סודות הפרברים

סודות הפרברים
Suburbicon
בימוי	ג'ורג' קלוני
הופק בידי	ג'ורג' קלוני, ג'ואל סילבר, גרנט הסלוב, טדי שוורצמן
תסריט	ג'ואל כהן; איתן כהן; ג'ורג' קלוני; גרנט הסלוב
עריכה	סטפן מיריון
שחקנים ראשיים	מאט דיימון; ג'וליאן מור; אוסקר אייזק
מוזיקה	אלכסנדר דספלה
צילום	רוברט אלסוויט
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	פרמאונט, Silver Pictures, Smokehouse Pictures
חברה מפיצה	סרטי פרמאונט
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	27 באוקטובר 2017
משך הקרנה	105 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מתח
תקציב	25 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו	suburbicon
	www.suburbiconmovie.com
	דף הסרט ב־IMDb

סודות הפרברים (באנגלית: Suburbicon) הוא קומדיה שחורה^[1] בבימויו של ג'ורג' קלוני, על פי תסריט מאת האחים כהן, ג'ורג' קלוני וגרנט הסלוב. כוכבי הסרט הם מאט דיימון, ג'וליאן מור ואוסקר אייזק. הסרט עוקב אחר חייו של סמנכ"ל כספים המתגורר בפרוור סברביקון, בזמן שבפרוור מתקיימות מהומות על רקע גזעי.

עלילת הסרט עריכה

בשנת 1957 בפרוור סברביקון, שכל אוכלוסייתו לבנה, מופרת השלווה כאשר משפחת מאיירס, משפחה אפרו-אמריקאית, עוברת להתגורר בה.

לביתם של גרדנר ורוז לודג', המתגוררים בסמוך לבית המשפחה האפרו-אמריקאי, פורצים שודדים. הם מרדימים את בני המשפחה באמצעות כלורופורם, וכובלים אותם לכיסאותיהם. אם המשפחה, רוז, שהייתה מרותקת לכיסא גלגלים, קיבלה מנת יתר של כלורופורם, ומתה עקב כך. מרגרט, אחותה התאומה של רוז, עוברת לגור בבית כדי לטפל בילדם של בני הזוג לודג', ניקי.

קצין משטרה מזמין את גרדנר ומרגרט למסדר זיהוי, אך הם אינם מזהים בו את השודדים. ניקי, שהגיע אתם לתחנת המשטרה, מתגנב למסדר הזיהוי, ושם לב שהשודדים אכן נמצאים בין האנשים שבמסדר, חרף הכחשתם של גרדנר ומרגרט.

בביתם, גרדנר ומרגרט מפנטזים על הרגע שבו יקבלו את כספי ביטוח החיים של רוז, ויוכלו לעבור לארובה, שלה אין הסכם הסגרה עם ארצות הברית.

לביתו של גרדנר מגיע באד קופר, חוקר מטעם חברת הביטוח שאליה פנה גרדנר כדי לפדות את פוליסת ביטוח החיים של רוז. הוא משוחח עם מרגרט, ובסוף השיחה מבהיר שהוא משוכנע שזו תביעת ביטוח כוזבת. הוא מבטיח לחזור בערב לשיחה עם גרדנר. גם החוקר מטעם המשטרה מספר לגרדנר על סימני שאלה שהתעוררו אצלו.

בסמוך לביתה של המשפחה האפרו-אמריקאית מתחוללות מהומות של תושבי העיירה. תוך כדי המהומות מגיע קופר לשיחה עם גרדנר, מבהיר לו שהוא יודע על פשעו, ודורש שבתמורה לשתיקתו גרדנר יעביר אליו את מלוא כספי הביטוח. תוך כדי השיחה מגישה לו מרגרט קפה שלתוכה מזגה סודה קאוסטית. לאחר לגימת הקפה קופר חש צריבה איומה בגרונו, ויוצא מהבית להזעיק עזרה, אך גרדנר יוצא אחריו ודוקר אותו למוות.

שני השודדים הרוצחים אינם מרוצים מכך שניקי זיהה אותם במסדר הזיהוי ומכך שגרדנר מעכב את תשלומו להם. אחד מהם יוצא לביתו של גרדנר שם הוא רוצח את מרגרט. הדוד מיטש, שאותו הזעיק ניקי, מגיע לבית ומונע את רציחתו של ניקי, אך הוא והרוצח הורגים זה את זה.

הרוצח האחר מאיים על גרדנר תוך כדי נסיעה, ונהרג בתאונת דרכים. גרדנר מגיע לביתו ומגלה בו את שלוש הגוויות ואת ניקי. הוא לוקח את ניקי לשיחה במטבח, ודורש את שתיקתו, שאם לא כן ימות. תוך כדי השיחה גרדנר אוכל כריך ושותה כוס חלב שהיו על שולחן המטבח. היו אלה כריך וכוס שאותם הרעילה מרגרט בכמות גדולה של סמי שינה, בניסיון לרצוח את ניקי. כתוצאה מכך גרדנר מאבד את הכרתו, וניקי יוצא לחצר, לשחק עם שכנו, הילד האפרו-אמריקאי.

שחקנים עריכה

שחקנ/ית	דמות
מאט דיימון	גרדנר לודג', בורגני תושב סברביקון
ג'וליאן מור	תפקיד כפול: רוז, אשתו של גרדנר לודג', ואחותה התאומה מרגרט
אוסקר אייזק	באד קופר, חוקר תביעות ביטוח
נואה ג'ופ	ניקי לודג', בנם של גרדנר ורוז
גלן פלשלר	אחד משני השודדים הרוצחים
ג'ק קונלי	קצין המשטרה הייטאואר
אלכס האסל	לואיס

ג'ורג' קלוני מתראיין בעת הקרנת "סברביקון" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו, 10 בספטמבר 2017

הפקה עריכה

את התסריט המקורי לסרט כתבו האחים כהן בשנת 1986, לאחר שהשלימו את סרטם הראשון, "רציחות פשוטות", אך הם נמנעו מלהפוך את התסריט לסרט. בשנת 2005 פורסם שג'ורג' קלוני עומד לביים סרט על-פי תסריט זה.^[2] ג'ורג' קלוני וגרנט הסלוב הוסיפו לתסריט המקורי סצנות על מתיחות בין-גזעית.

כעבור עוד עשר שנים פורסם שמאט דיימון, ג'וליאן מור וג'וש ברולין לוהקו לסרט.^[3] באוקטובר 2016 החלו צילומי הסרט בעיר פולרטון, כ-45 ק"מ מדרום ללוס אנג'לס.^[4] באוגוסט 2017 פורסם שחלקו של ג'וש ברולין נחתך מהסרט בעת עריכתו.^[5]

נושאי הסרט עריכה

הסרט עוסק בשני נושאים מרכזיים: פרשת רציחתה של רוז לודג' (נושא שנכלל בתסריט המקורי של האחים כהן) וההתפרעות הגזענית של תושבי סברביקון הלבנים בעקבות מעבר משפחה אפרו-אפריקאית ליישוב (עלילת משנה שנוספה בידי קלוני והסלוב). על מידת החיבור בין שני נושאים אלה כתב המבקר אורון שמיר: "מה שניבט מן המסך הם פשוט שני פרויקטים לא גמורים, המרותכים יחדיו באופן שמותיר את פגמיהם גלויים".^[6] גם המבקר אבנר שביט מתח ביקורת על חיבור זה: "התסריט תפר את עלילת המשנה כלאחר יד, באופן מאולץ ומרושל, והיא נראית כמו טלאי עלוב. כמו אדם שמביא למסיבת יום הולדת פרחים שקטף מהחצר ועוגה שקנה בסופר ברגע האחרון, כך גם הקולנוען, שמתנהל כאילו התייחס לסוגיית הגזע רק כדי לצאת ידי חובה."^[7]