סונאטה מס' 5 של בטהובן

סונאטה לפסנתר של בטהובן

סונאטה מס' 5 של בטהובן בדו מינור, אופוס 10 מס' 1, היא אחת מ-32 הסונאטות שהלחין לודוויג ואן בטהובן לפסנתר. הסונאטה, שהודפסה לראשונה ב-1798, הוקדשה לאנה מרגרטה פון בראון (Anna Margarete von Browne), אשתו של פטרונו של בטהובן באותן השנים, לה הקדיש את כל האופוס.

הסונאטה היא חלק מאופוס 10, הכולל שלוש סונאטות לפסנתר: מס' 5 בדו מינור, מס' 6 בפה מז'ור ומס' 7 ברה מז'ור. את הסונאטה כתב בטהובן בין השנים 1796‏-1798, ביחד עם השתיים האחרות. זוהי הסונאטה הראשונה לפסנתר שאותה כתב המלחין בשלושה פרקים בלבד (ולא בארבעה, כפי שנהג בארבע הסונטות הקודמות).

היצירה זכתה לכינוי הלא רשמי "הפאתטית הקטנה", עקב הדמיון שבינה לבין הסונאטה מס' 8 אופוס 13 של בטהובן, המכונה "הפאתטית". דמיון זה בא לידי ביטוי, בסולם דו מינור בו נכתבו שתי היצירות, במבנה הסונאטות ובהלך רוחן. הפרקים הראשוניים מאופיינים בנימה קודרת וכעוסה, הפרקים השניים מלודים ושירתיים, והפרקים השלישיים בעלי אופי ריקודי אך קודר. עוד ניתן לראות דמיון, בין הפרק השלישי בסונאטה, לסימפוניה החמישית של בטהובן.

צורה עריכה

בניגוד לסונאטות הקודמות של בטהובן שנכתבו במבנה המסורתי הגרמני, בן ארבעה פרקים, הסונאטה הזו בנויה בשלושה פרקים, על פי המסורת האיטלקית: הראשון מהיר, השני איטי והשלישי מהיר:

  1. 1.אלגרו מולטו אה קון בריו בדו מינור.
  2. 2. אדאג'יו מולטו בלה במול מז'ור.
  3. 3. פרסטיסימו בדו מינור.

פרק ראשון- אלגרו מולטו אה קון בריו עריכה

הפרק הראשון נכתב במשקל שלושה רבעים, בסולם דו מינור ומפעם הפרק, אלגרו מולטו (molto = הרבה, יותר) אה קון בריו (con brio = במרץ ובהתלהבות). האקספוזיציה מתחילה באקורד בדו מינור המלווה בארפג'ו עולה מאותו הסולם. אחריו חזרה על אותו הנושא, אך בסולם לה במול- הסובמדיאנטה של הטוניקה דו. אחרי כן ישנה התפתחות קלה ברוח הנושא. בתיבות 28-30 ישנם קפיצות גדולות שמעצימות את המתח שנוצר עד כה, ונגמרות בקפיצה של אוקטבה. אחרי סיום הנושא הראשון, הפסקה של תיבה אחת, שמרחיבה את המתח ויוצרת ציפייה לנושא הבא. מתיבה 32 מתחיל מעבר הדרגתי לנושא השני, המתאפין בליווי בס אלברטי עד סוף האקספוזיציה, הנגמרת בקודה מלודית ורכה.

הפיתוח מתחיל במבנה דומה לפתיחה של האקספוזיציה, אך בסולם דו מז'ור. אחרי משפט אחד מתחילות שתי קפיצות המזכירות את הקפיצות באקספוזיציה, ושמובילות לנושא המרכזי. הנושא מתאפיין בתחילתו באוקטבות הזזות במבנה זהה פעמיים, הראשונה מפה, והשנייה בסי במול, הסובדומיננטה המוקטנת של פה. התחלה זו מכתיבה את המשך הנושא. לכל אורך הנושא ליווי בס אלברטי.

בתיבה 168 מתחילה הרפריזה של הנושא הראשי מתחילת הפרק, בדו מינור. בתיבה 191 מתחיל הנושא השני, אך הוא עובר מודולציה לסובדומיננטה. לאחר מכן, חוזר הבס האלברטי ללוות את הנושא, במבנה הדומה לזה שבאקספוזיציה. הפרק נגמר בקודה הדומה לזו שבאקספוזיציה, אך בסולם סול מז'ור.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה