פתיחת התפריט הראשי
Flag of Israel.svg
Flag of Lebanon.svg
יחסי ישראל-לבנון
עימותים עיקריים:
התבססות ארגוני טרור פלסטיניים בדרום לבנון | מבצע ליטני | מלחמת לבנון הראשונה (מבצע שלום הגליל) | הלחימה בדרום לבנון (1985–2000) | מבצע דין וחשבון | מבצע ענבי זעם | מלחמת לבנון השנייה | מבצע מגן צפוני
אירועים בולטים נוספים:
מבצע אביב נעורים | החלטה 425 | טבח סברה ושתילה
הסכם ישראל-לבנון 1983 | החלטה 1701
הכוחות הפועלים:
צה"ל | צבא דרום לבנון | הפלנגות הנוצריות
אש"ף | אמל | חזבאללה | סוריה
צבא לבנון
יוניפי"ל (כוח האו"ם בלבנון)
מושגים:
מדינת לבנון החופשית | רצועת הביטחון | קו העימות | הגדר הטובה | מובלעת ג'זין | פתחלנד
חוות שבעא | דמוגרפיה של לבנון
אישים ישראלים בולטים:
יורם המזרחי | בנימין בן אליעזר | אריאל שרון
רפאל איתן | אהוד ברק | אהוד אולמרט | בנימין נתניהו
אישים לבנונים נוצרים:
סעד חדאד | אנטואן לאחד | בשיר ג'ומאייל | אמין ג'ומאייל
אלי חובייקה | סמיר ג'עג'ע | אטיין סאקר
אישים לבנונים שיעים:
מוסא א-צדר | עבאס מוסאווי | חסן נסראללה
מוחמד חוסיין פדלאללה | נביה ברי
אישים לבנונים סונים:
פואד סניורה | רפיק אל-חרירי
אישים לבנונים דרוזים:
כמאל ג'ונבלאט | וליד ג'ונבלאט
אישים ערבים:
חאפז אל-אסד | יאסר ערפאת | אחמד ג'יבריל
רקע היסטורי:
מלחמת האזרחים בלבנון (1975-1990) | גדר הצפון
ראו גם: היסטוריה של ישראל והיסטוריה של לבנון

רב-סרן סאמי שידיאקערבית: سامي الشدياق; 1938-2005) היה איש צבא לבנוני מארוני. שידיאק היה מפקד בכוחות הלבנוניים ובתקופה שבה ישראל שלטה ברצועת הביטחון בדרום לבנון שימש כסגנו של סעד חדאד, מייסד המיליציה צבא לבנון החופשית אשר ברבות ימים הפכה לצבא דרום לבנון.

ביוגרפיהעריכה

שידיאק נולד בשנת 1938 בצפון לבנון והוא קרוב משפחה של כמיל שמעון[1]. בשנת 1963 סיים את האקדמיה הצבאית של צבא לבנון ומרץ 1977, במלחמת האזרחים הלבנונית, מונה למפקד אזור בדרום לבנון[2][3][4]. יחידתו, המורכבת מחיילים נוצרים, התפרסה במובלעת הנוצרית באזור העיירה השיעית בינת ג'בייל[5], בין הכפרים המארוניים רמיש ודבל. היא פעלה במקביל ליחידת "אל-קליעה" של סעד חדאד אשר התפרסה באזור מרג' עיון והכפר קליעה[6][7]. מטרת שתי היחידות הייתה להגן על הכפרים הנוצריים מפני התקפות של גורמי טרור מוסלמים ופלסטינים ולמנוע מעשי טבח כפי שאירעו בכפרים נוצריים בלבנון, דוגמת טבח דאמור וטבח עישייה. שידיאק וחדאד ניצלו את אפיק התקשורת שנוצר בין תושביה הנוצרים של הדרום למדינת ישראל שכלל סיוע אזרחי לנוצרים ופתיחתה של הגדר הטובה לתנועת הנוצרים בין הגבולות. שניהם גם קיבלו סיוע צבאי ותחמושת מצה"ל ולוחמיהם אף אומנו במדינת ישראל. במהלך מבצע ליטני עלו טענות על טבח שביצעו חייליו במארון א-ראס[8] במספר שיעים. עניין זה הביא קרע בין שידיאק לחדאד, שפעל ביחד עם השיעים ודרש להעניש את שידיאק על הטבח[2].

עם פינוי צה"ל מדרום לבנון לאחר מבצע ליטני נמסרו השטחים לכוחות של חדד ושידיאק[9][10]. כוחותיו של שידיאק פעלו לאחר הנסיגה של צה"ל, למנוע התפרסות של כוחות או"ם וכן כוחות של צבא לבנון בקרבת המובלעת הנוצרית שבשליטתו בגזרה המרכזית[11]. אולם בסוף אוגוסט 1978, בלחץ ישראל, הושג הסכם על הצבת כוחות או"ם באזור[12].

לאחר שחדאד הכריז על "מדינת לבנון החופשית" באזור שבשליטתו, הודיעה ממשלת לבנון בתחילת ספטמבר 1978 שלחדאד ושידיאק אין זכות לשאת ולתת עם האו"ם[13]. בהמשך פיטר ראש ממשלת לבנון סלים אל-חוס את חדאד ושידיאק מצבא לבנון, והפסיק את תשלום משכורותיהם של חייליו. באוקטובר 1978 הכריזה ממשלת לבנון על העמדתם לדין של חדאד ושידיאק בעוון בגידה[14].

שידיאק האמין שיכולתו לעמוד תלויה בתפקוד בני בריתו הנוצרים בביירות, ולא ראה טעם בהמשך הלחימה במנותק מהנוצרים בביירות[15]. במסיבת עיתונאים בסוף אוקטובר 1978 הביע שידיאק פסימיות מסיכויי הנוצרים לשרוד ללא סיוע חיצוני[16], דבר שהרגיז מאוד את חדאד[17]. שידיאק התחתן עם יהודייה, החל משנת 1977 התגורר בפועל בנהריה והגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית[18]. בסוף 1978 עזב שידיאק את גזרתו בדרום לבנון ולאחר מספר חודשים היגר לקנדה[19].

שידיאק נודע כתומך של הכוחות הלבנוניים והפלנגות הנוצריות בפרט. בשנת 1981 מונה למפקד הדיוויזיה השנייה של הכוחות הלבנוניים. לאחר רציחתו של בשיר ג'ומאייל ב-14 בספטמבר 1982 התפטר שידיאק מהצבא אך המשיך לפקד בכוחות הלבנוניים, ובשנת 1983 קיבל את הפיקוד על החטיבה החמישית של המיליציה[דרוש מקור].

בשנת 1990 יצא לטייל בצרפת והשתקע בפריז, שם התגורר עד למותו באפריל 2005 מאי ספיקת לב. גופתו הועברה ללבנון והוא נקבר בביירות.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ דו"ח של ה-CIA, 1 באוגוסט 1978
  2. ^ 2.0 2.1 George E. Irani, HamizrachiBeate, The Emergence of the South Lebanon Security Belt: Major Saad Haddad and the Ties with Israel, 1975–1978 (New York: Praeger Publishers, 1988). Pp. 211., International Journal of Middle East Studies, Volume 22, Issue 3 August 1990, pp. 362-363
  3. ^ שמעון וייס, מפקדי דרום לבנון תוקפים את ארה"ב, דבר, 3 באוגוסט 1977 - "מפקד הפלנגות במובלעת המרכזית שמצפון לדובב"
  4. ^ צה"ל ייצא מדרום לבנון, דבר, 27 במרץ 1978
  5. ^ מקורות בלבנון: יועצים צבאיים ישראלים מבקרים במוצבי הנוצרים, דבר, 23 ביוני 1978
  6. ^ יונה שמשי, ישראל תתייחס בחומרה להיערכות הסורים על הליטני, דבר, 29 במאי 1978
  7. ^ דני רובינשטיין, המאזן המדאיג של מבצע ליטאני, דבר, 16 ביוני 1978
  8. ^ Frontiers and Ghettos: State Violence in Serbia and Israel, page 183
  9. ^ רצועת הבטחון נמסרת היום לכוחות הנוצרים, דבר, 13 ביוני 1978
  10. ^ דני רובינשטיין ושמעון וייס, פלנגות מהצפון הגיעו לתגבר, דבר, 19 ביוני 1978
  11. ^ שמעון וייס, שידיאק: איני יכול למנוע בלימת הגדוד הלבנוני, דבר, 18 באוגוסט 1978
  12. ^ הנוצרים התירו לאו"ם להתבסם במובלעת, דבר, 31 באוגוסט 1978
  13. ^ חילופי אש כבדים בביירות, דבר, 6 בספטמבר 1978
  14. ^ לבנון תעמיד לדין את חדאד ושידיאק, דבר, 24 באוקטובר 1978
  15. ^ William Branigan, Christian Leader in South Eyes Beirut Fighting, Washington Post, July 10, 1978
  16. ^ שידיאק מבקש מבגין להעלות בואשינגטון פרשת דרום־לבנון, דבר, 30 באוקטובר 1978
  17. ^ מנחם רהט, מלחמת רבי סרנים: חדאד נגד שידיאק, מעריב, 31 באוקטובר 1978
  18. ^ יוסף חריף, מייג'ור שידיאק הלבנוני מבקש אזרחות ישראלית, מעריב, 29 בנובמבר 1978
  19. ^ מי אתה אבו אמיל?, מעריב, 31 באוגוסט 1979