פתיחת התפריט הראשי

סוון אסטרידסוןנורדית עתיקה: Sveinn Ástríðarson, בדנית: Svend Estridsen; ‏1019 לערך – 28 באפריל 1074 או 1076) היה מלך דנמרק מ-1047 ועד מותו. הוא היה בנם של האציל אוּלף ושל אסטריד, בתו של סוון הראשון, מלך דנמרק. הוא נישא שלוש פעמים והיה אביהם של לפחות 20 ילדים, כולל חמישה מלכי דנמרק לעתיד: האראלד השלישי, קנוט הרביעי, אולף הראשון, אריק הראשון ונילס.

סוון השני
Svend Estridsen
Svend estridsen.jpg
לידה 1019
אנגליה
פטירה 1074 (בגיל 55 בערך)
סודרופ, דנמרק
שם מלא סוון אסטרידסון
מדינה דנמרקדנמרק  דנמרק
מקום קבורה קתדרלת רוסקילדה, דנמרק
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג גידה
גונהילדר
תורה
שושלת אסטרידסון
כינוי "אבי המלכים"
אב אולף
אם אסטריד
צאצאים סוון
קנוט מגנוס
האראלד
קנוט
אולף
אריק
סוון
אולף
בנדיקט
ביורן
נילס
זיגריד
אינגריד
סוון
תורגילס
סיגורד
גוטורם
אומונד
גונהילד
רגנהילד
מלך דנמרק
10471074
(כ־27 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בשדות הקרב היה סוון אמיץ לב, אך לא נחל הצלחה מרובה כמפקד צבאי. מניתוח של מבנה השלד שלו ניתן להסיק שהוא היה אדם גבוה, בעל מבנה חזק, שהתהלך בצליעה.

תוכן עניינים

ראשית חייועריכה

סוון נולד באנגליה כבנם של האציל הנורווגי אוּלף ושל אסטריד, בתו של סוון הראשון, מלך דנמרק ואחותו של קנוט הגדול. סוון חונך להיות מפקד צבאי ולזמן מה שירת תחת אנונד יקוב, מלך שוודיה. ב-1040 הוא בזז את המרחב שבין נהר האלבה לבין נהר הוזר, אך הוא נלכד על ידי הארכיבישוף של המבורג-ברמן, ששחרר אותו זמן קצר לאחר מכן.

סוון נעשה רוזן (jarl) תחת שלטונו של המלך הדני הארדיקאנוט והוביל את המערכה שלו כנגד נורווגיה, אך הוכה על ידי מגנוס הראשון. כאשר הארדיקאנוט מת ב-1042, טען מגנוס לכתר הדני ומינה את סוון להיות הרוזן שלו ביוטלנד. ב-1043 לחם סוון עבור מגנוס בקרב לירסקוב הית. הוא רכש מוניטין בקרב זה וגרם לאצולה הדנית להכתירו כמלך בויבורג שביוטלנד. הוא הובס על ידי מגנוס מספר פעמים ונמלט לשוודיה. בסופו של דבר עלה בידו לשוב ולהשיג דריסת רגל בסקונה.

המלחמה בין מגנוס לבין סוון התמשכה עד 1045, כאשר דודו של מגנוס, האראלד הארדרדה, שב לנורווגיה מגלות. האראלד וסוון איחדו את כוחותיהם ומגנוס החליט לחלוק את הכתר הנורווגי עם האראלד. ב-1047 מת מגנוס ועל ערש הדווי שלו. הוא ציווה שממלכתו תפוצל: האראלד ימלוך על נורווגיה וסוון יהיה מלך דנמרק. בשומעו על מותו של מגנוס, אמר סוון: "כעת, בעזרת האל, לעולם לא אוותר על דנמרק".

המאבק נגד האראלד הארדרדהעריכה

האראלד, שלא היה מוכן לוותר על דנמרק, תקף את סוון והלחימה ביניהם הייתה ממושכת. ב-1050 נבזזו הדבי ואורהוס. באותה שנה סוון כמעט ולכד את האראלד, כאשר זה האחרון תקף את חופי יוטלנד והעמיס על ספינותיו שלל ושבויים. הצי של סוון נתקל בספינות הנורווגיות והאראלד הורה לאנשיו להשאיר מאחוריהם את השלל, בחשבו שהדנים יעצרו כדי לקחת אותו. סוון הורה לאנשיו להשאיר את השלל ולרדוף אחרי האראלד. האראלד הורה אז לאנשיו לשחרר את השבויים ואז נתן לו סוון להתחמק. ב-1062 סוון כמעט ואיבד את חייו בקרב הימי בניסה שלחופי הלנד (כיום אחד ממחוזות שוודיה). על פי הסאגות, דחק האראלדה בסוון לפגוש אות בקרב סופי והחלטי באלב באביב 1062. כאשר סוון והצבא הדני לא התייצבו לקרב, שלח האראלד הביתה את חלק הארי של צבאו, והשאיר את הלוחמים המקצועיים של הצי שלו. כאשר הגיע סוון בסופו של דבר לפגוש את האראלד, מנה הצי שלו 300 ספינות מול 150 הספינות של האראלד. הציים נפגשו בלילה והקרב נמשך עד הבוקר, אז נמלטו הדנים. בסאגות נזקף הניצחון הנורווגי לזכותו של האציל האקון איברסון, שהפריד את ספינותיו מהאגפים הנורווגים והחל לתקוף את הספינות המוחלשות באגפים הדנים. סוון הצליח להימלט משדה המערכה, נחת ביבשה והגיע לביתו של איכר וביקש ממנו לאכול דבר מה. מאוחר יותר נקרא אותו איכר לקבל אדמות בזילנד כגמול על שירותו. לסוון יצא מוניטין על נדיבותו וטוב ליבו שסייעו לו בכמה הזדמנויות לזכות בתמיכת עמו. ב-1064 וויתר האראלד על תביעתו על דנמרק ובתמורה להכרה של סוון בו כהאראלד השלישי, מלך נורווגיה. האראלד הפליג לאנגליה כדי לנסות לממש את תביעתו לכתר האנגלי.

ביסוס כוחועריכה

הקשר של סוון לסדר הירושה הדני היה דרך אמו, אסטריד והוא אימץ את שם המשפחה על שמה, אסטרידסון, כדי להדגיש את הקשר שלו לבית המלוכה הדני. סוון שאף לבסס את שלטונו דרך הקשרים עם הכנסייה ועם מעצמות זרות וחיפש קשר עם האפיפיורים. הוא חפץ שבנו הבכור, קנוט מגנוס, יוכתר על ידי האפיפיור, אך הוא מת בדרכו לרומא. הוא גם הפעיל ללא הצלחה לחץ להפיכתו של האראלד "כחול השן", המלך הנוצרי הראשון של דנמרק כקדוש. ב-1049 הוא היה בעל בריתו של היינריך השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כנגד בדלווין הראשון, קיסר האימפריה הלטינית וב-1057 הוא סייע לחתנו, גוטשאלק במלחמת האזרחים הלוטיצית.

לאחר שהאראלד השלישי הובס ונהרג בקרב גשר סטמפורד וויליאם הכובש כבש את אנגליה, הפנה סוון את תשומת לבו לאנגליה, שבעבר נשלטה על ידי דודו, קנוט הגדול. הוא הצטרף לכוחותיו של אדגר אתלינג, היורש האחרון של בית המלוכה האנגלו-סקסי, ושלח כוח שיתקוף את ויליאם ב-1069. אף על פי כן, לאחר שכבש את יורק, קיבל סוון תשלום מויליאם תמורת פירוק הברית שלו עם אדגר, ששב אז לגלות בסקוטלנד. ניסיון בלתי מוצלח נוסף של סוון לכבוש את אנגליה היה ב-10741075.

היחסים עם הכנסייהעריכה

סוון חשש שהארכיבישוף אדלברט מהמבורג ימנה גרמנים לתפקידים הבכירים בכנסיות הדניות, ולפיכך הוא הביא אנגלו-דנים מאנגליה כדי לשמור על עצמאותה של הכנסייה הדנית. בהשפעתו של סוון, חולקה דנמרק ב-1060 לערך לשמונה דיוקסיות. הוא ייסד את הדיוקסיות באמצעות תרומת שטחי אדמה גדולים והדיוקסיה של רוסקילדה הייתה המועדפת מכולן. לסוון היו יחסים טובים עם הבישוף וילהלם מרוסקילדה. ב-1072, כאשר מת הארכיבישוף אדלברט, עלה בידו של סוון לנהל את הקשרים עם האפיפיור באופן ישיר.

הוא היה נחוש להביא לדנמרק אנשים שילמדו אותו ואת עמו את השפה הלטינית, כדי שהם יוכלו לתקשר אם שאר ארצות אירופה מעמדה שוויונית. אדם מברמן הגיע כדי להכיר את המלך המלומד ורחש כבוד לסבלנותו ולחוכמתו של סוון. סוון עודד את בנייתן של כנסיות בכל רחבי דנמרק ואדם מברמן נדהם מעצם העובדה שבסקונה לבדה היו 300 כנסיות, יותר מאשר בכל ארצות הצפון האחרות גם יחד.

סוון היה גם יכול להיות אכזרי. בערב ראש השנה דווח למלך שכמה מאורחיו ועובדיו שמו אותו ללעג ודיברו מאחורי גבו. המלך לקה בחמת זעם עד כי הוא ציווה להורגם בכנסייה ביום השנה החדשה. כאשר הגיע סוון למיסה בקתדרלת רוסקילדה, פנה אליו ידידו הבישוף וילהלם ליד דלתות הכנסייה ואסר על המלך ועל פמלייתו להיכנס. "אתה חרפת האל, רוצח, טימאת את בית האלוהים בדם!" בכה הבישוף ודחף את המלך עם מטה הכמורה שלו. הוא הכריז על המלך כמנודה מהכנסייה. אנשי המלך שלפו את חרבותיהם וצעדו קדימה כיד לקרוע את הבישוף לגזרים, אך הבישוף עמד על שלו. "הניחו לו" צעק סוון ונסוג לאחוזתו. שם הוא הסיר את בגדי החג שלו ואת כלי נשקו ולבש בגדי שק. לאחר מכן הוא שב לכנסייה ברגליים יחפות וכרע ברך מול דלתות הכנסייה. הבישוף וילהלם רק החל לנהל את המיסה כאשר נאמר לו שהמלך כורע ברך מול דלתות הכנסייה. הוא הפסיק את הטקס ויצא לדלת כדי לשמוע את ווידויו של המלך. כאשר הבין הבישוף שהמלך הביע חרטה על מעשיו, הוא ביקש ממנו לקום על רגליו, ביטל את הנידוי והוביל אותו לתוך הקתדרלה.

מותועריכה

סוון השני מת באחוזתו, סודרופ שליד העיירה אבנרה. הכרוניקות הדניות מתארכות את שנת מותו ל-1074 בעוד שמקורות מאוחרים יותר טוענים ששנת מותו הנכונה הייתה 1076. גופתו של המלך הועברה לקתדרלת רוסקילדה שם הוא נטמן בסמוך לקברו של הבישוף וילהלם.

מורשתועריכה

לימים נודע סוון בכינוי "אבי המלכים", שכן חמישה מבניו היו מלכי דנמרק. אחת המורשות שלו הוא השינוי היסודי בחברה הדנית שהיה מבוסס על ההבחנה בין אדם חופשי לבין עבד. סוון נחשב לעיתים קרובות כמלך הויקינגי האחרון של דנמרק והראשון מבין מלכיה בימי הביניים. הכנסייה החזקה יחד עם משפחות אצולת הקרקע החלה להוות משקל נגד למשפחת המלוכה. האיכרים נותרו להגן על עצמם בכוחות עצמם.

סוון בנה בסיס חזק לכוחה של המלוכה על ידי שיתוף פעולה עם הכנסייה. הוא השלים את חלוקתה הסופית של דנמרק לדיוקסיות באמצעות משא ומתן ישיר עם האפיפיור, תוך כדי שהוא עוקף את הארכיבישוף של המבורג-ברמן. במהלך תקופת מלכותו של סוון נבנו מאות כנסיות עץ קטנות בכל רחבי ממלכתו, שרבות מהן נבנו מחדש ככנסיות אבן במהלך המאה ה-12. סוון שאף ליצור ארכיבישופות נורדית תחת שליטה דנית, מהלך שהושלם על ידי בנו, אריק הראשון.

נראה שלסוון הייתה את יכולת הקריאה והכתיבה והוא תואר כמלך מלומד על ידי ידידו האישי, האפיפיור גרגוריוס השביעי. סוון הוא המקור למידע רב שעומד לרשותנו כיום על דנמרק ושוודיה במאות ה-9 וה-10, לאור העובדה שסווין סיפר את קורות אבותיו לכרוניקן אדם מברמן בערך בשנת 1070.

משפחתועריכה

נישואיו הראשונים של סוון היו לגידה, בתו של אנונד יקוב, מלך שוודיה. נישואיו השניים, לאחר מותה של גידה, היו ב-1050 לגונהילדר, אמה החורגת של גידה. הארכיבישוף של המבורג-ברמן הורה על ביטול הנישואין, שאושר על ידי האפיפיור לאו התשיעי. לאחר מותו של האראלד השלישי, מלך נורווגיה, נישא סוון לאלמנתו, תורה. הוא לקח לו כמה פילגשים במהלך חייו. הוא היה אביהם של לפחות 20 ילדים שרק אחד מהם נולד במסגרת הנישואין.

אילן יוחסיןעריכה

ביורן
 
לא ידועה
 
 
האראלד הראשון, מלך דנמרק
 
גונהילד או טובה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תורגיל ספרקלינג
 
 
 
 
 
לא ידועה
 
 
 
 
 
סוון הראשון, מלך דנמרק
 
 
 
 
 
סיגריד היהירה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אולף
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אסטריד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
סוון השני, מלך דנמרק


צאצאיועריכה

מגונהילדר:

  • סוון (מת בצעירותו)

מפילגשיו השונות:

קישורים חיצונייםעריכה