פתיחת התפריט הראשי

נתן שטראוסאנגלית: Nathan Straus‏; 31 בינואר 1848, גרמניה - 11 בינואר 1931 ניו יורק) היה איש עסקים יהודי-אמריקאי ממוצא גרמני, מבעלי רשת חנויות הכלבו "מייסיס" (Macy's). פילנתרופ אשר תרם רבות למטרות ציוניות, ובהן לייסודה של העיר נתניה, הקרויה על שמו.

נתן שטראוס
Nathan Straus
Straus n.jpg
לידה 31 בינואר 1848
אוטרברג, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בינואר 1931 (בגיל 82)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק יזם, נדבן, תעשיין, הומניטר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Nathan Straus, Jr. עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

משפחתועריכה

 
אולם בבית המרפא של שטראוס, שנות העשרים המאוחרות. תצלום מאת אברהם סוסקין.

נולד באוטרברג (Otterberg) שבריינלנד-פפאלץ, הבן השלישי לשרה ולזר שטראוס. בשנת 1854, היגרה המשפחה, בעקבות האב שיצא שנתיים קודם לכן לארצות הברית. תחילה התיישבו בג'ורג'יה, אך בעקבות מלחמת האזרחים עברו בשנת 1865 לניו יורק, והקימו עסק ליבוא חרסינה. עסקי המשפחה שגשגו, ובשנת 1888 היו נתן ואחיו איזידור לשותפים ברשת חנויות הכלבו מייסיס. נישא ללינה שעסקה בנדבנות וכיהנה כסגנית נשיאת הכבוד של "הדסה".

פעילות ציבורית ופסטור חלבעריכה

שטראוס כיהן בתפקידים ציבוריים שונים בניו יורק, כולל נשיא הוועדה הציבורית לבריאות של עיריית ניו יורק, ואף הוצע לו לרוץ לראשות העיר על ידי המפלגה הדמוקרטית, אך למרות לחץ ציבורי רב לקבל את ההצעה, הוא סירב.

שטראוס פעל רבות בנושא פסטור החלב, קודם בארצות הברית, ומאוחר יותר גם באירופה ובארץ ישראל. בשנת 1892 התחיל בפעילות למען פסטור החלב, פעילות שכללה תעמולה, קידום הנושא אצל הרשויות וכן חלוקת בקבוקי חלב מפוסטרים במחיר שסובסד על ידו. בשנת 1898 הקים מפעל להספקת חלב מפוסטר בניו יורק, ובשנים שאחר כך הקים מפעלים דומים בברוקלין, פילדלפיה, שיקגו ובסנט לואיס בארצות הברית, וכן בהיידלברג, קארלסרוהה ובערים נוספות בגרמניה. השפעתו של שטראוס על משק החלב בארצות הברית הייתה מכרעת, בתקופתו הפך הפסטור לנוהל מומלץ ובהמשך לחובה על פי חוק.[1] בשנת 1909 25% מהחלב שנמכר בניו יורק היה מפוסטר, ובשנת 1920 הגיע שיעור החלב המפוסטר הנמכר ל-90%.

ארץ ישראלעריכה

שטראוס ביקר לראשונה בארץ ישראל בשנת 1904, והוא שב לביקור נוסף בשנת 1912 עם יהודה לייב מאגנס.

ישנו סיפור מפורסם על הצלתו בזכות אותו ביקור, לפיו הוא התעתד להפליג עם אחיו איזידור שטראוס על סיפון הטיטניק, אך במהלך הביקור בארץ שהתארך מעבר למצופה, שטראוס שבר את רגלו כשהחליק ונפל באחד מבתי התמחוי שהקים בירושלים, וכך ניצל מגורלם של אחיו וגיסתו, שנספו באסון טביעת הספינה[2], אולם לאמיתו של דבר הוא כלל לא היה אמור להצטרף אל אחיו על הטיטניק, והוא נסע מארץ ישראל לרומא כמתוכנן, על מנת להשתתף שם כנציג ארצות הברית, בכינוס הבינלאומי לשחפת (International Tuberculosis Congress) שהתקיים ב-12 באפריל, יומיים לאחר שהטיטניק הפליגה מאנגליה[3]. מכל מקום, ברור כי מותם של אחיו וגיסתו גרם לו לזעזוע, ואף כי גם קודם לכן עסק רבות בפילנתרופיה, אך לאחר האסון הוא פרש מעסקיו והקדיש את חייו לעזרה וחסד.

הוא שב לארץ בשנים 1923-1924 וב-1927. בתחילה נוצר קשר עם אנשי היישוב הישן בירושלים, להם תרם תרומות לבית תמחוירחוב השלשלת ברובע המוסלמי), ויסד מרפאה שהעניקה שירותי בריאות לעניי ירושלים.

ב-1909 נפגש עם אהרן אהרונסון, שהיה פעיל ציוני, בוטנאי ואגרונום, והוא אשר השפיע על שטראוס לתרום למטרות חקלאיות בארץ ישראל. כך תרם לייסוד החווה החקלאית בעתלית, ועזר לקדם יזמות חקלאיות התיישבותיות אחרות. שטראוס בחר לחבר בין דאגתו לבריאות תושבי הארץ לבין מפעלו בארצות הברית, כך החל להחדיר את פסטור החלב גם בארץ ישראל. בבית המרפא שהקים, ייסד גם מכון פסטור ועודד הקמת תחנות בריאות ברחבי הארץ. כמו כן, תרם רבות לפעילותה של ההסתדרות הציונית הדסה, והניח את היסודות למערכת הבריאות הציבורית בארץ, על ידי הקמת בית הבריאות שטראוס בירושלים (נחנך ב-1929) ובתל אביב ברחוב בלפור 14, (1930).

בשנת 1928 נפגש שטראוס עם שניים מראשי ההסתדרות "בני בנימין", איתמר בן-אב"י ועובד בן עמי (מי שהיה מאוחר יותר ראש עיריית נתניה), והבטיחו לו כי יקראו את שמה של המושבה החדשה בשרון על שמו "נתן-יה". שטראוס תרם סכום נכבד להקמת המושבה.

בירושלים נקרא על שמו רחוב מרכזי בעיר: "רחוב שטראוס". בתקופת המנדט הבריטי הרחוב נקרא "רחוב צ'נסלור", על שם הנציב הבריטי ג'ון צ'נסלור.

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא נתן שטראוס בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ברוך רוזן ויונל רוזנטל - השפעות אמריקניות על התפתחות תעשיית החלב בארץ, קתדרה מרס 1994
  2. ^ Hanoch Teller, The Man Who Missed The Boat, February 13, 1998
  3. ^ Straus Historical Society, Debunking “The Story”
    Barbara Sofer, THE HUMAN SPIRIT: STORYTELLING AND THE ‘TITANIC’, The Jerusalem Post, April 5, 2012