סוציאליזם ליברטריאני

סוֹצְיָאלִיזְם לִיבֶּרְטַריָאנִי או סוציאליזם חירותני (Libertarian socialism) היא קבוצת פילוסופית פוליטית בתוך התנועה הסוציליסיטת. עקרונות התנועה הם אנטי-סמכותנות, אנטי-מדיניים וליברטריאניזם. התנועה מתנדת לרעיון המרכזי בסוציאליזם והוא הגדרת המדינה. התנועה מתנגדת לרעיון המדינה לפי התנועה הסוציאליסטית לפיו המדינה משמרת כוח ריכוזי על הכלכלה במדינה. בדומה לתפיסות האנרכיסטיות והליברטיריאניות, הסוציאליזם הליברטריאני מבקר יחסי עבדות בשכר במקומות עבודה. התנועה מדגישה את חשיבות הניהול העצמי של העובדים וביזוריות הכוח המדיני של הדרג הפוליטי. הסוציאליזם הליברטריאני כולל בתוכו אנרכיסטים, מרקסיסטים וזרמים אחרים של שמאל ליברטריאני.

הליברטריאניזם הסוציאליסטי מתנגד בצורה נרחבת למושג המדינה ודוגל ביצירת חברה מבוססת על חופש וצדק היכולה להיווצר רק על ידי פירוק מוסדות אוטוריטרים אשר שולטים על אמצעי יצור במדינה. התנועה כאמור מתנגדת לכל משטר גם אם מבוסס דמוקרטיה ישירה, פדרציה או קונפדרציה. התנגדות זו נובעת מתוך קריאה לחופש ולהתאגדות חופשית של אזרחי המדינה.

הסוציאליזם הליברטריאני נבדל משאר סוגי הסוציאליזם בכך שבעוד שסוגים רבים של גישות סוציאליסטיות נוטות להדגיש את תפקידה של המדינה או המפלגה בקידום ההלאמה של המדינה את השליטה בתשתיות הכלכליות ובהנדסה החברתית, תומכי הסוציאליזם הליברטריאני מדגישים דווקא את תפקידיהם של האיגודים המקצועיים, מועצות העובדים, הרשות המקומיות, אסיפות האזרחים ודרכי פעולה לא בירוקרטיות נוספות בהן מתקיים פיצול סמכויות.[1] הסוציאליזם הליברטיאני מאמין כי אמצעי הייצור במדינה אמורים להיות מפוקחים על ידי ארגוניים אזרחיים התאגדים בעצמם ולא על ידי גוף מרכזי אחד כמין מדינה.

פילוסופיות פוליטית נפוצות אשר מתוארות כסוציאליזם ליברטריאני כוללות סוגים שונים של פילוסופיות אנרכיסטיות (בעיקר אנרכו-קומוניזם, אנרכיזם קולקטיביסטי, אנרכו-סינדיקליזם[2], צורות שונות של הדדיות[3], צורות שונות של אנרכיזם אינדיבידואליסטי[4] ואקולוגיה חברתית). כותבים אחדים משתמשים בתיאור הסוציאליזם הליברטריאני כמונח נרדף לאנרכיזם.

המונח "סוציאליזם ליברטריאני" הוטבע לראשונה על ידי המהפכן הצרפתי ג'וזף דה-ז'אק (Joseph Dejacque) באמצע המאה ה-19 משום שהבין את הקונוטציות השליליות של המונח אנרכיזם בתודעה הרווחת ועל כן רצה להדגיש את האספקטים החיוביים הטבועים באידאולוגיות האנרכיסטיות.

סקירהעריכה

הגדרהעריכה

סוציאליזם ליברטריאני הוא תנועה בזרם הסוציאליסטי בעל פרשנויות רבות ושונות, למרות שאפשר לראות את קווי היסוד בכל תת-הקבוצות שבו. התנועה דוגלת במערכת חברתית-כלכלית המבוססת על רצון הפועלים, רצון זה לעיתים שונה בצורה קיצונית מרעיונות הכלכלה הנאו-קלאסית מאחר שהוא תומך בשליטה עממית וקורפורטיבית על אמצעי הייצור. רעיון זה נובע מעיקרון של הדגרת חירות הפרט יחד עם ביזור סמכויות השלטון הריכוזי על האזרחים.

תומכי הגישה מציעים להגיע אל חזון הסוציאליזם הליברטריאני בעזרת ביזור כוחות פוליטיים ופוליטיים במדינה, וזה על ידי הלאמת כל הרכוש הפרטי והפוליטי במדינה (תוך שמירה על כבוד רכוש פרטי). הסוציאליזם הליברטריאני שולל ליגטימציה להחזקת רכוש אישי משמעותי ורואה ביחסים של הון אישי בתור יחסי שליטה הנוגדים את חירות הפרט.

העיתון האנרכיסטי הראשון שהשתמש במושג "ליברטריאניזם" היה עיתון "Le Libertaire" בניו־יורק בשנת 1858, השימוש נעשה על ידי העיתונאי הצרפתי ג'וזף דה-ז'אק (Joseph Dejacque). שימושים נוספים נעשו בשנים הבאות על ידי עיתונים כמו "libertarian communism" ו-"Libertarian or Anarchist Communism" האירופאיים. המונח עצמו התפתח מהמילה הצרפתית libertaire שהתפתחה למושג אנרכיזם בתחילת המאה ה-20 כדי להבדיל את הרעיונות האלו מהאנרכיזם וכך לאפשר פרסום בעיתונים למרות האיסור הצרפתי על פרסומים אנרכיסטים.

הקשר והחיבור הרעיוני בין סוציאליזם לבין ליברטריאניזם קדם את הקשר הקפיטליסטי אליו. כמה חלקים מהסוציאליזם רואים בקשר הקפיטליסטי בתור קשר מעוות. כדברי נועם חומסקי, ההוגה העיקרי של הסוציאליזם הליברטריאני, ליברטריאן עקבי "חייב להתנגד לבעלות פרטית על אמצעי הייצור ולעבדות בשכר", דברים הסותרים את רעיונות הקפיטליזם.

אנטי-קפיטליזםעריכה

  ערך מורחב – אנטי-קפיטליזם

הסוציאליזם הליברטריאני הוא אנטי-קפיטליסטי בצורה מובהקת. אפשר לזהות את ההבדלים בינו לבין קפיטליזם ליברטריאני ותנועות ליברטריאניות ימניות אחרות בעזרת העקרונת שלו, לפיהם אסור לכוח כלכלי להיות מרוכז בידיו של האדם בעל ההון הגדול ביותר, עקרון המנוגד לרעיון הקפיטליזם הליברטריאני. הסוציאליזם הליברטריאני רואה לנכון לפזר את הסמכויות הכלכליות לכל האוכלוסייה. הבדל נוסף בין התנועות הוא בכך שהסוציאליזם הליברטריאני רואה את מעמד האדם בחברה כמושפע מרמתו הכלכלית, על לכן כדי להגיע לחופש צריך שכולם יהיו בעלי אותו ההון. בעוד התנועות הימניות רואות את החופש של האדם בתור הזכות לבצע פעולות בעזרת ההון האישי שלו ובתוך מסגרת חופשית-קפיטליסטית.

סוציאליסטים ליברטריאנים רבים מאמינים כי תנועות התנדבותיות גדולות אמורות לנהל את אמצעי הייצור התעשייתיים בזמן שפועלים פשוטים אמורים לשמר את זכותם על תוצרי עבודתם. הם מבחינים בין רעיון של רכוש פרטי לבין רעיון של רכוש אישי. בעוד רכוש פרטי מקנה לאדם זכות לשלטון מוחלט על האם הרכוש בשימוש או לא, ובלי קשר ליכולת הייצור שלו, רכוש אישי לא מקנה לאדם זכות על רכוש שאינו בשימוש.

הסוציאליזם הליברטריאני מטיל ספק בהפרדה הימנית בין עבודה לחיים ומציע כי חופש אישי יכול להגיע רק בעקבות שוויון כלכלי.

אנטי-סמכותנותעריכה

  ערך מורחב – אנטי-סמכותנות

הרעיון הליברטריאני רואה את רעיון ריכוז הסמכויות על ידי המדינה בתור אילוץ המצריך הצדקות בצורות שונות. רוב הסוציאליסטים הליברטריאנים מאמינים כי ברגע שיש סמכות פוליטית, כלכלית או חברתית של אחד על האחר, חובת ההוכחה להצדקת הסמכות אמורה לבוא מבעל הסמכות מאחר שהוא מי שהגביל ומנע את חופש מהאנשים. הסוציאליסטים הליברטריאנים לרוב מתנגדים לכל צורה של מוסדות סמכותניים בין אם הם פוליטיים, כלכלים או חברתיים.

כתחליף למוסדות סמכותניים מצד המדינה הוגי דעות מהסוציאליזם הליברטריאני מציעים לארגן חברה המבוססת על ארגונים התנדבותיים אזרחיים, המנוהלים על ידי דמוקרטיה ישירה או הסכמה כללית בנוגע להחלטותיהם, ותפקידם יהיה לנהל ולפקח על אמצעי הייצור במדינה, לארגן מוסדות וולונטריים לעזרה לציבור וכדומה. אותם הוגי הדעות מציעים שאותם ארגונים התנדבותיים יתאגדו לכדי פדרציות של ארגונים, בדומה למודל האנרכיזם הספרדי. דוגמאות למודלים של ארגונים כאלו אפשר לראות בזפיסטיזם ובאינדימדיה.

בניגוד לדעה הרווחת, הסוציאליזם הליברטריאני אינו תנועה אוטופית אלא אפילו נוטה להימנע משאלות ותאוריות הנוטות לנתח איך חברות עתידניות יתנהגו. התנועה אומרת כי החלטות הנוגעות להתנהגות החברה אמורות להיקבע במהלך התפתחות החברה והתנסות הרעיונות ותוך שיתוף כלל החברה, אין טעם לנסות לקבוע אותם לפני המהפכה הסוציאליסטית.

מאחר שהסוציאליזם הליברטריאני לעולם לא התווה לכדי תנועה אחת מוסדרת, ישנם וויכוחים גדולים בין הוגי דעות לגבי מעמדה ועמדתה של תנועת הסוציאליזם הליברטריאני. רצף העמדות הנטענות של הסוציאליזם הליברטריאני נע בין הוגי דעות המגדירים את התנועה כתנועה מעט אנטי-סמכותנית אשר דוגלת בביזור סמכויות מוסדות סמכותניים אולם לא בביטול מוסד המדינה בכללה דרך הוגי דעות המגדירים את התנועה כתומכת בביזור כל סמכות לא-צודקת של מוסדות פוליטיים וחברתיים אולם מצדיקים את קיום המדינה כמנגנון לשמירה על החברה החלשה, כדברי נועם חומסקי. הגיוון הרעיוני מגיע עד להוגי דעות הטוענים כי הסוציאליזם הליברטריאני מעלה על נס את הטענה המרקיסיטית להפיכה מיידית אולם משאיר את העתיד בתור עתיד ללא מדינה וסמכויות כלל.

ראו גםעריכה

  • נועם חומסקי - הוא בלשן יהודי אמריקאי, הוגה דעות, ופעיל פוליטי המזוהה עם הסוציאליזם החירותני.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Rocker, Rudolf (2004). Anarcho-Syndicalism: Theory and Practice. AK Press. p. 65. ISBN 978-1-902593-92-0.
  2. ^ Sims, Franwa (2006). The Anacostia Diaries As It Is. Lulu Press. p. 160.
  3. ^ A Mutualist FAQ: A.4. Are Mutualists Socialists?
  4. ^ cited by Peter Marshall, Demanding the Impossible, p. 390