פתיחת התפריט הראשי

נשי טראכיסיוונית עתיקה: "Τραχίνιαι") היא אחת משבע הטרגדיות של המחזאי היווני סופוקלס, אשר שרדו לאורך השנים. מועד כתיבת היצירה עדיין שנוי במחלוקת בין החוקרים[1], ונראה שנכתבה בוודאות אחרי שנת 450 לפנה"ס. על-פי החוקר האנגלי תומאס ובסטר (אנ'), המחזה נכתב במקביל למחזה אנטיגונה או לצד המחזה היווני שאבד "הרקולס המטורף" מאת המחזאי אוריפידס. המחזה דן על סיבת מותו של הרקולס בגלל אשתו דיאנריה.

נשי טראכיס
Τραχίνιαι
שריפת הרקולס, מאת זבאלד בהאם
שריפת הרקולס, מאת זבאלד בהאם
כתיבה סופוקלס
דמויות דיאנריה (אשת הרקולס)
אחות
היילוס (בן דיאנריה והרקולס)
שליח
ליכס (כרוזו של הרקולס)
הרקולס
איש זקן
מקהלת נשי טראכיס
סוגה טרגדיה יוונית
שפה יוונית עתיקה
הרקולס נלחם באמזונה. פרט ציור על כד בסגנון הדמות השחורה, אטיקה, 530 לפנה"ס - 520 לפנה"ס. מוצג כיום במוזיאון הלובר שבפריז.

עלילת המחזהעריכה

עלילת המחזה נפתחת בנאום של דיאנריה, אשתו של הרקולס, המספרת על תולדות חייה ועל קושי בחיי הנישואין שלה. היא מוטרדת מכך שבעלה, הרקולס, זנח אותה ואת משפחה, זאת מכיוון שהוטלו עליו שתים עשרה מטלות. לכן היא מחליטה לשלוח את בנם היילוס כדי למצוא את הרקולס בעלה. בגלל נבואה אשר שמעה כי סופו של הרקולס קרב בידי אדם אשר כבר מת. ביניים שליח בשם ליכס מבשר לדיאנריה, סיפור כוזב, כי הרקולס בדרכו מלווה בשבויי מלחמה עם אישה שלכד, איולה, ביתו של טארכיס. לאחר שהטיל מצור על העיר אוצ'ליה. כעונש למלך אוריטוס שהיה אחראי להטלת שנים עשר מטלות על הרקולס. איולה הפכה למושא אהבתו של הרקולס, והביא לקנאת של דיאנריה, שהלכה להתייעץ עם אל הנהר נסוס, אשר הייתה מיועדת להיות לו לאישה, אך לבסוף נישאה לגיבור הרקולס. נסוס מעניק לה שיקוי אהבה אשר עשוי מחת (שן) של ההידרה, אך בעת הכנת השיקוי הוא מת בעצמו. דיאנריה מעניקה את השיקוי להרקולס, אך מגלה במאוחר, כי מדובר על רעל ולא שיקוי אהבה. הרקולס המגלה זאת, רוצח את השליח ליכס. אך גוסס ומלווה בידי בנו היילוס אל ביתו. שם מתגלה גופתה של דיאנריה, אשר התאבדה, מכיוון שלא יכלה לשאת בצער שגרמה להרקולס. הרקולס מתמלא בצער. ובסוף המחזה הוא מעניק את איוליה השבויה, להיות אשתו של בנו היילוס ומצווה על בנו לעלות אותו באש בעודו חיי. ובכך למעשה גואל אותו מהסבל.

תרגום היצירה לעבריתעריכה

היצירה תורגמה לעברית מהמקור היווני העתיק בידי שני מתרגמים ישראלים.

מקורותעריכה

  • שבע הטרגדיות של סופוקלס כרך ב' הוצאת האונ' ירושלים ומוסד ביאליק מאת שלמה דיקמן.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ סופוקלס, שבע הטרגדיות, עמ' 175 מבוא