פתיחת התפריט הראשי
גטו ורשה בלהבות בעת המרד

מרידות נערכו פעמים רבות בהיסטוריה האנושית. דוגמאות רבות והרואיות למרד כוללות מיתוסים אודות מרד חוה ואדם בגן עדן ומרד פרומתאוס, מרד החשמונאים, מרד גטו ורשה ועוד. במשך השנים, נבחנה תופעת המרד ומאפיינה וכן נעשתה הבחנה בין סוגי מרד שונים והתנהגויות מרדניות בעלות אופי שונה. אפטר הגדיר מרד כ-"לרצות או להרגיש מחויב לעשות דבר המנוגד לדרישה של סוכן חיצוני".[1]. בהמשך, ביחד עם מקדרמוט, הבחין בין שני סוגי מרד[2]:

  • מרד פרו-אקטיבי: מרד בו התחושה היא של רצון להתנגד לדרישה כדי להשיג הנאה וריגוש. מרד מסוג זה ניתן לראות בהתנהגות תלמידים שובבים היוצאים כנגד דמות הסמכות בכיתה (המחנכת) על-מנת להשיג חוויות מרגשות או תשומת לב, לדוגמה: תלמידים אשר אינם נענים לדרישה לשבת בשקט בשיעור וממשיכים לבדר את הכיתה בבדיחות.
  • מרד רה-אקטיבי (תגובתי): רצון להתנגד לדרישה שנשפטת כלא הוגנת, לא הגיונית או בלתי צודקת.

מרד מסוג זה ניתן לראות בהתנהגותם של לוחמי חטיבת כפיר. הלוחמים שאיישו מוצב ביהודה ושומרון דרשו ממפקדיהם שחיילים "צעירים" יותר ישמרו במקום. כשנענו בשלילה, מרדו ועזבו את המוצב[3].

תוכן עניינים

סוגי מרד בקבוצהעריכה

במאמר משנת 2003 חוקר בשם Billow[4] מתייחס להתנהגות מרדנית במסגרת קבוצתית. לטענתו, בהקשר של יחסים בתוך קבוצה ניתן להתייחס למרדנות כאסטרטגיה חברתית לפיה האדם מחבל בסטאטוס קוו של הקבוצה. שיקולים המביאים למרידה הם היכולת הבסיסית של קבוצה מסוימת לערוך דיון ושינויים, כמו גם הלך הרוח של המורד. כלומר הערכה מקדימה: איזו סוג של קבוצה זו עבורי והאם היא מקובלת עלי כאדם?

למנהיג או מנחה בקבוצה מסוימת יש משמעות חשובה ועליו לנווט בין ריחוק לקרבה כלפי יתר חברי הקבוצה, כך שתוכל להיווצר עצמאות מחד וגיבוש וקרבה מנגד. במאמרו, מתייחס Billow לארבעה סוגים שונים של מרידות בקבוצה:

  • התנגדות: לחץ מתמשך ונוכח כנגד תהליך ותוכן קבוצתי המצמיח נתיבים חדשים. המתנגד מעלה רגשות חשובים, למרות שלפעמים הוא לא מביע אותם בדיבור אלא מבליט אותם החוצה בהתנהגותו. בכך הוא מעביר לזולת מידע אודות האי נוחות שהוא חש ואת עובדת הזדקקותו לתשומת לב ודיאלוג. לזכותו יאמר שהמנהיג ער לשינויים בקבוצה ולרגשות החברים. המורד עשוי להיות ידידותי או עוין ולא בקלות ניתן לזהותו.
  • פרישה: כאשר נוצר קרע בין פרט/פרטים לבין הקבוצה העיקרית וזה מאיים על הנאמנות וההתקשרות ההדדית, המורד פורש מהקבוצה. במקרה כזה ההפסד הוא לכל הצדדים. במקרים בהם קבוצה אינה בטוחה או לא מסוגלת להכיל שינוי, בריחה היא הבחירה ההגיונית. בדומה, כשאדם משתמש בקבוצה כדי להזיק לעצמו או אחרים, על המנהיג להרחיקו באופן זמני או לצמיתות. הפרישה עצמה היא האקט המרדני.
  • אנרכיה: טיפוס אנרכיסטי מורד יקדם משברים של חוסר תקשורת, חוסר הבנה ובלבול בקבוצה.
  • מהפכה: טיפוס מהפכני מורד ינסה להשתלט על הקבוצה.

סוגי מרד כפי שנמצאו במחקריםעריכה

תאורטיקן נוסף אשר חקר את תופעת המרד לעומקה והבחין בין סוגי מרד שונים הוא גבריאל בוקובזה.[5] בפרי עטו משנת 2009 הוא מחלק את ההתנהגות המרדנית לחמישה סוגים מובחנים:

  • מרד טלי (Telic rebellion) – מרד זה מגיע כתגובה לאירוע או סיטואציה שהתרחשו, ונחווים עבור האדם המורד כלא הוגנים, מדכאים או בלתי-נסבלים. מרד מסוג זה מבוסס על מערכת אמונות אשר שואפת לעולם טוב והוגן יותר. על-מנת להשיג עולם כזה, מערכת האמונות של האדם קוראת לו לצאת לפעולה ולשנות את הסדר הקיים.
 
פרומתאוס מביא את האש לבני האדם", ציור מעשה ידי היינריך פוגר, 1817
מרד מסוג זה מגולם בסיפור המיתולוגי על פרומתאוס אשר בגד בזאוס, וגנב מהאולימפוס את אש האלים (המסמלת את הידע, המלאכה והתבונה) והעביר אותה לבני האדם. פעולה זו מוגדרת כמרד מכיוון שזאוס (בעל הסמכות) הסתיר בכוונת תחילה את האש מבני האדם (מתוך הנחה שכאשר לבני אדם יהיה את הידע והתבונה הם יצאו כנגד האלים) ואילו פרומתאוס ביקש לשנות את הסדר הקיים ולתקנו לטובת בני האדם. בעקבות פעולה זו של פרומתאוס הוא קיבל עונש נצחי (נקשר אל צוק וכבדו נאכל שוב ושוב על ידי עורבים).
ניתן לראות גם במרד בר-כוכבא מרד טלי. במרד זה, יהודי ארץ ישראל יצאו כנגד השלטון הרומאי שבראשו עמד אדריאנוס הקיסר . מרד זה התרחש בין השנים 132-136 לפנה"ס.
 
"אדם וחוה", ציורו של ויליאם בלייק (1808)
בנוסף, מרד אדם וחווה בגן העדן מזוהה כמרד טלי. אדם וחוה מרדו בדמות הסמכות (אלוהים) ואכלו מפרי עץ הדעת בניגוד לציווי המפורש של אלוהים האוסר זאת. מרד זה הביא לסילוקם מגן העדן וכן הם קוללו מפי אלוהים.
  • מרד הדוניסטי (Hedonistic rebellion) – ההתנהגות מרדנית שתכליתה חיפוש אחר מקורות מרגשים ולמטרות משחק. מרד מסוג זה מגולם בסיפור המיתולוגי על איקרוס, אשר יחד עם אביו התקין לעצמו כנפיים וביקש לחזור במעוף לאתונה. לפני היציאה, ביקש אביו של איקרוס ממנו להיזהר פן יתקרב מדי למים והנוצות יירטבו או יתקרב מידי לשמש וזו עלולה לשרוף אותו. כאשר איקרוס המריא, הוא שכח את אזהרות אביו, המרה את פיו ונסחף אחר ההרגשה המרגשת של החירות. מרד זה עלה לו בחייו.
  • מרד פנטסטי (Fantastic rebellion) – מרד מסוג זה מגלם את הנטייה לדמיין או לתכנן תגובה מרדנית בעתיד הרחוק או כאשר האדם ישיג את המשאבים הנחוצים לפעולה. מרד מסוג זה מקבל ביטוי בביטויים מרדניים של ילדים קטנים, כגון: "אם היה לי גפרור הייתי שורף את בית-הספר", "כשאני אהיה גדול, אעשה מה שאני רוצה ולא מה שאמא ואבא אומרים" וכדומה. מרד זה נשאר בגדר פנטזיה ולא מתקיים במציאות.
 
פרנסיסקו פרנקו (1969)
  • מרד אנרכיסטי (Anarchist rebellion) – במרד האנרכיסטי טמונה השאיפה לבטל את כל דפוסי השליטה הכפייתית וכן את כל סוגי הסמכות השונים.
דוגמה למרד מסוג זה הוא המרד באסטוריאס. במרד זה, שאורגן על ידי סוציאליסטים ואנרכיסטים במחוז אסטוריאס שבספרד באוקטובר 1934. המרד פרץ כתגובה למינוים של שלושה שרים מהימין לממשלת ספרד. המרד דוכא על ידי חיילים בפיקודו של הגנרל פרנסיסקו פרנקו.
  • מרד מתריס (Defiance rebellion)- מרד זה הוא התנגדות בולטת ונועזת כנגד דמות הסמכות.
דוגמה למרד מסוג זה ניתן לראות בהתנהגותם של תלמידי תיכון "דרכא" בלוד, אשר יצאו ל"מרד הטייץ". התלמידים אשר סירבו לדרישות ההנהלה החדשה, התפרעו בבית הספר, החלו להפר את הסדר הקיים וסירבו להיענות לדרישות החדשות.[6] דוגמה נוספת ניתן למצוא במעשיו של אוגוסט לנדמסר, פועל מספנות בגרמניה הנאצית, שהתפרסם בדבקותו בקשר עם אשתו היהודיה ובתמונה בה נמנע במפגיע להצדיע במועל יד בטקס השקת ספינת אימונים גרמנית.

הקשר בין סוגי המרד למגדרעריכה

במחקר שערך ב-2009, מצא בוקובזה[7] קשר בין משתנה המגדר לבין סוג המרד המדווח. במחקר נמצא שבנים מאופיינים יותר מבנות בסוגי המרד: המתריס, ההדוניסטי והאנרכיסטי. לגבי סוג המרד הטלי והמרד הפנטסטי, לא נמצאו הבדלי מגדר מובהקים.

הקשר בין סוגי מרד לדפוסי הורותעריכה

כמו כן, במחקר של בוקובזה, נבדק הקשר בין סוג המרד המדווח לבין דפוס הורות (דפוס זה מתייחס להוריו של המשיב). משתנה דפוס ההורות נבחן על ידי שני מאפיינים: רמת הדרישות של ההורים (demendingness) ורמת הפיקוח שלהם (monitoring). כל חמשת הסוגים (מרד מתריס, מרד טלי, מרד הדוניסטי, מרד אנרכיסטי ומרד פנטסטי) נמצאו קשורים באופן מובהק לרמת הדרישות של ההורים. זאת בניגוד לתוצאות הקשר בין סוגי המרד השונים לבין רמת הפיקוח ההורי, שיצאו כולן לא מובהקות.

הקשר בין סוגי מרד לגיבוש זהות והתנהגויות סיכוןעריכה

במחקר נוסף, בוקובזה ביקש לחקור את הקשר בין מרדנות וסוגיה השונים, לבין גיבוש זהות והתנהגויות סיכון (risk-taking behavior) בגילאי ההתבגרות. לשם בחינת שלב גיבוש הזהות בו נמצא המתבגר, השתמש בוקובזה בסולם Extended Objective Measure of Ego Identity Status[8]: סולם זה עושה שימוש בתאוריה של ג'יימס מארסיה (James Marcia) לגיבוש הזהות. תאוריה זו עוסקת באופן מעשי ויישומי במחקר מושגיו של אריקסון ובפרט על מושג הזהות. מארסיה מצא כי ישנם ארבעה סגנונות זהות שונים המתבססים על שני קריטריונים: מחויבות וחקירה. אופן גיבוש הזהות, לפי מארסיה, נקבע לפי שני הקריטריונים: האם ערך הפרט חקירה (חווה משבר) והאם הצליח הפרט לקבל על עצמו מחויבות. ארבעת סגנונות הזהות הם: פיזור זהות (Diffusion), פורקלוז'ר (סגירות - Forecloser), מורטוריום (Moratorium) והשגת זהות (identity achieved) ([9]). בוקובזה מצא, שאכן ישנו קשר בין סוגי המרד השונים לבין גיבוש הזהות של המתבגר והפגנת התנהגויות מסוכנות:

כל סוגי המרד, מלבד מרד אנרכיסטי, נמצאו קשורים באופן חיובי ומובהק לסגנון הזהות מורטוריום (לפי מארסיה, סגנון מורטוריום מאפיין פרטים אשר אינם בעלי מחויבות ברורה והם נמצאים בעיצומו של תהליך אקספלוראטיבי ובמשבר על-מנת למצוא את הדרך שלהם). המרד הטלי נמצא קשור באופן חיובי ומובהק לסגנון פורקלוז'ר (לפי מארסיה, סגנון זה מאפיין פרטים אשר אינם מביעים מחויבות וביטחון בהחלטות שונות, אך זאת ללא תהליך של חקירה או חווית משבר). מרד מתריס נמצא קשור באופן חיובי ומובהק לסגנון פיזור הזהות (לפי מארסיה, סגנון זה מאפיין פרטים אשר אינם מביעים עניין בסוגיית הזהות והאקספלורציה ואינם מביעים מחויבות לדבר). המרד האנרכיסטי נמצא קשור באופן שלילי ומובהק לסגנון השגת זהות (לפי מרסיה, סגנון זה מאפיין פרטים אשר עברו תהליך אקספלוראטיבי, בחרו והתחייבו לכיוון ברור). בנוסף, כל סוגי המרד השונים, מלבד המרד הטלי, נמצאו קשורים באופן חיובי להתנהגויות מסוכנות (כגון: שימוש בסמים,שתייה לשוכרה, מין לא בטוח, נהיגה במהירות גבוהה מהמותר וכדומה).

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Apter, M. J. (1982). The experience of motivation: the theory of psychological reversals. London: Academic Press.
  2. ^ McDermott, M. R., & Apter, M. J. (1987b). The Social Reactivity Scale. In M. R. McDermott (Ed.), Rebelliousness in adolescence and young adulthood. Cardiff: University of Wales.
  3. ^ אמיר בוחבוט, הלוחמים הוותיקים לא רצו לשמור – ונטשו, באתר nrg‏, 8 ביולי 2009
  4. ^ Billow, R. M. (2003). Rebellion in group. International Journal of Group Psychotherapy, 53, 331–351.
  5. ^ Bukobza, G. (2009). Relation Between Rebelliousness, Risk-Taking Behavior, and Identity Status During Emerging Adulthood. Identity: An International Journal of Theory and Research, 9, 159-177.
  6. ^ מריה זערור, מאבק צמוד: טייץ בבית הספר גם לבנים, באתר mynet (כפי שנשמר בארכיון האינטרנט), 5 בספטמבר 2012
  7. ^ Bukobza, G. (2009). Rebelliousness and risk-taking behavior in adolescence: Relations with parental style and birth order. Manuscript submitted for publication.
  8. ^ Extended Objective Measure of Ego Identity Status (EOM-EIS; Bennion & Adams, 1986)
  9. ^ ( Marcia, 1966 מתוך: פלום 1995 - מתוך פלום, ח. (1995). מתבגרים בישראל: היבטים אישיים, משפחתיים וחברתיים. אבן יהודה: רכס, 145-123.