סטיבן, מלך אנגליה
סטיבן (באנגלית: Stephen; סביבות 1095 – 25 באוקטובר 1154), היה אחרון המלכים הנורמנים בממלכת אנגליה, שלט מ-1135 עד ל-1154, ולאחר מכן ירש אותו הנרי השני, ראשון המלכים האנגווינים.
.png) | |||||||||
| לידה |
1092 בלואה, רוזנות בלואה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
25 באוקטובר 1154 (בגיל 62 בערך) דובר, ממלכת אנגליה  | ||||||||
| מקום קבורה |
 כנסיית פברשם (אנ') | ||||||||
| בת זוג | מתילדה, רוזנת בולון (אנ') | ||||||||
| שושלת בלואה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
חייו עריכה
סטיבן נולד בבלואה בצרפת, בנו של אטיין-אנרי, רוזן בלואה, ואדלה, בתו של המלך ויליאם הראשון. הוא נעשה רוזן מורטיין בסביבות שנת 1115, ונישא למתילדה, בתו של רוזן בולון בסביבות שנת 1125.
לפני מות המלך הנרי הראשון ב-1135, רוב ברוני אנגליה נשבעו אמונים לקיסרית מוד, הנקראת גם מתילדה, בתו של הנרי, והסכימו לתמוך בתביעתה לכס המלוכה. אולם סטיבן מבלואה, שטען כי הוא צאצא של ויליאם הראשון דרך אימו, אדלה, וגודל בחצרו של הנרי, תבע את המלכות לעצמו. תביעתו נתמכה על ידי רוב הברונים ועל ידי האפיפיור אינוקנטיוס השני. השנים הראשונות לשלטונו היו שקטות, אך עד 1139 כבר החלו לראות בו מלך חלש וחסר החלטיות, שמוביל את המדינה למלחמת אזרחים, שכונתה האנרכיה.
באפריל 1141 הובס סטיבן ונכלא בבריסטול. אשתו, מתילדה, נשארה נאמנה, וצבאה של מוד גורש מלונדון, אשר נותרה בשליטת אנשיו של סטיבן. המלחמה בין שני הפלגים המשיכה, אולם עם תפיסתו של הסגן הנאמן ביותר שלה, אחיה-למחצה הממזר, רוברט מגלוסטר (אנ'), נאלצה מוד לשחרר את סטיבן משביו, והוא הוחזר לכס המלכות בנובמבר של אותה שנה. בדצמבר 1142 צרו על מוד באוקספורד, אך היא הצליחה להימלט.
סטיבן שמר על אחיזתו בכס למשך שארית חייו. עם זאת, בעקבות מות בנו ויורשו, יוסטס, ב-1153, שכנעו אותו להגיע לפשרה עם מוד, על פיה בנה, הנרי (מנישואיה השניים לז'ופרואה החמישי, רוזן אנז'ו), יירש את כס המלוכה לאחר מות סטיבן.
סטיבן מת בדובר ממחלת בטן, ונקבר בכנסיית פברשם, אותה ייסד.
מלבד יוסטס, היו לסטיבן ולמתילדה שני בנים נוספים, בולדווין (מת לפני 1135) ויליאם, רוזן מורטיין ובולון, ורוזן וארנה (Warenne) וסארי (Surrey). לסטיבן ומתילדה היו גם שתי בנות, מתילדה ומארי.
יחס ליהודים עריכה
ב-1144 התרחשה עלילת הדם הראשונה בבריטניה לאחר מותו של ויליאם מנוריץ', עם תחילת מסע הצלב בגרמניה והרצח ההמוני של היהודים בה, עצר המלך סטפן את המהומות באנגליה כמעט לגמרי, ויהודים רבים ניצלו ממוות.
הערכה עריכה
ההערכה המודרנית של שלטונו של סטיבן מבוססת על תיאורים של כותבי היסטוריה שחיו באמצע המאה ה-12, או בסמוך אליה, ויוצרות תיאור עשיר יחסית של התקופה. רוב הכרוניקות בנות זמנו נושאות הטיה כלשהי בעד או נגד סטיבן, רוברט מגלוסטר או דמויות מפתח אחרות באנרכיה. אלה שכתבו עבור הכנסייה לאחר אירועי שלטונו המאוחרים של סטיבן, כמו ג'ון מסולסברי למשל, מציירים את המלך כרודן בשל הוויכוח שלו עם הארכיבישוף מקנטרברי; לעומת זאת, אנשי דת בדורהאם התייחסו לסטיבן כאל מושיע, בשל תרומתו לתבוסת הסקוטים בקרב הסטנדרד. כרוניקות מאוחרות יותר שנכתבו בתקופת שלטונו של הנרי השני היו בדרך כלל שליליות יותר: וולטר מפה, למשל, תיאר את סטיבן כ"אביר משובח, אבל מבחינות אחרות כמעט טיפש". במהלך שלטונו של סטיבן הוצאו מספר כתבי קודש, לעיתים קרובות נותנים פרטים על אירועים אקטואליים או שגרת יומיום, ואלה הפכו בשימוש נרחב כמקורות על ידי היסטוריונים מודרניים. היסטוריונים מודרניים מגוונים בהערכותיהם לגבי סטיבן כמלך. הביוגרפיה המשפיעה של ההיסטוריון R. H. C. Davis מציירת תמונה של מלך חלש: מנהיג צבאי מוכשר בשטח, מלא פעילות ונעים, אך "מתחת לפני השטח... חסר אמון וערמומי", בעל שיקול דעת אסטרטגי לקוי שערער בסופו של דבר את שלטונו. היעדר שיקול דעת המדיני של סטיבן וההתנהלות השגויה שלו בעניינים בינלאומיים, שהובילו לאובדן נורמנדי וכתוצאה מכך חוסר יכולתו לנצח במלחמת האזרחים באנגליה, מודגש גם על ידי ביוגרף אחר שלו, דייוויד קראוץ'. ההיסטוריון קית' סטרינגר מספק תיאור חיובי יותר של סטיבן, בטענה שכישלונו האולטימטיבי כמלך היה תוצאה של לחצים חיצוניים על המדינה הנורמנית, ולא תוצאה של כשלים אישיים.
אילן יוחסין עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- סטיבן, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סטיבן, מלך אנגליה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)