פתיחת התפריט הראשי
סגול
Segol header.svg
אלפבית עברי
א ב ג ד ה ו
ז ח ט י כ ל
מ נ ס ע פ צ
  ק ר ש ת  
אותיות סופיות
  ך ם ן ף ץ  
ניקוד ופיסוק
קמץפתחציריסגול
חיריקחולםקובוץ ושורוק
שוואחטף
דגש: קלחזקמפיקרפה
קו מפרידמקף
טעמי המקרא

סֶגוֹל הוא סימן ניקוד עברי, שמסמן את הצליל e. הוא נראה כמו שלוש נקודות מתחת לאות – שתיים למעלה ואחת למטה.

סגול הוא אחד משלושת סימני הניקוד שיכולים להיות חטפים. בחטף סגול נוסף סימן שווא מימין לסגול: אֱ

הקלדהעריכה

כך מקלידים את הסגול במערכות הפעלה שונות:

סגולעריכה

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ס
  • Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-6
  • macOS‏: Alt-9
  • אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות ס

חטף סגולעריכה

  • Windows 8 וגרסאות חדשות יותר, ומערכות לינוקס (ת"י 1492 2012): צירוף של מקש Alt ימני והאות ב (מימין לאות ס)
  • Windows 7 וגרסאות ישנות יותר: בזמן ש־Caps Lock דלוק, לחיצה על Shift-1
  • macOS‏: Alt-3
  • אנדרואיד (מקלדת Gboard‏): הקשה ארוכה על האות ס

צלילעריכה

בעברית החדשה, צליל הסגול הוא e, והוא בדרך־כלל זהה לזה של הצירי.

שימושעריכה

שימושים אופייניים של הסגול בעברית מנוקדת:

  • בהברה סגורה לא מוטעמת: אֶתְמוֹל, חֶמְלָה.
  • במשקלים סגוליים:
    • במילים במשקל קֶטֶל (או פֶּעֶל) שתי ההברות האחרונות מנוקדות בסגול: למשל כֶּלֶב, מֶלֶךְ, נֶגֶב, גְּבֶרֶת, שׁוֹמֶרֶת, מִתְנַדֶּבֶת.
    • כאשר האות האחרונה של השורש במילים במשקל קֶטֶל היא אות גרונית, ההברה הראשונה מנוקדת בסגול, והשנייה בפתח: טֶבַע, שֶׁטַח.
    • במספר המועט של מילים במשקל קֵטֶל (או פֵּעֶל)[1] ההברה האחרונה מנוקדת בסגול והאחרונה בסגול. כמה מהמילים הנפוצות במשקל הזה הן: אֵבֶל, חֵבֶל,[2] חֵלֶק, חֵפֶץ, חֵשֶׁק, סֵדֶר, סֵפֶר, עֵגֶל, עֵרֶךְ, שֵׁבֶט.
  • בהברה האחרונה של מילים אחדות במשקל שאינו סגולי: אֱמֶת, בַּרְזֶל, גַּרְזֶן, כַּרְמֶל, עֲרָפֶל.
  • בצורת היסוד של מילים המסתיימות בצליל e והאות ה נכתב סגול: מוֹרֶה, שָׂדֶה, מַשְׁקֶה, וכו'. אבל בצורת הנסמך נכתב צירי: מוֹרֵה דֶּרֶךְ, שְׂדֵה קוֹצִים.
  • במילים אחדות עם אותיות גרוניות באמצע השורש, למשל: פֶּחָם, לֶהָבָה.
  • בסיומות גוף שני רבים: אַתֶּם, אַתֶּן, בֵּיתְכֶם, הִסְתַּרְתֶּן.
  • במילת היחס אֲשֶׁר, וכן במילית ש־: יָדַעְתִּי שֶׁתָּבוֹא, כְּשֶׁנִכְנַסְתִּי.
  • במילת היחס אֶת שמציינת את המושא הישיר: "כָּל אֵלֶּה שָׁבְרוּ אֶת לִבִּי" (דליה רביקוביץ'). מילת היחס אֵת במשמעות של "עִם" מנוקד בצירי.[3]
  • במילת היחס אֶל. שם העצם אֵל מנוקד בצירי.
  • לפני סיומות הקניין ־יה, ־יך: קְרוֹבֶיהָ, הוֹרֶיךָ.
  • בסיומת הקניין ־הם: יַלְדֵּיהֶם.
  • ב-ה היידוע כאשר היא מצטרפת למילה הפותחת ב-ע, ח או ה קמוצות או ב-ח המנוקדת בחטף-קמץ: הֶחָשוב

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1.4 הצירי | האקדמיה ללשון העברית, hebrew-academy.org.il
  2. ^ במובן של כאב; אבל חֶבֶל לקשירה – בסגול בשתי ההברות.
  3. ^ במקרא, מילת היחס הזאת מנוקדת בסגול כאשר היא מחוברת במקף למילה שאחריה. ללא מקף היא בדרך־כלל מנוקדת בצירי.