נתן אדלר

רב ומקובל בפרנקפורט, גרמניה, ורבו של החתם סופר

הרב נתן בן שמעון הכהן אדלר (י' בטבת ה'תקי"ב, דצמבר 1751כ"ז באלול תק"ס, 17 בספטמבר 1800) היה רב ומקובל בפרנקפורט, גרמניה, ורבו של החתם סופר.

הרב נתן אדלר
קברו בבית-העלמין היהודי של פרנקפורט, ברחוב באטון
קברו בבית-העלמין היהודי של פרנקפורט, ברחוב באטון
לידה דצמבר 1751
י' בטבת ה'תקי"ב
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה פרנקפורט, העיר החופשית פרנקפורט
פטירה 17 בספטמבר 1800 (בגיל 48)
כ"ז באלול תק"ס
האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה פרנקפורט, העיר החופשית פרנקפורט
מקום קבורה גרמניהגרמניה פרנקפורט, גרמניה
מדינה האימפריה הרומית הקדושההאימפריה הרומית הקדושה האימפריה הרומית הקדושה
תקופת הפעילות ? – 17 בספטמבר 1800 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק הלכה, קבלה
תפקידים נוספים ראש ישיבה עריכת הנתון בוויקינתונים
רבותיו הפני יהושע, רבי דוד טעבלי כ"ץ שיף
תלמידיו החת"ם סופר, רבי יצחק אריה וורמסר, רבי אברהם בינג, רבי שלום חריף
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
"משנת רבי נתן" עם ביאורים של צבי בנימין אויערבך, 1862 פרנקפורט. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 5

ביוגרפיה

עריכה

נולד בפרנקפורט דמיין, לצרלה ולרב יעקב שמעון, נצר למשפחה מיוחסת שחיה מאות בשנים בעיר זו והתייחסה לר' שמעון הדרשן מחבר ילקוט שמעוני. בילדותו נודע כמחונן, ואף החיד"א שביקר בעיר התפעל ממנו.[1] היה תלמידם של בעל פני יהושע[2] ורבי משה ראפף. רבו המובהק היה רבי דוד טעבלי כ"ץ שיף שנהיה לימים רבה האשכנזי של לונדון. הוא למד קבלה אצל רבי אבוש שהיה רב העיר.

בגיל 20 ייסד ישיבה. בה למד החתם סופר, שהחשיב את הרב אדלר כרבו המובהק, ואף כינהו 'החסיד שבכהונה'.

הרב אדלר נהג לדבר, להתפלל וללמוד בהברה ספרדית ולא בהברה אשכנזית, ואף אירח בביתו לתקופה ארוכה את הרב חיים מודעי בעת שהותו בגרמניה, על מנת לשוחח עמו בהברה ספרדית. הוא היה הראשון שהתיר לעבור מנוסח אשכנז לנוסח ספרד (הקרוב יותר לנוסח האר"י), כדי לכוין את כוונות הקבלה של האר"י שמכוונות לנוסחו, ולא חשש בעניין זה ל"אל תיטוש תורת אימך". עוד היה נוהג כי הכהנים יברכו ברכת כהנים בכל יום, כנהוג בארץ ישראל, ובשונה מהמנהג המקובל באשכנז.
כמו כן היה בקיא בסדר קדשים ואף אמר שהוא מוכן לעבוד בבית המקדש ברגע שיבנה.

החרם עליו ואחרית ימיו

עריכה

הרב אדלר הקים מנין פרטי בביתו שבו הנהיג כמה שינויים בנוסח התפילה ובצורת התפילה החריגים ממנהג אשכנז המקובל, ועוד הציג כמה שינויים בנורמה המקובלת. בין המנהגים החדשים שהנהיג בקהילתו הוא הנחת שני זוגות תפילין, של רש"י ושל ר"ת, בבת אחת, נשיאת כפים בכל יום, תפלה במבטא ספרדית, בקול רם ובנוסח אקסטטי, שימוש בסידור האר"י, שזירת ציצית בבגדי נשים, פרשנות של חלומות כגילויי נבואה וכידיעת העתיד, הפרזה ניכרת בסיגופים ובתעניות והקפדה יתירה בדיני טומאה וטהרה ודיני שחיטה שהביא את בני חוגו להתבדלות מן הקהילה הפרנקפורטית[3]. המנהגים האלו עוררו את חשד בני הקהילה בפרנקפורט אשר נרתעו מהנהגתו המוזרה, ומהשמועות על שימושו התמידי בקבלה מעשית, ומהחשדות באשר לטיבן החסידי או השבתאי של הנהגותיו. בשנת תקמ"ב-1782, הטילו עליו רבני הקהילה חרם ובכך נאלץ הרב אדלר לעזוב את עירו. זמן קצר אח"כ נענה להצעה לשמש כרב העיר בוסקוביץ' שבמוראביה (היום: בצ'כיה). החתם סופר הצעיר גלה עם הרב נתן אדלר מפרנקפורט למוראביה. אך גם שם לא הצליחו הרב ותלמידיו להניח את דעת ראשי הקהילה שכתבו מכתב מחאה חריף לקהילת פרנקפורט, על שלא הודיעו להם על החרמתו של הרב אדלר.

בשנת תקמ"ו-1785 שב לעיר מולדתו פרנקפורט. החתם סופר ליווה אותו עד העיר פיורדא הסמוכה לנירנברג שבמדינת בווריה, שם הכתיב הרב נתן אדלר לחתם סופר, בשעת פרידתם, את חשבון זמן לילה ויום של כל השנה על פי שיטתו בסוגיית השקיעה וצאת הכוכבים[4]. בפקודת רבו, לא חזר החתם סופר עמו לפרנקפורט, אלא המשיך את דרכו למדינת מוראביה והשניים לא התראו עוד עד יום מותו של הרב נתן אדלר.

תקופה קצרה לאחר חזרתו, התעוררה ההתנגדות כלפיו מחדש והרב נפל למשכב. ביום י"א באלול ה'תק"ס הגיעה הודעה על ביטול החרם כנגדו, אך לאחר תקופה קצרה ביום כ"ז באלול נפטר הרב.

רבה של העיר באותה התקופה הרב פנחס הורוויץ הספידו בקוראו עליו את הפסוק "כי לא אדם הוא להנחם". החתם סופר בהספד על רבו, תיאר בני קהילת פרנקפורט ומנהיגיה כאשמים ישרים במיתת רבו:

ולא הגיע ליותר משישים שנה, אוי לנו, כמה שנים היה יכול לחיות עוד ולהרביץ תורה ולהעמיד תלמידים לאלפים ורבבות וידינו שפכו הדם הזה... בושה וכלימה רבה לאנשי מקומו אנשי דורו שהרגו לצדיק גדול כזה... מבוייש המקום ההוא שהרגו

דרשות חתם סופר, ח"ב, דף שעג ע"א

בקהילת פרנקפורט נכתבה תפילת יזכור לעלוי נשמתו. הרב יקותיאל גרינוולד כתב ספר בשם מעשה תעתועים על רב נתן אדלר וקורותיו. פרופ' יעקב כ"ץ כתב ביוגרפיה על החת"ם סופר ובה תיאר את רבו הרב אדלר בהקשר היסטורי. פרופ' רחל אליאור הקדישה מחקר אודות קורות חייו של הרב אדלר ונסיבות רדיפתו בפרנקפורט בזמן הרדיפות שנערכו נגד החסידות.

הנהגותיו

עריכה

הרב אדלר חי כל חייו בצער עמוק על החורבן והגלות. הדבר בא לידי ביטוי באבלות תמידית, כאשר גם בימי שמחה וחג היה נוהג להעלות ולבטא את זיכרון החורבן וחוסר השמחה השלמה.

הרב אדלר היה מקובל, והחתם סופר העיד עליו שראה בעיניו שהשתמש בשמות הקודש.[5]

הרב אדלר סבר שבענייני חסידות ופרישות אין להעמיד תלמידים בסגנון אחד לכולם, אלא כל אחד יתחסד עם קונו בדרכו שלו, ולכן מעולם לא הזכיר הרב אדלר בדרשותיו את ספר הזוהר, ולא השאיר אחריו תלמידים שהמשיכו את דרכו הייחודית.

ולכן ראיתי רבותי הגאון הפלאה ז"ל ומורי החסיד שבכהונה מהו' נתן אדליר זצ"ל, והגאון מהו' זלמן חסיד ז"ל שלא המשיכו עדה, מעיד אני עלי שמימי לא שמעתי מפי קדושי ישראל הנ"ל ספר הזוהר יוצא מפי קדשם בשום דרוש, ותהילה לאל יתברך לא זזה ידי מתוך ידם ולא חסרתי מהם וכו'. ותהילה לאל יתברך תלמידיהם אין פרץ וכו'

שו"ת חת"ס או"ח קצ"ז

תורתו

עריכה

הרב אדלר לא חיבר ספרים. לדעתו ההיתר לכתיבת תורה שבעל פה אינה אלא משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, שאדם שוכח את מה שלומד. אך מאחר שהוא לא שוכח האיסור של כתיבת תורה שבעל פה בעינו עומד. אך חיבורים שונים נערכו מתורתו, מהם:

כמו כן בספרי תלמידו החתם סופר מובא הרבה מתורתו.

מתלמידיו

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • בנימין שלמה המבורגר, 'מנהגי בית מדרשו של רבינו נתן אדלר זצ”ל‘, מוריה, יז (תש"ן), עמ’ רלה–רמה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא נתן אדלר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ יהודה לייב מימון, מדי חודש בחדשו: פרקי זכרונות לחודשי ישראל, כרך ו'. עמ' 182.
  2. ^ הרב צבי בנימין אוירבך כותב שרנ"א למד אצל הפני יהושע בנערותו. אמנם כשנפטר ה"פני יהושע" לאחר מחלה, היה רנ"א בן 14 בלבד
  3. ^ רחל אליאור, "נתן אדלר והעדה החסידית בפרנקפורט: הזיקה בין חבורות חסידיות במזרח אירופה ובמרכזה במאה הי"ח", ציון נט, א, (תשנ"ד).
  4. ^ ראו שו"ת חתם סופר ליקוטים בקובץ תשובות סימן יח.
  5. ^ שו"ת חתם סופר חלק א' (אורח חיים) סימן קצ"ז.


תקופת חייו של הרב נתן אדלר על ציר הזמן
 תקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן