סופרטרמפ

סופרטרמפ (באנגלית: Supertramp) הייתה להקת רוק בריטית שהוקמה בלונדון בשנת 1970. הלהקה הייתה בשיא ההצלחה בשנת 1979 כאשר הוציאה לשווקים את אלבוה השישי Breakfast in America. הלהקה בלטה בזכות השילוב של אלמנטים מהסגנונות המוזיקליים רוק מתקדם ומוזיקת פופ. להקה פעלה בהרכבים שונים, בכולם השתתף ריק דייוויס. במסגרת ההרכב השלישי של הלהקה, שנוצר ב-1973 והתפרק ב-1983 - אשר כלל את דייוויס, הודג'סון, דוגי תומסון (גיטרה בס), בוב סיבנברג (תופים) וג'ון הליוול (סקסופון)- הלהקה הקליטה מספר אלבומים, שרובם הפכו רבי מכר ושירים מתוכם הפכו להיטים המושמעים בתחנות רדיו גם היום.

סופרטרמפ
Supertramp

סופרטרמפ, 1980
מקום הקמה	לונדון
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1969–1988; 1997 – 2003
סוגה	רוק, פופ רוק, רוק מתקדם
חברת תקליטים	A&M, Silver Cab, EMI, BMG
www.supertramp.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
Mark Hart Carl Verheyen Cliff Hugo Bob Siebenberg Rick Davies John Helliwell Gabe Dixon
חברים לשעבר
רוג'ר הודג'סון Frank Farrell Keith Baker Richard Palmer-James Dougie Thomson

בעוד שבתחילה הלהקה התמקדה במוזיקת רוק מתקדם, באלבומם השלישי "Crime of the Century", שיצא ב-1974 הלהקה החלה יותר להתמקד ביצירת מוזיקת פופ. הלהקה זכתה להצלחה המסחרית הגדולה ביותר עם אלבומם Breakfast in America שיצא ב-1979, ואשר הכיל 5 סינגלים שהפכו ללהיטים גדולים - "The Logical Song", "Breakfast in America", "Goodbye Stranger" ו-"Take the Long Way Home". הלהיטים הגדולים ביותר האחרים של הלהקה כללו בין היתר את "Dreamer" שיצא ב-1974, "Give a Little Bit" שיצא ב-1977 ו-"It's Raining Again" שיצא ב-1982. בשנת 1983 הודג'סון עזב את הלהקה על מנת להתמקד בקריירת סולו. הלהקה המשיכה עם דייוויס כסולן הלהקה עד 1988, ולאחר מכן הלהקה התפרקה.

נכון ל-2007, נמכרו בסך הכל מעל ל-60 מיליון עותקים של אלבומי הלהקה. הלהקה זכתה לפופולריות ניכרת באמריקה הצפונית, באירופה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה.

היסטוריה

סופרטרמפ הוקמה בשנת 1969 כשמליונר שווייצרי בשם סאם הציע למוזיקאי ריק דייוויס שהיה חבר בלהקת ה-JOINT להקים להקה לפי טעמו של ריק ובמימונו של סאם. ההרכב נקרא תחילה DADDY אך לאחר זמן קצר שינה את שמו ל-SUPERTRAMP.

ההרכב הראשון (1970) וההרכב השני (1971) הוציאו, כל אחד מהם, אלבום אחד והתפרקו אחרי שמכירותיו נכשלו. ההרכב השלישי של הלהקה כלל את מקימי הלהקה: ריק דייוויס ורוג'ר הודג'סון, שצירפו אליהם את ג'ון הליוול (כלי נשיפה), דוגי תומסון (בס) ובוב סייבנברג (תופים).

באלבומים הבאים (האלבום השלישי היה למעשה האלבום הראשון של הרכב זה) רוג'ר הודג'סון וריק דייוויס חלקו ביניהם את כתיבת השירים וביצועם. הם היו חתומים על כל השירים יחדיו, אף שכתבו אותם בנפרד (תופעה המזכירה את המודל שיצרו לנון ומקרתני במסגרת הביטלס). יחד עם זאת, כל יוצר ביצע את השירים שכתב הוא עצמו.

רוג'ר הודג'סון נטה לכיוון פופ-רוק, בעוד שריק דייוויס נטה לסגנון רוק-בלוז-ג'אז. מבקרים טוענים שהשילוב ביניהם היה ייחודי ללהקה.

חמשת האלבומים שיצר הרכב זה נחשבים "תור הזהב" של הלהקה. האלבומים יצאו בשנים 1974 עד 1983. עם סיום מסע הופעות ב-1983, עזב רוג'ר הודג'סון את הלהקה ופתח בקריירת סולו. רבות נכתב על הנסיבות שהובילו לעזיבת הודג'סון, כמו רצונו להשיק קריירת סולו והפקת השירים שלא יכל להפיק במסגרת הלהקה (5 שירים באלבום כל 2–3 שנים, לא סיפקו אותו). כמו כן, הוא גר בהרי קליפורניה ונולדו לו ילדים בעוד ששאר חברי הלהקה גרו בלוס-אנג'לס. רצונו לגדל משפחה ולהיות עם ילדיו היו בין הסיבות לעזיבתו את הלהקה.

משנת 1983 ועד היום (2012) היו שני ניסיונות לחזרתו של רוג'ר הודג'סון ללהקה. הניסיון הראשון היה ב 1993 לאחר הופעה משותפת של ריק דייוויס ורוג'ר הודג'סון לכבודו של מנהל חברת התקליטים A&M, ג'רי מוס. הם התחילו לעבוד יחד על אלבום חדש של להקת סופרטרמפ אך בסופו של דבר שיתוף הפעולה זה לא יצא לפועל מכיוון שאחת מדרישותיו של רוג'ר היו שאשתו של ריק דייוויס, סו, לא תנהל את הלהקה. בשנת 2010, לקראת סיבוב הופעות של הלהקה לציון 40 שנים להקמתה, נוצר קשר בין ריק לרוג'ר לקראת חזרתו של רוג'ר ללהקה אך גם ניסיון זה לא צלח. רוג'ר הודג'סון הוציא ארבעה אלבומים במסגרת קריירת הסולו שלו (בשנים 1984, 1987, 1997, 2000).

לאחר עזיבת רוג'ר הוציאה סופרטרמפ, שבראשה עמד עתה ריק דייוויס, ארבעה אלבומים בשנים 1985, 1987, 1997, 2002, אבל ריק ורוג'ר לא הצליחו לשחזר את הצלחתה המוקדמת. רוג'ר הודג'סון המשיך להופיע ברחבי העולם כסולן. הלהקה חזרה להופיע ב-2010 וב-2011, זאת לאחר שהפסיקה את פעילותה עם סיום סיבוב הופעות ב-2002 לציון 40 שנים להקמתה.

אלבומים

עד לשנת 2010 הוציאה הלהקה אחד עשר אלבומי אולפן, חמישה אלבומים מהופעות חיות וחמישה אלבומי אוסף.

אלבומי אולפן

ההרכב הראשון

• 1970 – Supertramp

ההרכב השני

• 1971 – Indelibly Stamped

ההרכב השלישי

• 1974 – Crime of the Century (תקליט זהב על פי RIAA ועל פי BPI)
• 1975 – Crisis? What Crisis?‎
• 1977 – Even in the Quietest Moments (תקליט זהב על פי RIAA ותקליט כסף על פי BPI)
• 1979 – Breakfast in America (ארבעה תקליטי פלטינה על פי RIAA ותקליט פלטינה על פי BPI)
• 1982 – Famous Last Words (ההרכב השלישי עם נגנים נוספים, תקליט זהב על פי RIAA ועל פי BPI)

ההרכבים מאוחרים

• 1985 – Brother Where You Bound
• 1987 – Free as a Bird
• 1997 – Some Things Never Change
• 2002 – Slow Motion

אלבומי הופעות חיות

• 1980 – Paris, ההרכב השלישי (תקליט זהב על פי RIAA ועל פי BPI)
• 1988 – Live '88, הרכב מאוחר
• 1999 – It Was the Best of Times, הרכב מאוחר
• 2001 – Is Everybody Listening?‎, הרכב מאוחר

אלבומי אוסף

• 1986 – The Autobiography of Supertramp (תקליט פלטינה על פי BPI)
• 1987 – Classics, Vol. 9 (תקליט פלטינה על פי RIAA)
• 1990 – The Very Best of Supertramp (תקליט זהב על פי BPI)
• 1992 – The Very Best of Supertramp 2
• 2005 – Retrospectacle - The Supertramp Anthology (תקליט פלטינה על פי BPI)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סופרטרמפ בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של סופרטרמפ

• סופרטרמפ, ברשת החברתית פייסבוק
• סופרטרמפ, סרטונים בערוץ היוטיוב
• סופרטרמפ, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• סופרטרמפ, באתר אייטונס (באנגלית)
• סופרטרמפ, באתר ספוטיפיי
• סופרטרמפ, באתר Last.fm (באנגלית)
• סופרטרמפ, באתר AllMusic (באנגלית)
• סופרטרמפ, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סופרטרמפ, באתר דיזר
• סופרטרמפ, באתר Discogs (באנגלית)
• סופרטרמפ, באתר Songkick (באנגלית)
• סופרטרמפ, באתר Genius
• סופרטרמפ, באתר SecondHandSongs
• סופרטרמפ, באתר בילבורד (באנגלית)
• סופרטרמפ, באתר אמזון מיוזיק