סאליוט 1

תחנת חלל סובייטית

סאליוט 1 (DOS 1) הייתה תחנת החלל הראשונה. היא שוגרה ב-19 באפריל 1971 על ידי ברית המועצות והייתה הראשונה בסדרה של תחנות החלל "סאליוט". סאליוט שוגרה ללא צוות על ידי משגר מדגם פרוטון והייתה תחנת החלל הראשונה ששוגרה.

סאליוט 1
Салют-1
סאליוט כפי שנראתה בעזיבת החללית סויוז 11
סאליוט כפי שנראתה בעזיבת החללית סויוז 11
סאליוט כפי שנראתה בעזיבת החללית סויוז 11
NSSDC 1971-032A
אות קריאה סאליוט 1
צוות 3
שיגור 19 באפריל 1971
משגר פרוטון K
חדירה לאטמוספירה 11 באוקטובר 1971
מסה כ-18,425 ק"ג
אורך ~20 מטרים
רוחב ~4 מטרים
נפח מדוחס 99 מ"ק
פריגיאה 200 ק"מ (מפני הים) ק"מ
אפוגיאה 222 ק"מ (מפני הים) ק"מ
נטיית מסלול 51.6° מעלות
זמן הקפה 88.5 דקות
ימים במסלול 175 ימים
ימים מאוישים 23 ימים
מספר הקפות 2,929

בהתאם לתכנון המקורי בניית תחנות חלל הייתה בארחיות משרד תכנון של ולדימיר צ'לומיי. הפרוקיט התקדם לא בהתאם לתוכניות המקוריות. בעקבות כך קונסטנטין פאוקטיסטוב שהיה בין מנהלי תאגיד הטילים והחלל אנרגיה הציע לבנות תחנת חלל תוך שימוש בחלקים ומערכות של חלליות מדגם "סויוז". הצעה קיבלה תמיכה של דמיטרי אוסטינוב שהיה אחראי מטעם המפלגה הקומוניסטית על תחום החלל. בעקבות החלטה זו מספר מערכות שכבר נבנו הועברו ממשרד של צ'לומיי לתאגיר אנרגיה.

מהלך שהותה במסלול היו 2 ביקורים של חלליות. לאחר הביקור השני פעילות חלליות סויוז הוקפאה. ב-11 באוקטובר תחנת החלל ירדה לאטמוספירה ונשפרה.

המבנה עריכה

כבר בעת שיגור התחנה הוצהר כי הכוונה היא לבדוק את מערכות תחנת החלל ולנהל ניסויים מדעיים על גבי התחנה. אורכה של התחנה היה 20 מטר, רוחבה 4 מטרים (בנקודה בעלת ההיקף הגדול ביותר) ונפחה 99 מטרים מעוקבים. מתוך הרכיבים הרבים בתחנה רק שלושה היו מודחסים ולשניים מהם יכלו אנשי הצוות להיכנס.

הרכיב הראשי עריכה

הרכיב הראשי (רכיב פעילות) היה בעל קוטר של ארבעה מטרים. הקירות הגליל הורכבו מערכות שונות. חלק נוסף היה בקוטר של 2 מ' ובוא הורכב מרכז בקרה ומערכות תומכי חיים.


רכיב המעבר עריכה

רכיב המעבר היה צריך התחבר ישירות לחללית הסויוז והיה בעל קוטר של 2 מטרים בחיבור ושלושה בהמשך. הוא הורכב לאחר גליל קטן של הרכבי הראשי.

רכיב מערכות עריכה

רכיב מערכות הורכב בצד שני של הגליל הגדול של הרכבי הראשי. ברכיב זה הותקנו משחפים, מכלי דלק ומערכות ניווט. בחלק החיצוני הותקנו פאנלים סולריים בשטח 28 מ"ר.

צוותים מבקרים עריכה

סויוז 10 עריכה

  ערך מורחב – סויוז 10

סויוז 10 שוגרה מקוסמודרום בייקונור 23 באפריל 1971 על מנת להביא את הצוות הראשון שיאכלס את התחנה ולמעשה הצוות הראשון שאי פעם יעגון בתחנת חלל. כעבור מספר שעות של התקרבות על מנת להשיג את התחנה, שהייתה כבר במסלול, נכנסו סויוז 10 לתהליך עגינה. למרות שחיבור התבצע אך תהליך לא הושלם. נוצר מצב שקוסמונאוטים לא היו יכולים להיכנס לתחנת החלל וחללית לא יכלה להתנתק מתחנת חלל. לאחר התייעצות עם צוות קרקע עובד הליך לשחרור החללית. חללית "סויוז 10" החלה בהליך נחיתה שהושלם בהצלחה.

משלחת צוות תאריך שיגור תאריך נחיתה משך המשימה (בימים) הערות
סויוז 10 ולדימיר שטאלוב, אלכסיי יליסייב וניקולאי רוקאבישניקוב 23 באפריל 1971 25 באפריל 1971 יומיים נכשלו בניסיון עגינה

סויוז 11 עריכה

  ערך מורחב – סויוז 11

סויוז 11 שוגרה מקוסמודרום בייקונור 6 ביוני 1971 וב-7 ביוני עגנה החללית בתחנה. לצוות לקח שלוש שעות ו־19 דקות על מנת לעגון.

הצוות עבר לתחנה ומשימתם הוגדרה כך:

  • לבדוק את עיצוב התחנה כולל הרכיבים והמערכות, נוסף לציוד של התחנה.
  • לערוך בדיקות ידניות של היכולת של התחנה להתמצא ולנווט במרחב, כולל בדיקה של מערכת ההגאים של התחנה והזזתה בחלל תוך הישארות במסלול.
  • לחקור את הגאוגרפיה, הגאולוגיה, המטארולוגיה וכיסוי הקרח והשלג של כדור הארץ.
  • לחקור את הימצאותם של קוסמונאוטים בחלל ואת היכולת שלהם לבצע משימות, תוך בדיקת ההשפעה על הגוף האנושי.
  • לחקור תופעות ותהליכים פיזיקליים באטמוספירה ובחלל החיצון בתדרים שונים של גלים אלקטרומגנטיים.

ב-29 ביוני לאחר 23 ימים ו־362 הקפות המשימה הופסקה בטרם עת בגלל בעיות על התחנה, כולל שרפה שנבעה מקצר. הצוות חזר לחללית הסויוז שלהם והחל את תהליך החזרה לכדור הארץ. לאחר נחיתה רכה בעזרת מצנח בקזחסטן, פתח צוות החילוץ את צוהר החללית וגילה כי כל הצוות מת במהלך הנחיתה. לאחר חקירה גילו כי במהלך הנחיתה נפתח שסתום והלחץ האטמוספירי אבד בקפסולה. צוותים רוסים באותה תקופה לא לבשו חליפות מודחסות אלא רק אוברולים.

משלחת צוות תאריך שיגור תאריך נחיתה משך המשימה (בימים) הערות
סויוז 11 גאורגי דוברובולסקי, ויקטור פצאייב וולדיסלב וולקוב 6 ביוני 1971 29 ביוני 1971 23.77 הצוות מת בנחיתה

חדירה לאטמוספירה והתרסקות עריכה

"סאליוט 1" הועברה למסלול גבוה יותר במהלך יולי ואוגוסט של אותה שנה על מנת לאפשר את תהליך העיצוב מחדש של חלליות הסויוז כך שאפשר יהיה ללבוש חליפות מודחסות בתוכן הן בשיגור, הן בעגינה והן בנחיתה. עיצוב מחדש זה לקח זמן ארוך מהמצופה, ו"לסאליוט 1" החל לאזול הדלק. ב-11 באוקטובר החל הליך כניסה מסודרת לאטמוספירה והתרסקות באוקיינוס השקט. בסה"כ, שהתה תחנת החלל האמיתית הראשונה 175 ימים במסלול.

העיתון פראבדה דיווח כי 75 אחוז מהניסויים על גבי סאליוט בוצעו בעזרת אמצעים אופטיים, 20 אחוז בעזרת רדיו, כאשר השאר בוצע בעזרת גרביטציה ומדידות נוספות. מדידות סינופיוט נלקחו הן בתחום הנראה והבלתי נראה של הספקטרום האלקטרומגנטי.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סאליוט 1 בוויקישיתוף