סוהא ערפאת

סוהא דאוד ערפאת (בערבית: سهى داود عرفات; נולדה ב-17 ביולי 1963) היא אלמנתו של יו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת.

סוהא ערפאת
سهى داود عرفات

אין תמונה חופשית
לידה	17 ביולי 1963 (בת 60) ירושלים, ירדן
מדינה	ירדן, הרשות הפלסטינית
מקום מגורים	מלטה
השכלה	סורבון
השקפה דתית	אסלאם סוני, נצרות קתולית
בן או בת זוג	יאסר ערפאת (1990–2004)

שנותיה הראשונות

נולדה בירושלים, בשם סוהא דאוד טוויל (سهى داود الطويل), למשפחה נוצרית אמידה. אביה, דאוד טוויל, יליד יפו, למד באוניברסיטת אוקספורד והיה יורש להון ענק מפעילות בנקאית. אמה, רימונדה טוויל, ילידת עכו, הייתה משוררת לאומית פלסטינית, שהייתה גם פעילה פוליטית.

סוהא גדלה ברמאללה ולמדה במנזר בשכונת בית חנינא בירושלים, ובגיל 18 עברה ללמוד בסורבון שבפריז.

בשנת 1988 פגשה אמה רימונדה את העיתונאי הישראלי נתן זהבי ביוון, במהלך ניסיון פלסטיני לשלוח ספינת פליטים פלסטינים לישראל. היא הכירה לו את סוהא והציעה לו להתחתן איתה, אך זהבי סירב להצעה, ולמעשה לא התחתן מעולם.

זמן קצר אחר כך, אמה הציגה את סוהא ליאסר ערפאת בעמאן שבירדן בזמן שסוהא עבדה שם כעיתונאית. מאוחר יותר היא נשכרה על ידי ערפאת כדי לבצע פעילות בתחום יחסי ציבור עבור אש"ף, ולאחר מכן הפכה ליועצת הכלכלית שלו.

נישואיה לערפאת

סוהא נישאה ליאסר ערפאת ב-17 ביולי 1990, בהיותה בת 27, ובהיותו בן 61. החתונה הייתה טקס חשאי שהתקיים במטה של אש"ף בתוניס שבתוניסיה. סוהא המירה את דתה לאסלאם זמן קצר לפני חתונתם, למרות התנגדות הוריה. חתונה זו נשמרה בסוד למשך שנתיים. למשך שנים עד לפני החתונה הכריז ערפאת שאינו מעוניין להתחתן מכיוון שהוא "נשוי למהפכה הפלסטינית".

סוהא ערפאת אמנם הגיעה עם בעלה לרצועת עזה בשנת 1994, אולם עד מהרה החלה לבלות יותר ויותר בחוץ לארץ, בעיקר בצרפת. נקודת המפנה הסופית הייתה ביקורו של ביל קלינטון ברצועת עזה בשנת 1998. במהלך ביקור זה ביקרה ערפאת יחד עם הילרי קלינטון בגן ילדים, ובמהלך השהות בגן האשימה סוהא את מדינת ישראל בהחדרת אורניום למי השתייה של הפלסטינים. התגובות החריפות של האמריקאים, כמו גם של רבים מאנשי הממשל הפלסטינים, הביאו את סוהא ערפאת לנטוש למעשה את הרשות הפלסטינית. דיווח אחד תיאר את דירתה של ערפאת כמקושטת בתמונות של האפיפיור וישו, בניגוד לדתה המוצהרת.

בראיון שנתנה לעיתון טורקי בשנת 2013 טענה סוהא שהיא אהבה את יאסר ערפאת, אבל הנישואים איתו היו טעות גדולה והיא מצטערת עליהם מאוד. היא ניסתה לעזוב אותו מאות פעמים, אולם הוא לא הניח לה לעזוב אותו.

סגנון-חיים שנוי במחלוקת

לאחר הסכמי אוסלו וחזרתו של בעלה למנהיגות פלסטינית, עברה ערפאת עם בעלה יאסר לעזה שם הקימה והנהיגה ארגון סיוע לפלסטינים, ועסקה במאמצים פוליטיים לשפר את מצבן של הנשים בחברה הפלסטינית.

ב-24 ביולי 1995 נולדה בצרפת בתם המשותפת של יאסר וסוהא ונקראה זהווא, על שם אימו של יאסר שנפטרה בעודו בן ארבע.

החלטתה של ערפאת לשהות בבית חולים צרפתי כדי ללדת את בתה הכעיסה פלסטינים רבים החיים בתנאים קשים ברצועת עזה, במיוחד לאחר שצוטטה כשאמרה שתנאי התברואה בבתי חולים פלסטינים "נוראיים".

עם פרוץ האינתיפאדה השנייה ערפאת ובתה עברו לגור בפריז, בביתה של אמה. עזיבתה הכעיסה רבות את הפלסטינים שטענו כי היא בורחת מהקושי היום-יומי של חיים בעזה לטובת חיים שופעים בצרפת אשר שולמו מכספי הסיוע שגויסו למטרה הפלסטינית והועברו לחשבון הבנק של בעלה. דיווחים בתקשורת הערבית והמערבית על מסעי קניות הבזבזניים שעשתה סוהא חולקו כעלונים לתושבי עזה.

ערפאת צבעה את שיערה לעיתים תכופות, במחיר גבוה ממעצב צרפתי ידוע, וסגנון חייה החברתי היה גבוה, בניגוד מוחלט לקיום המשמעתי של בעלה שסמלו היו חליפה צבאית ואובססיה קפדנית לפוליטיקה. ערפאת אף התלוננה לעיתון מצרי כי בעלה לא העניק לה תכשיטים וחי כמו קמצן. "כשאני מתלוננת בכך שאני מוזנחת, הוא מציע לי מזכרות וסמלים של המהפכה הפלסטינית", אמרה פעם בראיון.

עם זאת, קיבלה תמיכה והערכה לאחר שסירבה לקבל כרטיס אח"מים ישראלי שיאפשר לה לעבור מחסומים ישראלים ללא בידוק ביטחוני, וזאת ללא כל הקשיים שרוב הפלסטינים נאלצים לעבור.

דעות פוליטיות

ערפאת סיפרה לעיתון סעודי כי אין כבוד גדול יותר מהקרבת אחד מבניה לטובת המאבק בישראל, ונתנה גיבוי לפעולות ההתאבדות: "אני שונאת את הישראלים, אני מתנגדת לנורמליזציה איתם... (הם) אחראים לבעיות שילדינו מתמודדים איתן". כן היא התנגדה לפיקוח הישראלי הכבד על נמל התעופה בעזה בטענה שהוא "סניף של בן-גוריון בעזה." היא לגלגה על הקזינו שפעל ביריחו ואמרה עליו שהוא מבייש את הרשות: "אני שונאת אותו. הפעלתו היא הפעולה הכי מביישת של יועצי הרשות הפלסטינית. ממש ליד מחנה הפליטים: בלי בתי חולים; בלי מערכת ביוב; ילדים חולים; אבל הו! יש לנו הימורים".

במהלך אירוע חגיגי בגדה המערבית, הביכה ערפאת את הגברת הראשונה של ארצות הברית הילרי קלינטון, כאשר אמרה שפעולות ישראליות בגדה מעלות את הסיכויים למחלת הסרטן בקרב האוכלוסייה הפלסטינית. עוד טענה כי בישראל מרעילים את מי השתייה של השטחים.בעקבות זאת נאלצו בכירים בשלטון הפלסטיני לשלוח התנצלות לממשל האמריקאי. קלינטון הוכרחה להישאר על הבמה במהלך הערותיה של ערפאת, ורק לאחר שסיימה את דבריה גינתה קלינטון את האשמות השווא שנאמרו דקות ספורות קודם לכן.

בשנים האחרונות בא שינוי בגישתה של סוהא ערפאת, והיא קראה בעד הסכם הנורמליזציה של ישראל עם איחוד אמירויות, ואף קראה לרשות הפלסטינית וישראל לחזור לעשות הסכמי שלום.^{[דרוש מקור]}

ענייני הון

הרשות הפלסטינית דיווחה כי היא משלמת לערפאת 100,000 דולר לחודש, וכי מקור רוב הכסף מסיוע בינלאומי. למרות שלא הכחישה שקיבלה את הכסף, סוהא האשימה את ראש ממשלת ישראל אריאל שרון, בהפצת הסיפור.

ערפאת, בתה ואמה העבירו את זמנן בין שתי דירות יוקרתיות בפריז, כאשר עברו לשם באופן רשמי בשנת 2001, ועזבו את השטחים, כאשר ערפאת עדיין נשאר במוקעטה במהלך תקופת האינתיפאדה השנייה שפרצה. אחת מהן הייתה קומה שלמה במלון יוקרתי - מלון בריסטול. עלותה של הקומה, שהייתה מורכבת מסוויטה אחת ו-19 חדרים, הייתה כ-16,000 דולר ללילה.

כתבת הערוץ האמריקאי CBS, לסלי סטאל, בדקה את המצב הכספי של ערפאת, ובין השאר גילתה כי גם אמה של סוהא, ריימונדה טוויל, חיה בשפע - כנראה מתוך תרומה בינלאומית לרשות ומתוך כספם של משלמי המיסים הפלסטינים.

יו"ר הרשות יאסר ערפאת החזיק ברשותו חשבונות של הפת"ח ושל אש"ף בהם סכום עתק של בין 300 מיליון דולר לבין 11 מיליארד דולר. הוא נמנע מלהשתמש בכסף לצרכיו הישירים ועל כן שמר על סגנון חיים ספרטני. הכסף שימש לעיתים כדי לקנות תמיכה ממנהיגים פלסטינים.

חוקרים צרפתיים הצהירו ב-2005 כי החלו בחקירה של העברת כ-7 מיליון דולר לחשבון הבנק של סוהא ערפאת. כאשר נשאלה ערפאת על סכומי הכסף הגדולים השיבה בכעס: "מה רע בכך שבעלי שולח לי קצת כסף? אני עובדת כאן (בפריז) לרווחתם של אנשיי".^{[דרוש מקור][מפני ש...]}

העיתון הבריטי סאנדיי טיימס טען בשנת 2004 שהיחסים בין סוהא ערפאת לצוות של בעלה היו גרועים ביותר. העיתון הוסיף וטען כי מקור רוב ההון האישי של ערפאת בשנות ה-80 של המאה ה-20 מעסקאות סמים בלבנון, שבוזבז על שמירת הנאמנות של בעלי בריתו של ערפאת.

זמן קצר לפני מותו של יאסר ערפאת, בעודו חולה, סירבה אשתו להכניס מנהיגים פלסטינים לחדר שבו שכב מחוסר הכרה. לאחר משא ומתן אפשרה לאחמד קריע (אבו עלא), מלווה בראש השומרים של ערפאת, להיכנס לחדר. היועץ שלה בזמן זה היה פייר ריזק, מראשי מלחמת האזרחים של לבנון. ריזק היה לפרקליטה של סוהא ערפאת בענייני כספים כאשר ניהלו משא ומתן עם הפלסטינים. התקשורת דיווחה כי ריזק היה קרוב מאוד אליה, ועזר לה לקבל תשלום חודשי שהצטבר לכדי כ-1.8 מיליון דולר, בנוסף לתשלום ראשוני של כעשרים מיליון דולר בתמורה לעזרתה למציאת הכספים הפלסטינים.

מחלתו ומותו של יאסר ערפאת

לאחר שמחלתו של יאסר ערפאת החמירה, טענה אשתו כי חברי ההנהלה של בעלה רוצים "לקבור אותו בעודו חי". מנהיגים בכירים ברשות, ביניהם נביל שעת', אחמד קריע ומחמוד עבאס, דחו את הנסיעה לפריז בעקבות האשמות אלו. ערפאת טענה מאוחר יותר כי היא השלימה עימם ובירכה את קריע על ביקורו את ערפאת.

דיווח תקשורתי ישראלי טען כי יאסר ערפאת הפקיד בידי אשתו צוואה פוליטית, שבה הזכיר את פארוק קדומי (שהיה אחד מחבריו הקיצוניים במעגל הפנימי של ערפאת) כיורשו.

ערפאת הייתה מעורבת מאוד בתכנון טקסי ההלוויה של בעלה ולבקשתה, לא בוצע בגופתו ניתוח שלאחר המוות. היא ובתה היו נוכחות באזכרה לכבוד יאסר ערפאת בקהיר. עם זאת, הן לא הגיעו להלוויה ההמונית ברמאללה מטעמים ביטחוניים. הדאגות הביטחוניות אכן התממשו כאשר מתאבלים ירו באוויר, דבר שהוביל לתשעה נפגעים, אחד מהם במצב קשה.

לאחר מות ערפאת

לאחר מות ערפאת ניצלה ערפאת את מעמדה כאלמנתו של יו"ר הרשות וחתמה על הסכם עם הרשות הפלסטינית שתעביר לה 22 מיליון דולר בשנה. סכום הכסף שהועבר בפועל אינו ברור.

התגוררה תקופה מסוימת בתוניסיה, ובשנת 2006 קיבלה אזרחות תוניסאית מן הנשיא זין אל-עאבדין בן עלי, אולם עקב התדרדרות יחסיה עם רעיית הנשיא נשללה אזרחותה והיא גורשה מהמדינה באוגוסט 2007.

משנת 2011 היא מתגוררת עם אמהּ ובתה במלטה.

בשנת 2021 ניסו ערפאת ובתה לפתוח מחדש את תיק החקירה בדבר מותו של יאסר ערפאת, והגישו תלונה לבית הדין האירופי לזכויות אדם, בטענה כי מדובר ברצח שתוכנן מראש. התביעה נדחתה פה אחד על ידי הרכב השופטים שקבעו כי מדובר בתביעה חסרת בסיס.

קישורים חיצוניים

• ירון ניסקי, רון טל, "האינתיפאדה השנייה הייתה הטעות הגדולה של ערפאת", באתר "ידיעות אחרונות", 1 בינואר 2021