סורג (בית המקדש)
הסורֵג היה מחיצת אבנים נמוכה שניצבה סביב אזור בית המקדש, בבית המקדש השני, ושובצו בה כתובות אזהרה – איסור כניסה בשפות שונות לגויים שביקשו להיכנס אל התחום המקודש. פנימה לסורג עבר החיל – חומת העזר לחומת העזרה במקדש. מכל הכתובות שרדו רק שתיים – אחת שלמה, שהתגלתה על ידי שארל קלרמון-גנו ומוצגת במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול, ואחת שבורה במוזיאון ישראל בירושלים.
מטרת הסורג וכתובות הסורג עריכה
הסורג נועד לסמל את הגבול בין אזור הר הבית, שאליו מותר לטמאי מת וללא-יהודים להיכנס, לבין אזור החיל, שאליו אסור להם להיכנס[1]. על מנת לאכוף חוקים אלו, הוצבו סביב הסורג עמודים ועליהם כתובות בלטינית ויוונית, המודיעות שאין ללא-יהודים להיכנס למקדש, ודינו של הנכנס הוא מוות. הידיעות על כתובות אלה מגיעות מספרי יוסף בן מתתיהו[2], אשר מדבריו גם עולה כי הרומים איפשרו לקיים גזר דין זה הלכה למעשה. כך מובא בנאומו של טיטוס, מעט לפני חורבן בית שני:
וטיטוס כעס מאוד על הדבר הזה והרבה לדבר קשות אל אנשי יוחנן, בקראו אליהם לאמור: הוי נבלים טמאים, האם לא הקימו ידיכם את הסורג הזה מסביב לקודש? האם לא העמדתם בסורג את העמודים האלה אשר נחרט עליהם בכתב יווני ובכתבנו, כי לא יהין איש זר לעבור את המחיצה הזאת? והאם לא מילאנו אנו את ידיכם להמית את כל העובר על הדבר הזה, אף אם יהיה אזרח רומא?...
— מלחמות היהודים ו, ב, ד
גם פילון האלכסנדרוני מספר כי תחת השלטון הרומאי היהודים יכלו לדון למוות נכרים שנכנסו לתחום המקודש[3]. ובברית החדשה מסופר כי המון העם במקדש, ואחר כך אף הסנהדרין, ביקשו להרוג את פאולוס מאחר שסברו שהכניס נכרים למקדש[4]. ואף על פי כן היו בעבר מלומדים שפקפקו בנכונותו של מידע זה, שכן קשה היה להם להאמין שהרומאים היו מוכנים לאפשר ליהודים אוטונומיה כזו. אך בשנת 1871 גילה המלומד הצרפתי שארל קלרמון-גנו אבן מעין זו שסיפר עליה יוסף. על האבן יש כתובת ביוונית, האומרת: ”איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפה, ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה”.[5] קטע מלוח נוסף מעין זה נמצא בשנת 1935, אגב סלילת כביש בירושלים.
יש דעות שונות בקרב החוקרים ביחס למשמעות המדוייקת של האיום במוות בכתובת. יש מי שטען שהכוונה היא לעונש מוות בידי האל, כפי שנקבעה ההלכה במשנה, אלא שהעירו על כך אחרים שאין הדבר מתיישב עם הלשון "מי שייתפס" ועם העדויות ההיסטוריות.[6] [7] אחרים סבורים שהכוונה היתה להיתר פגיעה של קנאים ללא משפט, בדומה למה שנאמר במשנה לגבי כהן ששימש במקדש בטומאה[8], ולמה שמסופר בתחילת הסיפור בברית החדשה[4]. אולם הדעה השלטת במחקר היא שאכן היתה פרוצדורה של העמדה לדין בפני הסנהדרין (כפי שקורה בהמשך הסיפור בברית החדשה).[6][9] עם זאת לא הגיעו לידינו כל עדויות ספציפיות על נכרים שהוצאו להורג בעקבות כניסתם למקדש. [10]
צורת הסורג עריכה
לא ברור מה הייתה צורתו של הסורג. על פי עדות יוסף, הוא היה עשוי מאבנים, והמחיצה הייתה "כלילת יופי במלאכתה". היו שפירשו שהוא היה עשוי בצורה מסוימת של אבנים לסירוגין, כעין מעשה רשת, כמרומז מן השם "סורג", וכמרומז אצל יוסף, שהיה ייחוד בעשיית המחיצה.
על הסורג היו שלטים ביוונית קוינה ובלטינית בנוסח: ”איש נוכרי לא ייכנס לפנים מן המחיצה המקיפה את המקדש ולחצר המוקפה, ומי שייתפס יתחייב בנפשו ודינו למיתה”.
גובה הסורג עריכה
על גובה הסורג ישנן עדויות סותרות. ברור שהיה נמוך, אך על פי המשנה במסכת מידות היה גובהו רק עשרה טפחים (כ-75–100 ס"מ), ואילו על פי יוסף היה גובהו שלוש אמות (כמטר וחצי). ייתכן כי חז"ל רצו למסור רק על הגובה המינימלי מבחינה הלכתית, בעוד יוסף מסר על הגובה בפועל.
הפרצות בסורג עריכה
על פי המשנה[11], היו בסורג שלוש-עשרה פרצות שפרצום מלכי יוון, ושאותם חזרו וגדרו מאוחר יותר. היו ששיערו שהיוונים פגעו דווקא בסורג, משום שהוא מסמל את ההגבל של כניסת גויים לתחום המקדש, דבר שלא ראו בעין יפה. דבר דומה מסופר בספר מקבים א':
היו שפירשו שמדובר על הריסת הסורג ("מעשי הנביאים"), ועל כך שהוא התחיל להרוס אך לא הצליח לסיים.
קישורים חיצוניים עריכה
- הודעה בעיתון החבצלת על גילוי כתובת הסורג, 12.10.1871. (עמוד 11)
- מקום במקום – כתובת הסורג באתר חדשות הר הבית.
הערות שוליים עריכה
- ^ משנה, מסכת כלים, פרק א', משנה ח'
- ^ מלחמת היהודים ה, ה, ב; קדמוניות היהודים טו' יא' ה'
- ^ המלאכות אל קאיוס, סעיף 212: "לכל לראש יקנאו כולם קנאה יתרה לבית מקדשם. ועדות נאמנה לדבר, כי בעוד שנותנים לכל איש ואיש מכל הארצות להכנס אל העזרה החיצונית (של בית המקדש), נגזר עונש מות, חוק ולא יעבור, על כל הנכרי אשר יבוא לתוך העזרה הפנימית".
- ^ 1 2 מעשי השליחים פרק כא' 27-32, והמשך הסיפור בפרקים שאחרי כן
- ^ “איש נכרי לא ייכנס”, כתובת ביוונית האוסרת את הכניסה למתחם בית המקדש, אתר מוזיאון ישראל
- ^ 1 2 Elias J. Bickerman, The Warning Inscriptions of Herod's Temple, JQR, 1947, עמ' 387-405
- ^ ניתן להוסיף גם שבמקרה דומה המסופר בתלמוד הבבלי על נכרי שאכל מקרבן פסח מסופר שהוציאו אותו להורג, אף על פי שלפי ההלכה נכרי שאכל קרבן פסח אינו חייב מיתה בידי אדם. (בבלי, פסחים, ג:)
- ^ סנהדרין פרק ט משנה ו וכן תוספתא, כלים, בבא קמא, א, ו
- ^ PERETZ SEGAL, The Penalty of the Warning Inscription from the Temple of Jerusalem, Israel Exploration Journal, Vol. 39, No. 1/2 (1989), עמ' 79-84
- ^ יונתן פרייס, Jonathan Price, Document: The Warning Inscription from the Temple Mount / תעודה: אזהרה על הר הבית, Zmanim: A Historical Quarterly / זמנים: רבעון להיסטוריה, 2012, עמ' 28–31
- ^ משנה, מסכת מדות, פרק ב', משנה ג'
| חלקי בית המקדש השני | ||||
|---|---|---|---|---|
| מקרא | ||||
|
1. לשכת הפרווה 2. בית החליפות 3. לשכת פרהדרין 4. בין האולם ולמזבח 5. תאים 6. מסיבה 7. אחורי בית הכפורת | ||||
| שערי המקדש | ||||
|
א. שער עזרת נשים ב. שער העליון ג. שער הדלק ד. שער הבכורות ה. שער המים | ||||
