פתיחת התפריט הראשי

סורת אל-עאדיאת

הסורה ה-100 בקוראן

סורת אל-עאדיאתערבית: سورة العاديات),[1] היא סורה מספר 100 בקוראן. סורה קצרה זו מונה אחד עשר פסוקים (אַיאַת), ולפי האמונה המוסלמית היא הורדה למוחמד באמצעות המלאך גִ'בְּריל (جبريل) במכה. לפי ספרו של אבּן אלצֻ'רַיְס, פַצָ'אאִ'יל אלקֻראןהמאה ה-10), המיוחס לפרשן הקוראן עַטָאא' אלחֻ'ראסאני (בן המאה ה-8), הורדה סורה זו אחרי סורת אל-עצר ולפני סורת אל-כות'ר.[2]

הסורה מתחילה בדימוי של "השועטים המתנשפים", אשר נהוג לפרשו כפרשים על סוסים בעת קרב, אשר לוקחים את אשר לא להם. בצורה ציורית מתארת הסורה דמות שהייתה מוכרת לבני הזמן - פרש חמדן הפושט על מאהל בחפשו אחר שלל - שארציותה וחמקנותה, שני חטאים גדולים באסלאם, ברורה לקורא. פרשנות חלופית רואה בחלקה הראשון של הסורה אלגוריה לסוס הנושא את הפרש, ולא לפרש עצמו. זה נאמן למצוות רוכבו, שלא כמו האדם שאינו מציית לאלוהיו. פרשנות שלישית רואה בכך דימוי לעולי הרגל למכה, המקיימים את מצוות החג' בדרכם במסלול הטקסי.[3]

חלקה השני(פס' 6–11) של הסורה מזכיר כי תאוות הבצע וכפיות הטובה כלפי אללה גלויות וידועות לאל. היא מוסיפה ומזכירה כי "בקום שוכני הקבר לתחייה, ובהֵחשף צפונות הלב, ביום ההוא יכירם ריבונם לפני ולפנים", כלומר אללה ישפוט אותם גם על סמך כוונותיהם הנסתרות, שכן מסתרי הלב גלויים לפניו.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ נקראת גם סורת השועטים או חזון הסוסים הקלים
  2. ^ מובא אצל אורי רובין, "נספח א: סדר התגלות פרקי הקוראן", הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, עמ' 552. כל הציטוטים להלן הם מתרגום זה.
  3. ^ הקוראן, תרגם מערבית אורי רובין, אוניברסיטת תל אביב, 2005, הערה מספר 1 בעמוד 531.


הסורה הקודמת:
סורת א-זלזלה
הקוראן הסורה הבאה:
סורת אל-קארעה
סורה 100

1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 24 25 26 27 28 29 30 31 32 33 34 35 36 37 38 39 40 41 42 43 44 45 46 47 48 49 50 51 52 53 54 55 56 57 58 59 60 61 62 63 64 65 66 67 68 69 70 71 72 73 74 75 76 77 78 79 80 81 82 83 84 85 86 87 88 89 90 91 92 93 94 95 96 97 98 99 100 101 102 103 104 105 106 107 108 109 110 111 112 113 114