פתיחת התפריט הראשי

נתן גולדבלום

נתן גולדבלום (4 באפריל 192029 ביוני[1] 2001) היה בקטריולוג ישראלי, יוצר החיסון נגד שיתוק ילדים בישראל, חתן פרס ישראל למדעי החיים לשנת תשמ"ח (1988).

נתן גולדבלום
אין תמונה חופשית
לידה 4 באפריל 1920
פטירה 29 ביוני 2001 (בגיל 81)
ענף מדעי בקטריולוגיה
ארצות מגורים ישראל
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והנצחה פרס ישראל למדעי החיים לשנת תשמ"ח (1988)
תרומות עיקריות
יוצר החיסון נגד שיתוק ילדים בישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הדברת שיתוק הילדים באמצעות התרכיבים נגד שלושת זני נגיף הפוליו הייתה נקודת מפנה בהתפתחות הרפואה. מדינת ישראל הייתה למדינה השלישית בעולם כולו, לאחר ארצות הברית ודנמרק, אשר ייצרה בעצמה את התרכיב וסיפקה את כל צורכי אוכלוסייתה בתחום זה, בניצוחו של פרופ' נתן גולדבלום.

תוכן עניינים

ראשית חייועריכה

גולדבלום נולד בסוסנוביץ שבפולין ב-1920, ובשנת 1938 עלה לישראל כסטודנט לבקטריולוגיה באוניברסיטה העברית על הר הצופים. עם סיום לימודיו והסמכתו כמוסמך האוניברסיטה ב-1943, הצטרף לתחנה לחקר המלריה בראש פינה בניהולו של פרופ' גדעון מר. תקופה מסוימת מילא גולדבלום את מקומו של מר בניהול המעבדה משום שהלה גויס לצבא הבריטי ושהה בבורמה ובמזרח הרחוק. בתקופה זו הקדיש נתן גולדבלום את זמנו לשני נושאים: הדברת המלריה ביישובים העבריים שבעמק החולה ובכפרים הערביים בקרבת ביצת אגם החולה, ולעבודת הדוקטור שלו בהדרכתו של פרופ' שאול אדלר. עם פרוץ פעולות האיבה בשלהי 1947, הצטרף גולדבלום לכוחות "ההגנה" בגליל ובהמשך לצה"ל בו שירת בחיל הרפואה והיה ממארגני הרפואה המונעת בחיל ואחראי לתחום המלריה. במהלך מלחמת העצמאות עבר עם משפחתו לחיפה.

המאבק בשיתוק ילדיםעריכה

בשנים 1949–1951 פרצה בישראל מגפת שיתוק ילדים שתבעה קורבנות רבים, בעיקר בקרב הילדים, אך גם בין המבוגרים. בחיל הרפואה נפלה ההחלטה לשלוח את גולדבלום לאוניברסיטת ייל בארצות הברית, שבה התנהל מחקר אינטנסיבי בפוליו, ושם נחשף נתן גולדבלום לראשונה לעולם הנגיפים. הוא התמחה בחקר המחלות הנגיפיות (וירולוגיה) ובעיקר בחקר הפוליו, ועם שובו לישראל התמנה לראש המחלקה לאפידמיולוגיה במכון לחקר רפואה צבאית, עד למעברו למשרד הבריאות בשנת 1955.

בארצות הברית פגעה מחלת שיתוק הילדים בעשרות אלפי ילדים ומבוגרים מדי שנה, ולכן הושקעו משאבים רבים בהכנת תרכיב נגד נגיף הפוליו וכבר ב-1954 החלו בייצורו של תרכיב סאלק, תרכיב שהכיל נגיף פוליו מומת. ישראל נתקלה בקשיים רבים ברכישתו של התרכיב האמריקאי, ואז החליט משרד הבריאות לשלוח את ד"ר גולדבלום למעבדתו של ד"ר יונה סאלק באוניברסיטת פיטסבורג כדי ללמוד את מלאכת הכנת התרכיב.

מחלת שיתוק הילדים בישראל הייתה קשה. ב-1950 חלו כ-1,600 איש במחלה זו, ושיעור ההיארעות היה 12.8 חולים ל-10,000 תושבים. מאז ועד 1956 נשאר אותו שיעור תחלואה ובכל התקופה 85-90% מהחולים היו ילדים מתחת לגיל 5 שנים. בשנת 1955 הופיעו כבר מספר דיווחים על הצלחת תרכיב סאלק בהורדת התחלואה בארצות הברית. פרט לארצות הברית נודע על ייצור דומה רק בדנמרק. נוכח שיעור התחלואה הגבוה בישראל השתוקקו ממשלת ישראל ומשרד הבריאות להשיג תרכיב אשר ישמש לחיסונם של ילדי ישראל, אך תרכיב כזה לא היה זמין וישראל לא הייתה יכולה להשיגו, ואז הוחלט במשרד הבריאות להטיל על פרופ' גולדבלום ומעבדתו להתחיל בייצור התרכיב.

המעבדה הוקמה במתחם בית החולים "צהלון"(דג'אני) שביפו, והעבודה החלה בחורף 1955-6. יעדה היה הכנת תרכיב לחיסונם של כל הילדים מגיל 6 חודשים ועד 3 שנים כבר באביב 1957. שיטות הייצור היו מבוססות על ניסיונו של יונה סאלק, ובמהותן כללו גידול הנגיף בתרביות תאים שמקורם בכליות קופים ובהמתת הנגיפים על ידי טיפול בפורמלין. בשנת 1956 הגיע הייצור ל-100 ליטר וב-1959 כבר עלה ל-400 ליטר. התרכיב עמד בכל מבחני הבטיחות הנדרשים על-פי הסטנדרטים שהיו נקוטים באותה עת בארצות הברית. חברי הצוות הבכירים שעסקו בהכנת התרכיב היו גולדבלום, המהנדס ג'ורג' מילר וד"ר תמר גוטליב-סטימצקי שלמדה על ייצור החיסון מבמעבדתו של ג'ון פרנקלין אנדרס בבית החולים לילדים של בוסטון. למרות כל הצעדים לאבטחת איכות התרכיב אשר ננקטו על ידי המדענים ועובדי המעבדה האחרים נדרש היה מפרופ' גולדבלום אומץ לב נדיר כאשר קיבל על עצמו את ההחלטה להתחיל לחסן את ילדי ישראל: באביב 1955 אירעה בארצות הברית תאונה טרגית לאחר הזרקת תרכיב סאלק אשר יוצר בבית החרושת הפרמצויטי Cutter. לאחר חיסון הילדים בתרכיב זה נפטרו כ-100 ילדים. לא קשה על כן להבין את המתח והחרדה הרבים ששררו באותה עת במעבדה ביפו.

גולדבלום ועמיתיו המשיכו במלאכת הייצור, קיבלו את גיבויו של מנכ"ל משרד הבריאות פרופ' שמעון בטיש, וכבר בראשית 1957 הוזרק התרכיב לראשונה לכ-60,000 תינוקות וילדים. לימים הוכיח התרכיב את עצמו. היה זה הישג עצום לפרופ' גולדבלום וחבריו ולמדינת ישראל. מדינה שזה עתה נולדה הפכה למדינה השלישית בעולם אשר ניצחה את מגפת שיתוק הילדים. תוך מספר שנים הפכה המעבדה הקטנה ביפו למעבדה המרכזית לנגיפים של משרד הבריאות וכיום היא ממוקמת במרכז רפואי "שיבא" בתל-השומר.

חוקר, מורה ויועץעריכה

לאחר שמיצה את תפקידיו במעבדה, נענה גולדבלום ב-1960 להצעה להצטרף לבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, הפך למנהל המחלקה לווירולוגיה, וברבות הימים התמנה לסגן נשיא האוניברסיטה למחקר ופיתוח. פרופ' גולדבלום הרבה במחקרים, שהשתרעו על תחומים רבים בווירולוגיה, בהם מחקרים על נגיף קדחת מערב הנילוס, על נגיפים אחרים המועברים על ידי חרקים ועל קבוצת נגיפים גורמי סרטן. הוא ייעץ לארגון הבריאות העולמי ותרם ממרצו לפיתוח קשרי המדע עם מדינות אפריקה ועם מצרים. הוא הקים דור של וירולוגים אשר תפסו עמדות מפתח בכל מוסדות המחקר והרפואה בישראל. גולדבלום היה חתן פרס סולד לרפואה והיגיינה ציבורית מטעם עיריית תל אביב לשנת 1960-1961. ב-1988 זכה בפרס ישראל למדעי החיים.

משפחתועריכה

בנו הוא פרופסור עמירם גולדבלום, מרצה לכימיה תרופתית באוניברסיטה העברית, וממייסדי תנועת "שלום עכשיו".

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה