פתיחת התפריט הראשי

בהלכה, נתקל פושע הוא הוא כלל הלכתי בדעת יחיד שטבע רבי מאיר, ולפיו אדם שצעד ברחוב ונתקל בדבר מה ונפל, האחריות המליאה של המעשה ותוצאותיו מוטל עליו בלבד, כאילו עשאו בידיים. כלל זה מתייחס להלכות שונות בענייני מזיק וניזק ובכללי שומר חינם במשפט העברי.

המחלוקת בין רבי מאיר לשאר החכמים במשנה[1] היא באדם שהלך במקום ציבורי ושם נתקל בדבר מה וכתוצאה מכך נשברו כליו. לפי רבי מאיר, היה לאדם להביט היטב ולהשגיח על עצמו שלא יפול, במקרה שהדבר אפשרי. אם כי גם רבי מאיר מודה שבמקרה של שיטפון שבו אין אפשרות לאדם לבדוק מה מונח על הקרקע, אם לא הייתה לאדם ברירה אחרת גם אם ללכת במקום שבו יש שיטפון, אין התקלותו נחשבת לפשיעה, מכיוון שהוא אונס.

המחלוקת המעשית היא כפולה: אחת עוסקת בחיוב תשלומין של האיש עצמו, הסבל לבעליו של החפץ, מדין שומר חינם או שומר שכר שפשע בשמירתו[2], והשנייה עוסקת בדיני מזיק וניזק, שאלה הנוגעת לאנשים שעברו במקום בשעת הנפילה וניזוקו משברי הכלי או החליקו על נוזל שהיה בתוך הכלי ונשפך, ונפלו[3]. פרשנות זו שווה לאביי, רבי אלעזר ורבי יוחנן ושמואל. היחיד שחלוק עליה הוא רבא שסבור שכולם מודים ש"נתקל פושע הוא" והוא מפרש את המשנה בצורה אחרת[4]

טעמו של רבי מאיר ושיטתו ההלכתית בנושא זה התפרשו על ידי שמואל שאף חידש על פי כך ש"טבח אומן שקלקל חייב לשלם, מזיק הוא פושע הוא, נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט לו". חכמי הגמרא הסבירו כי במילים "מזיק הוא פושע הוא" מתכוין שמואל לרמוז כי הסיבה לכך שאדם ששוחט בהמה וגרם לה להיות טרפה על ידי שחיטה לא מקצועית נחשב למזיק, הוא לא רק בגלל שהוא נוטל על כך כסף, אלא בגלל ש"פושע הוא", כלומר אדם שלא נזהר די הצורך נחשב לפושע. פסק זה של שמואל גרם לפולמוס בקרב גדולי תלמידיו (ביניהם רב חמא בר גוריא) שלא הצליחו להבין את פסקו זה ומצאו לו סתירה הלכתית במקומות אחרים, ושמואל הקפיד על תלמידיו שלא דייקו את דבריו "מזיק הוא פושע הוא, נעשה כאומר לו שחוט לי מכאן ושחט לו" שבכך רמז כי פסק זה נאמר לפי שיטת רבי מאיר שסבר ש"נתקל פושע הוא" מכיוון שגם אדם שלא נזהר די הצורך נחשב לפושע[5].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה