ויקיפדיה

סוניה בוייס

אמנית בריטית

סוניה בוייס (באנגלית: Sonia Boyce; ‏נולדה ב־מרץ 1962) היא אמנית בריטית ממוצא אפרו-קריבי המתגוררת ועובדת בלונדון. בשנת 2007 הוענק לה אות מסדר האימפריה הבריטית MBE[1] על תרומתה לאמנות, במרץ 2016 היא נבחרה להיות חברה באקדמיה המלכותית לאמנויות. בשנת 2019 הוענק לה גם אות הכבוד OBE, והיא האישה השחורה הראשונה שזכתה באות זה[2].

סוניה בוייס
Sonia Boyce
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה מרץ 1962 (בת 62)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום Black Britons עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Birmingham Metropolitan College עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אמנות עכשווית, British black arts movement עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה גבירה מפקדת במסדר האימפריה הבריטית (2024)
עמיתת האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (2023)
Golden Lion (2022)
קצינה במסדר האימפריה הבריטית
חבר במסדר האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בוייס, ילידת איזלינגטון שבלונדון, ידועה בגין ציורי הגיר וצבעי הפסטל הגדולים שלה בהם היא מדמיינת מחדש את חבריה, משפחתה וילדותה. בוייס לקחה חלק בתנועת האמנים השחורים בבריטניה בשנות ה-80 – תנועה רדיקלית שהושפעה מהשיח האנטי-גזעני ומפמיניזם שהבליט נושאי גזענות ומגדר. היא הושפעה משורשיה בתרבות ה-Kalabaari וגם מהתרבות האפריקאית[3].

בוייס עובדת בשיתוף פעולה עם אמנים אחרים כבר החל משנת 1990. היא התעניינה וחקרה את ההיבט החברתי באמנות. בעבודותיה היא משתמשת בחומרים שונים, חומרים כגון ציור, הדפס, צילום, וידאו וסאונד. יצירותיה בוחנות את היחס בין סאונד לזיכרון, בין דינמיות המרחב ושיתוף הצופים ביצירה[4].

במשך 30 השנים האחרונות לימדה בוייס אמנות ברמה אוניברסיטאית ברחבי בריטניה והיא פרופסור לאמנות השחורים (BlackArt) באוניברסיטת לונדון[5]. בין השנים 1996–2002, עמדה בויס בראש ארכיון אמני אפריקה ואסיה באוניברסיטת מזרח לונדון וניהלה מחקרים בנושא. בין השנים 2004–2005 המשיכה לחקור דינמיקה חברתית בשיתופי פעולה אמנותיים. בשנת 2007, יחד עם הצלם דויד ביילי ואיין באוקום קיבלה את פרס ספר תולדות האומנות על ספר אמנים שחורים שערכה. בין השנים 2008–2011 השלימה מחקר אודות טבעם של שיתופי פעולה באמנות[4].

כבר בשנת 2015 עבודותיה של בוייס הופיעו בביאנלה בוונציה בתערוכה של Okwui Enwezor[6][7], אך בפברואר 2020 היא נבחרה, כאישה השחורה הראשונה, לייצג את בריטניה בשנת 2022 בביאנלה ה-59 בוונציה. בוייס רמזה שהעבודה שלה בביאנלה תיווצר דרך שיתופי פעולה. היא מקווה שהיצירה תהייה עליזה ונגישה. היא ציינה שהיא נתקלה במחקר על שיתופי פעולה בבעיות ובמתח סביב נושאים בהם קיימות דעות שונות, אבל לדעתה שיתוף פעולה אפשרי תמיד בעזרת האומנות[7].

ב-2022 ייצגה את בריטניה בביאנלה ה-59 של ונציה. היא זכתה בפרס אריה הזהב עבור התערוכה הבינלאומית הטובה ביותר[8][9].

קריירה עריכה

בין השנים 1973–1979 למדה בוייס בבית ספר תיכון, ובין השנים 1980–1983 בבית ספר לאמנות[10].

סוניה בוייס פרצה לזירת האמנות של האמנים הבריטים השחורים בשנות ה-80 המוקדמות. בשנת 1987 הייתה האישה השחורה הראשונה שמוזיאון טייט רכש את ציורה. עבודותיה של בוייס מעלות קושיות חשובות על טבעה של היצירה, על היוצר, שאלות על איך נולדים רעיונות ומי אחראי להם. עבודותיה כוללניות ומגלמות נדיבות וניסיונות ומדגישות את חשיבות שיתופי הפעולה[[7]. עבודתה בכלל שינתה את מצב האמנים השחורים והאפרו-קריביים בזרם התרבותי המרכזי של בריטניה[11].

בתחילת דרכה השתמשה בוייס בגיר ובצבעי פסטל וציירה דיוקנאות של חבריה, משפחתה ושל עצמה והביאה מחוויות הילדות שלה. מאוחר יותר השתמשה בצילום, בגרפיקה ובסרטים. היא השתמשה גם בדגמי טפטים ובצבעים עזים שהזכירו את הצבעים באיים הקריביים. בוייס ציירה גם קריקטורות בהן הביעה את המסרים הפוליטיים שלה. הקריקטורות שלה גרוטסקיות ולעיתים קרובות הדמויות בהן נראות באור שלילי. דרך עבודותיה ניסתה בוייס לבחון את מעמד האישה השחורה בבריטניה ואת התקופה ההיסטורית שבה חייה[12].

בשנת 1983 השתתפה בוייס בתערוכה 'חמש נשים שחורות', במרכז אפריקה שבלונדון[13] ובתערוכה Black Women Time Now[14].

בשנת 1989 הייתה חלק מקבוצה של ארבע אמניות שיצרו את התערוכה בשם The Other Story שהציגה לראשונה יצירות מודרניות של נשים בריטיות ממוצא אפריקני, קריבי ואסייתי[15].

עבודותיה שינו כוון מאוחר יותר וכללו חומרים כמו צילומים, קולג', סרטים, הדפסים, איור, מייצב וסאונד. עבודותיה המאוחרות יותר מתעדות את חיי השחורים בני זמנה ואת חוויות הנשים השחורות החיות בחברה לבנה וכיצד הדת, הפוליטיקה והמגדר תורמים לחוויות אלו[13]. בין השאר, משתפות עבודותיה של בוייס את הצופה ומתמקדות על שיתוף הפעולה בין האמן והקהל כדי להמחיש איך תרבויות שונות מתבטאות, מתחברות ואיך ניתן להנות משיתוף פעולה שכזה[16].

בשנת 2018, כחלק מהתערוכה של בוייס בגלריית האומנות של מנצ'סטר, היא הוזמנה להיות אוצרת הגלריה וליצור דיאלוג עם יצירות מהמאות ה-18 וה-19[17]. כחלק מתהליך היצירה בוייס לימדה והשתמשה בסדנאות ועבודותיה מופיעות ברבים מהמוזאונים של בריטניה[18].

בשנת 2018 תחנת הטלוויזיה של ה-BBC הכינה סרט דוקומנטרי אודותיה[15][19][20].

תערוכות יחיד עריכה

  • Conversations, The Black-Art Gallery, London (1986)
  • Sonia Boyce, Air Gallery, London (1986)
  • Sonia Boyce: recent work, Whitechapel Art Gallery, London (1988)
  • Something Else, Vanessa Devereux Gallery, London (1991)
  • Do You Want To Touch?, 181 Gallery, London (1993)
  • Sonia Boyce: PEEP, Royal Pavilion Art Gallery, Brighton (1995)
  • Recent Sonia Boyce: La, La, La, Reed College, Portland, Oregon (2001)
  • Devotional, National Portrait Gallery, London (2007)
  • For you, only you (ed. Paul Bonaventura, Ruskin School of Drawing & Fine Art, Oxford University, and tour, 2007/2008)
  • Crop Over, Harewood House, Leeds, and Barbados Museum & Historical Society (2007/2008)
  • Like Love – Part One, Spike Island, Bristol, and tour (2009–2010); "Part 2 and Part 3" (2009–2010)
  • Scat – Sound and Collaboration, Iniva, Rivington Place, London (2013)
  • Paper Tiger Whisky Soap Theatre (Dada Nice), Villa Arson, Nice (2016)
  • Manchester Art Gallery (2018)

פרסומים עריכה

  • Gilane Tawadros, Sonia Boyce: Speaking in Tongues, London: Kala Press, 1997.
  • Annotations 2/Sonia Boyce: Performance (ed. Mark Crinson, Iniva – the Institute of International Visual Arts, 1998)
  • In 2007, Boyce, David A. Bailey and Ian Baucom jointly received the History of British Art Book Prize (USA) for the edited volume Shades of Black: Assembling Black Art in 1980s Britain, published by Duke University Press in collaboration with Iniva and AAVAA.
  • Allison Thompson, "Sonia Boyce and Crop Over", Small Axe, Volume 13, Number 2, 2009.
  • Like Love, Spike Island, Bristol, and tour (ed. Axel Lapp; Berlin: Green Box Press, 2010)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סוניה בוייס בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Sonia Boyce | Artist | Royal Academy of Arts, www.royalacademy.org.uk
  2. ^ "Birthday honours: London list" (באנגלית בריטית). 2007-06-16. נבדק ב-2021-08-01.
  3. ^ The Radical Lives of Eric & Jessica Huntley – Female Art in Action, web.archive.org, ‏2015-08-01
  4. ^ 1 2 Shades of Black, Duke University Press, 2005-04-11, ISBN 978-0-8223-8644-5
  5. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
    פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים         {{{מחבר}}}, Federal-Mogul appoints tech heads, Sealing Technology 1998, 1998-09, עמ' 2–3 doi: 10.1016/s1350-4789(98)90262-8
  6. ^ Artist Sonia Boyce Will Be the First Black Woman to Represent the UK at the Venice Biennale, Artnet News, ‏2020-02-12 (באנגלית אמריקאית)
  7. ^ 1 2 3 Sonia Boyce first black woman to represent Britain at Venice Biennale, the Guardian, ‏2020-02-12 (באנגלית)
  8. ^ הביתן הבריטי של סוניה בויס זוכה בפרס 'אריה הזהב' הנחשק עבור התערוכה הלאומית הטובה ביותר בביאנלה בוונציה, באתר THE ART NEWSPAPER - ISRAEL EDITION - עיתון האמנות המהדורה הישראלית, ‏2022-04-24
  9. ^ שרון גולן מאירי, ‏אמנות נשית ושחורה מככבת: הוכרזו הזוכים בביאנלה של ונציה, באתר ‏מאקו‏, 24 באפריל 2022
  10. ^ Gilane Tawadros, Sonia Boyce : speaking in tongues, London: Kala Press, 1997, ISBN 0-947753-09-5
  11. ^ Sonia Boyce, a-n The Artists Information Company (באנגלית בריטית)
  12. ^ Samantha Noel, Putting on a Bold-Face, Third Text 28, 2014-03-04, עמ' 163–176 doi: 10.1080/09528822.2014.890789
  13. ^ 1 2 Oxford Art, Oxford Art Online (באנגלית)
  14. ^ Alison Donnell, Companion to Contemporary Black British Culture, Routledge, 2002-09-11, ISBN 978-1-134-70024-0. (באנגלית)
  15. ^ 1 2 Artist Sonia Boyce Will Be the First Black Woman to Represent the UK at the Venice Biennale, Artnet News, ‏2020-02-12 (באנגלית אמריקאית)
  16. ^ Sonia Boyce | Artist | Royal Academy of Arts, www.royalacademy.org.uk
  17. ^ Our removal of Waterhouse’s naked nymphs painting was art in action | Sonia Boyce, the Guardian, ‏2018-02-06 (באנגלית)
  18. ^ Sonia Boyce: Performance, LADA Live Art Development Agency (באנגלית)
  19. ^ BBC Four - Whoever Heard of a Black Artist? Britain's Hidden Art History, BBC (באנגלית בריטית)
  20. ^ Whoever Heard of a Black Artist? Britain’s Hidden Art History review – a powerful picture of whitewashing, the Guardian, ‏2018-07-30 (באנגלית)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סוניה_בוייס&oldid=38134276"