד הנחשב לקטן, דרך משרד הבינוי והשיכון ומשרד החקלאות שבהם החזיקה מספר חודשים ועד משרד המשפטים אשר קיבלה בינואר 2005 ונחשב לאחד מהמשרדים החשובים ביותר בממשלה. לבני החזיקה במשרד המשפטים ונחשבה בעת כהונתה לאחת הנשים הפופולריות בממשלה מכלל השרים, כאשר הצליחה להגיע לתודעת הציבור הרחב בזמן קצר.

לקראת סוף 2005, ולאחר הקמת מפלגת קדימה ופרישת רוב סיעות הקואליציה, עזבו לימור לבנת ודליה איציק את תפקידן וציפי לבני, אשר עברה לקדימה מונתה לאישה הראשונה, לראשונה מזה למעלה מ-30 שנה, לתפקיד שנחשב לאחד משני התפקידים היוקרתיים ביותר בממשלה, שרת החוץ.

בזמן ממשלת המעבר, כיהנה רק לבני כשרה והייתה שרת הקליטה, המשפטים והחוץ. סגניות השר היחידות היו: רוחמה אברהם ומרינה סולודקין שהמשיכו במשרדיהן. במקרה של אברהם מאחר שלא מונה מעליה שר פנים, שימשה כשרת הפנים בפועל וניהלה את משרד הפנים עד תום מערכת הבחירות.

לאחר שתי קדנציות בהן שלוש נשים כיהנו כשרות, בממשלה ה-31, כיהנו בהתחלה רק שתי שרות, כאשר דליה איציק אשר יועדה להיות השרה השלישית, מונתה לבסוף להיות האישה הראשונה בתולדות ישראל בתפקיד יושב ראש הכנסת[6].

ציפי לבני שבעקבות הצלחת מפלגתה החדשה, שבה ומוקמה במקום השלישי, ומינוי אהוד אולמרט לראש הממשלה לאחר הבחירות לכנסת השבע עשרה, מונתה לאישה הראשונה בתולדות המדינה, לתפקיד הבכיר אחרי ראש הממשלה כממלאת מקום ראש הממשלה. בנוסף המשיכה לכהן כשרת החוץ בממשלה. בנוסף ללבני מונתה חברת הכנסת יולי תמיר לתפקיד שרת החינוך כנציגת סיעת העבודה-מימד. אף אישה לא מונתה לתפקיד סגנית שר, מאחר שהוחלט כי בממשלה החדשה לא ימונו סגני שרים. ב-4 ביולי 2007 מונתה חברת הכנסת רוחמה אברהם לתפקיד השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת, וכך עלה מספר השרות לשלוש.

לכנסת השמונה עשרה נבחר מספר שיא של 21 נשים, אך בממשלה ה-32 שהרכיב בנימין נתניהו כיהנו רק שתי נשים מתוך שלושים שרים, בתפקידים זוטרים יחסית: שרת הקליטה סופה לנדבר והשרה לימור לבנת, המכהנת כשרת התרבות והספורט. לאחר כשנתיים מונה שרה שלישית, אורית נוקד, במשרד החקלאות. שתי נשים כיהנו כסגניות שר: לאה נס במשרד לענייני גמלאים וגילה גמליאל במשרד ראש הממשלה[7]. נוקד כיהנה עד למינויה כסגנית שר במשרד התמ"ת.

ממשלה שם תפקיד תאריך
הממשלה ה-29 ציפי לבני שרה לשיתוף פעולה אזורי מ-07/03/2001 עד 29/08/2001
דליה איציק שרת התעשייה והמסחר מ-07/03/2001 עד 02/11/2002
לימור לבנת שרת החינוך מ-07/03/2001 עד 28/02/2003
ציפי לבני שרת החקלאות ופיתוח הכפר מ-17/12/2002 עד 28/02/2003
ציפי לבני שרה בלי תיק מ-29/08/2001 עד 17/12/2002
כנסת שש-עשרה
הממשלה ה-30 יהודית נאות שרה לאיכות הסביבה מ-28/02/2003 עד 17/10/2004
לימור לבנת שרת החינוך, התרבות והספורט מ-28/02/2003 עד 14/01/2006
ציפי לבני שרה לקליטת עלייה מ-28/02/2003 עד 04/05/2006
ציפי לבני שרת הבינוי והשיכון מ-31/08/2004 עד 10/01/2005
דליה איציק שרת התקשורת מ-10/01/2005 עד 23/11/2005
ציפי לבני שרת המשפטים מ-10/01/2005 עד 04/05/2006
ציפי לבני שרת החוץ מ-18/01/2006 עד 04/05/2006
ציפי לבני מ”מ שר הבינוי והשיכון מ-04/07/2004 עד 31/08/2004
ציפי לבני מ”מ שר המשפטים מ-05/12/2004 עד 10/01/2005
כנסת שבע עשרה
הממשלה ה-31 ציפי לבני ממלאת מקום ראש הממשלה מ-04/05/2006 עד 31/03/2009
ציפי לבני שרת החוץ מ-04/05/2006 עד 31/03/2009
יולי תמיר שרת החינוך מ-04/05/2006 עד 31/03/2009
רוחמה אברהם השרה המקשרת בין הממשלה לכנסת מ-04/07/2007 עד 14/07/2008
ציפי לבני שרת המשפטים מ-30/11/2006 עד 07/02/2007
רוחמה אברהם שרת התיירות מ-14/07/2008 עד 31/03/2009
כנסת שמונה עשרה
הממשלה ה-32 לימור לבנת שרת התרבות והספורט מ-31/3/2009 עד 14/05/2015
סופה לנדבר שרת הקליטה מ-31/3/2009 עד 10/05/2015
אורית נוקד שרת החקלאות מ-19/1/2011 עד 18/3/2013

העשור השני במאה ה-21עריכה

לכנסת התשע עשרה נבחר מספר שיא של 27 נשים, כולל שלוש נשים שעומדות בראש שלוש סיעות; שלי יחימוביץ' (העבודה), זהבה גלאון (מרצ) וציפי לבני (התנועה). בממשלה ה-33 שהרכיב בנימין נתניהו כיהנו ארבע נשים מתוך עשרים ואחת, יותר מכל הממשלות הקודמות: שרת הקליטה סופה לנדבר, שרת התרבות והספורט לימור לבנת, שרת המשפטים ציפי לבני ושרת הבריאות יעל גרמן כ-18 אחוזים מכלל השרים. לבנת ולנדבר המשיכו מהקדנציה הקודמת. לבני כבר כיהנה בעבר במשרד המשפטים. גרמן הייתה השרה החדשה היחידה בממשלה, והיא האישה הראשונה שמונתה לתפקיד שרה ממפלגת יש עתיד. כל אותם משרדים המאוישים על ידי השרות בממשלה הנוכחית כבר אוישו בעבר על ידי נשים. ציפי חוטובלי מסיעת הליכוד ביתנו כיהנה כסגנית שר התחבורה[8] ואילו פאינה קירשנבאום גם מסיעת הליכוד ביתנו כיהנה כסגנית שר הפנים. לבני הייתה גם האישה היחידה שכיהנה בקבינט המדיני-ביטחוני. בנוסף היא כיהנה כאישה יחידה בפורום החמישה הכלל את ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר האוצר יאיר לפיד, שר הכלכלה והמסחר נפתלי בנט ושר הביטחון משה יעלון.

ב-4 בדצמבר 2014, לבני פוטרה מהממשלה וגרמן התפטרה גם כן עקב יציאת המפלגות "התנועה" ו"יש עתיד" מהקואליציה בשל הקדמת הבחירות[9]. ב-10 במאי 2015 התפטרה לנדבר מהממשלה עקב פרישת מפלגת "ישראל ביתנו" מהקואליציה, כך שלמשך ארבעה ימים נותרה לבנת כשרה היחידה בממשלה. ב-31 במאי באותה שנה התפטרה קירשנבאום עקב חשדות בפלילים[10].

לכנסת העשרים נבחרו מספר שיא של נשים, 29, עלייה של שתי ח"כיות מהכנסת הקודמת. בסיום אותה הכנסת ב-אפריל 2018, כיהנו בכנסת 35 נשים. ב-14 במאי הורכבה ממשלה חדשה על ידי נתניהו, והיא כללה שלוש שרות חדשות; איילת שקד כשרת המשפטים ממפלגת "הבית היהודי", מירי רגב כשרת התרבות והספורט[11] וגילה גמליאל כשרה לשוויון חברתי, שתי האחרונות ממפלגת "הליכוד". שקד היא האישה הראשונה שמכהנת כשרה וכחברת קבינט מטעם מפלגה דתית, כמו כן היא האישה היחידה שמכהנת בקבינט המדיני-ביטחוני בממשלה הנוכחית. גמליאל היא האישה הראשונה שמכהנת במשרד לאזרחים ותיקים מאז הקמתו ב-2006. ציפי חוטובלי מונתה לסגנית שר החוץ ללא שר מעליה[12], והייתה סגנית השר היחידה בממשלה, וכמו כן הייתה גם האישה הדתייה היחידה בממשלה. בסך הכל ישנן שלוש שרות מתוך עשרים שרים בממשלה ה-34 המהוות כ-15 אחוז מכלל השרים בממשלה. זוהי הממשלה הראשונה מאז זו ה-28 שכל השרות (עד הצטרפות ישראל ביתנו לממשלה) הן חדשות שלא כיהנו בעבר בשום ממשלה. בעקבות הצטרפות מפלגת "ישראל ביתנו" לקואליציה[13] עלה מספר השרות ל-4 כאשר סופה לנדבר חזרה למשרד העלייה והקליטה. מספרן היחסי של הנשים בקרב הממשלה עלה לכ-20%.

ב-18 בנובמבר 2018 סופה לנדבר התפטרה מהממשלה כחלק מפרישת מפלגת "ישראל ביתנו" מהקואליציה. ב-9 בינואר 2019 מונתה יפעת שאשא-ביטון כשרה למשרד הבינוי והשיכון, כמחליפתו של יואב גלנט שפרש ממפלגת "כולנו" ועבר למפלגת "הליכוד"[14]. שאשא-ביטון היא האישה הראשונה שמכהנת כשרה מטעם מפלגת "כולנו", והיא האישה השנייה (אחרי ציפי לבני) שמאיישת את משרד הבינוי והשיכון. ב-21 בינואר 2020 ציפי חוטובלי מונתה כשרה במשרד התפוצות, מטעם מפלגת הליכוד, ובכך הפכה לשרה הדתייה הראשונה בתולדות המדינה[15].

שנות העשרים של המאה ה-21עריכה

לכנסת העשרים ושלוש, נבחרו 29 נשים (במשך המספר עלה ל 33), ובהשבעת ממשלת ישראל השלושים וחמש הושבעו מספר שיא של שרות - 8 שרות - 4 מסיעת כחול לבן, 3 מסיעת הליכוד ואחת מסיעת גשר. מסיעת כחול לבן הושבעה עומר ינקלביץ' כשרת התפוצות ובכך הפכה לשרה החרדית הראשונה בישראל[16], מקום המדינה. גם פנינה תמנו-שטה מכחול לבן, שרת העלייה והקליטה, קבעה תקדים בכך שהפכה להיות השרה הראשונה מהעדה האתיופית בישראל -תקדים כפול, כיוון שגם שר (גבר) אתיופי עדיין לא היה בממשלות ישראל. שתי השרות הנוספות מסיעת כחול לבן הן: השרה לעניינים אסטרטגיים אורית פרקש-הכהן, והשרה לשוויון חברתי מירב כהן. מסיעת הליכוד, לראשונה מקום המדינה, התמנתה שרה למשרד התחבורה - מירי רגב[17]. השרות הנוספות מהליכוד שמונו הן השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל וציפי חוטובלי שמונתה לשרה במשרד חדש שהוקם בממשלה זו, משרד ההתיישבות[18]. מסיעת גשר מונתה אורלי לוי-אבקסיס למשרד נוסף שהוקם בממשלה זו, המשרד לחיזוק וקידום קהילתי[19]. שלוש שרות הליכוד כיהנו כבר בעבר כשרות, ואילו ארבע שרות כחול לבן ואורלי לוי אבקסיס מגשר, מונו לראשונה כשרות.

ממשלה שם תפקיד תאריך
כנסת תשע עשרה
הממשלה ה-33 ציפי לבני שרת המשפטים מ-18/03/2013 עד 04/12/2014
לימור לבנת שרת התרבות והספורט מ-18/03/2013 עד 14/05/2015
יעל גרמן שרת הבריאות מ-18/03/2013 עד 04/12/2014
סופה לנדבר שרת הקליטה מ-18/03/2013 עד 10/05/2015
כנסת עשרים - כנסת עשרים ושתיים
הממשלה ה-34 איילת שקד שרת המשפטים מ-14/05/2015 עד 04/06/2019
מירי רגב שרת התרבות והספורט מ-14/05/2015 עד 17/05/2020
גילה גמליאל השרה לשוויון חברתי מ-14/05/2015 עד 17/05/2020
סופה לנדבר שרת העלייה והקליטה מ-30/05/2016 עד 18/11/2018
יפעת שאשא-ביטון שרת הבינוי והשיכון מ-09/01/2019 עד 17/05/2020
ציפי חוטובלי שרת התפוצות מ-21/01/2020 עד 17/05/2020
כנסת עשרים ושלוש
הממשלה ה-35 גילה גמליאל השרה להגנת הסביבה מ-17/05/2020
ציפי חוטובלי שרת ההתיישבות מ-17/05/2020 עד ה02/08/20
עומר ינקלביץ' שרת התפוצות מ-17/05/2020
מירב כהן השרה לשוויון חברתי מ-17/05/2020
אורלי לוי-אבקסיס השרה לחיזוק וקידום קהילתי מ-17/05/2020
אורית פרקש-הכהן השרה לעניינים אסטרטגיים מ-17/05/2020
מירי רגב שרת התחבורה מ-17/05/2020
פנינה תמנו-שטה שרת העלייה והקליטה מ-17/05/2020

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ בתחילת כהונתה נקרא "המשרד לאזרחים ותיקים"
  2. ^ תומר זרחין, לימור לבנת שרת החינוך; שטרית שר המשפטים, באתר ynet, 7 במרץ 2001
  3. ^ מזל מועלם,יובל יועז,צפריר רינת, השרה לאיכות הסביבה, הפרופ' יהודית נאות, פורשת בגלל מחלת הסרטן, באתר הארץ, 21 בספטמבר 2004
  4. ^ אחיה ראב"ד, יהודית נאות נפטרה בגיל 60 ממחלת הסרטן, באתר ynet, 17 בדצמבר 2004
  5. ^ ח"כ רוחמה אברהם מונתה לסגנית שר הפנים, באתר ynet, 9 בינואר 2005
  6. ^ פה אחד: דליה איציק נבחרה ליו"ר הכנסת, באתר גלובס, 4 במאי 2006
  7. ^ ח"כ גילה גמליאל מונתה לסגנית שר במשרד ראש הממשלה, באתר ערוץ 7, 30 במרץ 2009
  8. ^ אורי פולק, ‏אכזבה: ציפי חוטובלי מונתה רק לסגנית שר התחבורה, באתר כיפה, 18 במרץ, 2013 15:16
  9. ^ אטילה שומפלבי, נתניהו פיטר את לפיד ולבני: "לא אסבול שרים שתוקפים מתוך הממשלה", באתר ynet, 2 בדצמבר 2014
  10. ^ בשל החקירה: ח"כ קירשנבאום ביקשה לפרוש; "בקשתה נדחתה", באתר וואלה! NEWS
  11. ^ מתי טוכפלד, ‏מירי רגב מונתה לשרת התרבות והספורט: "אדע לשים גבולות בלי לפגוע בחופש הביטוי", באתר ישראל היום, 15 במאי 2015
  12. ^ ציפי חוטובלי מונתה להיות סגנית שר החוץ, הובטח לה תפקיד שרה בהמשך, באתר ynet, 14 במאי 2015
  13. ^ ספי עובדיה, תם המו"מ הקואליציוני: ישראל ביתנו מצטרפת לממשלה, באתר החדשות 13 (לשעבר ערוץ עשר), 25 במאי 2016
  14. ^ אושר סופית: יואב גלנט מונה לשר העלייה; שאשא ביטון שרת השיכון, באתר וואלה! NEWS
  15. ^ עטרה גרמן, ‏ציפי חוטובלי מונתה לשרה הסרוגה הראשונה, באתר "סרוגים", 5 בינואר 2020
  16. ^ מיכל לוי, שרה חרדית ראשונה: עומר ינקלביץ' תהיה שרת התפוצות, באתר ערוץ 7, 14 במאי 2020
  17. ^ גיא עזרא, ‏רגב מונתה לשרת התחבורה; בעוד שנה וחצי: שרת החוץ, באתר "סרוגים", 14 במאי 2020
  18. ^ עטרה גרמן ואור יזרעאלי, ‏חוטובלי שרת ההתיישבות: הנגבי שר בלי תיק, באתר "סרוגים", 17 במאי 2020
  19. ^ יהונתן ליסו חיים לוינסון, השרה "לחיזוק וקידום קהילתי": משרד חדש יוקם עבור אורלי לוי-אבקסיס, באתר הארץ, 14 במאי 2020