סטניסלב ז'ולקייבסקי
| הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
סטניסלב ז'ולקייבסקי (בפולנית: Stanisław Żółkiewski בפולנית - מבטאים בערך "ז'וּאוּקייבסקי" ; 1547 – 1620; 1547 – 7 באוקטובר 1620) היה מצביא פולני, אציל הטמאן ומגנאט ממשפחת האצולה לוביץ'. הוא הצטיין במלחמות האיחוד הפולני-ליטאי בשלהי המאה ה-16 ותחילת המאה ה-17. כיהן בתפקידים בכירים של הממלכה, כמו מושל (קסטלאן) העיר לבוב (אחרי 1590), ווייבוד של קייב ואחרי שנת 1618 כקנצלר של כתר פולין. החל משנת 1588 התמנה להטמאן ומשנת 1613, להטמאן גדול של הכתר.
 | |
| ציור דיוקן מ-1650 | |
| לידה |
1547 Turynka, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
7 באוקטובר 1620 (בגיל 73 בערך) Țuțora, מולדביה |
| מקום קבורה |
St. Lawrence's Church |
| מדינה | האיחוד הפולני-ליטאי |
| בן או בת זוג |
רגינה הרבורט |
| צאצאים |
Jan Żółkiewski, Zofia Żółkiewska, Katarzyna Żółkiewska |
| דרגה | הטמן גדול של הכתר |
| פעולות ומבצעים | |
| |
  | |
ז'ולקייבסקי השתתף במערכות צבאיות רבים בתוך שטחי האיחוד הפולני-ליטאי ובגבולותיו הדרומיים והמזרחיים שלו. במהלך הקריירה הצבאית שלו ניצח קרבות חשובים נגד השוודים, נגד הרוסים, נגד האימפריה העות'מאנית ונגד הטטרים. ניצחונו המפורסם ביותר היה בקרב קלושינו בשנת 1610, שבו הביס כוחות משולבים של רוסיה ושוודיה. בעקבות הניצחון הטילו הפולנים מצור על מוסקבה וכבשו אותה. הוא נפל בקרב צצורה ב-1620 נגד הטורקים העות'מאנית, אחרי ש,לפי הדיווחים, סירב לעזוב את שדה הקרב. בעקבות מותו ההרואי עלתה הילתו עוד יותר. ז'ולקייבסקי נחשב לאחד המפקדים הצבאיים המוכשרים ביותר בתולדות האיחוד הפולני-ליטאי.
ביוגרפיה
עריכהילדות וצעירות
עריכהסטניסלב ז'ולקייבסקי נולד ב-1547 בכפר טורינקה, באיחוד פולין-ליטא, הנמצא כיום במערב אוקראינה. הוא היה בנם של הוויבוד הרוטני סטניסלב ז'ולקייבסקי ממשפחת האצולה לוביץ' ושל זופיה ליפסקה [1] התאריך המדויק שללידתו אינו ידוע ואף שנת הלידה שנויה במחלוקת. רוב המקורות מצביעים על 1, אם כי יש גם כאלה התומכים ב-1550.[2]ז'ולקייבסקי למד בבית הספר שליד הקתדרלה הרומית-קתולית בעיר לבוב. להבדיל מרבים מעמיתיו האצילים לא קיבל השכלה גבוהה יותר ולא נסע לחוץ לארץ. עם זאת למד לבד וגילה עיניין בייחוד בלימוד ההיסטוריה והספרות ההיסטורית.[1]
ב-1566 הצטרף לחצר מלך פולין זיגמונט השני אוגוסט כעוזר למזכיר המלך, יאן זמויסקי [1] הוא התוודע ל"תנועה האקזקוציוניסטית" שביקשה ליישם את החוקים לטובת האצולה הקטנה והבינונית ולערוך רפורמות רבות, כולל בתחום הצבאי [1]. ב-1573 השתתף במשלחת דיפלומטית בצרפת שנשלחה כדי לפגוש את מלך פולין החדש, אנרי מוואלואה. בדרך חזרה נשלח לווינה כדי לפייס את ההבסבורגים.[1]
התחלת הקריירה
עריכהז'ולקייבסקי רכש ניסיון צבאי ראשון תחת הנהגתו של המלך סטפאן באטורי בעת מרד דנציג שאשר פיקד על יחידת (רוטה) ההוסארים הפולנים [1]. הוא השתתף בהמשך במערכתו של סטפאן באטורי בליבוניה, בקרבות פולוצק, רוסוני, סוקול, וליז' ובמצור על פסקוב [1]. בתום מסעות צבאיים אלה שמר ז'ולקייבסקי על בריתו הפוליטית עם זמויסקי, במיוחד בסכסוכם עם בני זבורובסקי [1]. בלילה 12 בנובמבר במאי 1584 לקח ז'ולקייבסקי בשבי את סמואל זבורובסקי שהוצא בהמשך להורג. ז'ולקייבסקי נודע בתפקידו באירוע וב-1585 עורר המקרה דיונים סוערים בסיים. [1][3]
ב-1588 בימי מלחמת הירושה הפולנית (1588-1587) בין המחנות של זיגמונט ואזה ושל הארכידוכס של אוסטריה מקסימיליאן השלישי, תמך ז'ולקייבסקי בזיגמונט. הוא עצמו בקרב ביצ'ינה פיקד על האגף הימני של כוחות האיחוד הפולני-ליטאי, שבו נפצע בברך ונשאר צולע כל שאר ימיו.[3][4] על חלקו בקרב קודם לתפקיד הטמאן שדה של החצר וכסטארוסט היישוב הרוביישוב. [3]
הטמאן שדה של הכתר
עריכה
זמן קצר אחרי מינויו כהטמאן, נשלח ז'ולקייבסקי לאוקראינה כדי להדוף פלישת טטרים.. ב-1590 התמנה לקסטלן של לבוב, אך דרישותיו לתגבורות נגד הטטרים נורתו ללא מענה [3].ב-1595 השתתף ז'ולקייבסקי במערכה בנסיכות מולדובה ובקרב צוצורה על יד נהר פרוט. ב-1596 הביס את מרד הקוזקים בראשות סוורין נליווייקו. ז'ולקייבסקי תמך עם זאת בקובלנות הקוזקים ובדרך כלל היה בעד שיחות שלום איתם. כשמסרו הקוזקים את נליוואיקו ומנהיגי מורדים אחרים לידיו, הבטיח להם ז'ולקייבסקי שיזכו ביחס הוגן. אולם לבסוף נליווייקו הוצא להורג בוורשה [3] [5] וחיילים פולנים התנפלו בהמוניהם וטבחו את שאר השבויים הקוזקים, מה שהביא להידרדרות ביחסים בין הפולנים לקוזקים. ב-1600 חזר ז'ולקייבסקי למולדובה והשתתף בקרב המנצח בבוקובו.[5]
ב-1601 בימי המלחמה פולין-שוודיה פעל ז'ולקייבסקי בצפון, בליבוניה (אינפלנטי)[5] [6] השתתף במצור על וולמאר וב-1602 במצור על פלין. באותה שנה הוא פיקד על הכוחות הפולניים בקרב רוואל שהביא לכניעת השוודים במצור על ביאלי קאמיין (וייסנשטיין). בסוף המערכה ז'ולקייבסקי חלה ונאלץ למסור את פיקוד חייליו לידי ההטמאן יאן קארול חודקייביץ'. [6] ב-1606 שב ז'ולקייביץ' לאוקראינה וניצח שם את הטטרים בקרב אודיץ'. מאוחר יותר באותה שנה החליט לתמוך במלך נגד המרד של זבז'ידובסקי. זו לא הייתה החלטה שגרתית מכיוון שהמנטור שלו, זמויסקי התנגד למלך. בנוסף לז'ולקייבסקי הייתה קרבת משפחה למשפחת זבז'ידובסקי והוא אף הסכים עם כמה מטענות המורדים. בקרב גוזוב הוא פיקד על האגף השמאלי של צבא המלך [7] אבל לוחמיו השתתפו מעט בקרב. המלך לא שבע רצון מכך ונמנע מלהעניק לז'ולקייבסקי את תואר הטמאן גדול של הכתר,אף על פי שכבר התמנה כווייבוד של קייב. [7]
במחצית השנייה של שנת 1609 השתתף ז'ולקייבסקי במלחמת רוסיה–פולין (1605–1618) הידועה כ"דמיטראידות"[8] . הוא תמך בבחירתו של ולדיסלב הרביעי ואזה כצאר של רוסיה וברעיון האוניה הפרסונלית בין האיחוד הפולני-ליטאי עם האימפריה הרוסית - "האיחוד הפולני-ליטאי-רוסי" בראשות מלכי פולין.[8]
בעת מסע דה לה גארדי ב-1610 נחל ז'ולקייבסקי בקרב קלושינו ניצחון משמעותי נגד הכוחות המשולבים של הרוסים והשוודים [8] [9] כתוצאה מהצלחה זו במערכה כבש ז'ולקייבסקי את מוסקבה ולקח בשבי את הצאר וסילי שויסקי ואל אחיו, איוואן ודמיטרי שויסקי. ברם, דחה המלך זיגמונט אוגוסט את תכניתו המדינית של ז'ולקייבסקי, מכיוון שדרשה מוולדיסלב ואזה להמיר את דתו לנצרות אורתודוקסית [9]
אחרי שובו מרוסיה החל ז'ולקייבסקי לכתוב את זיכרונותיו -Początek i progres wojny moskiewskiej (על התחלתה ומהלכה של המלחמה במוסקבה) שפורסמו ב-1612 ומבקרים את מדיניותו של זיגמונט אוגוסט. ב-1612 היה ז'ולקייבסקי למורה ומנטור לסטניסלב קונייצפולסקי, לימים הטמאן ומצביא. באותה שנה חזר לאוקראינה כדי להדוף פשיטות חוזרות ונשנות של הטטרים ושל מולדובה ולטפל במרידות אצל הקוזקים. ב-1616 הציג ז'ולקייבסקי בפני הסיים תוכנית שנקראה O chowaniu żołnierza kwarcianego - על גיוס חיילים סדירים (quartianus miles) שבה נימק את הצורך לגייס צבא סדיר גדול יותר על מנת להתמודד עם הטטרים והקוזקים. תוכניתו זו נדחתה על ידי הפרלמנט. [10]
שנותיו האחרונות
עריכהבשנים האחרונות לקריירה שלו הפופולריות של ז'ולקייבסקי דעכה. [10]. האשימו אותו שב-1616 לא תמך בסמואל קורצקי בעת הקרב סאסובי רוג וש חתם ב-1617 על הסכם יארוגה (בושה) שצמצם את השפעת פולין בכמה אזורי ספר של פולין בגבול עם מולדובה והאימפריה העות'מאנית. כמו כן ב-1618 לא הצליח לעצור את הטטרים בקרב אורינין. [10][11]. אולם ב-1618 הוענק לו סוף-סוף התואר של הטמאן גדול של הכתר שהוא שאף אליו וכעבור זמן קצר התמנה לתפקיד קנצלר גדול של הכתר. [11] על ידי כך היה ז'ולקייבסקי לתקופה קצרה האיש החזק בממלכה אחרי המלך וזה היה תפקיד שזכה בו לא בזכות עושר או משפחה אלא בזכות הישגיו הצבאיים ויוקרתו. [11] .
על אף שעבר את גיל השיבה המשיך ז'ולקייבסקי להיות פעיל כמפקד צבאי עד יומו האחרון. הוא מת ב- 7 באוקטובר 1620 בעת נסיגת הכוחות של האיחוד בעקבות התבוסה מידי הטורקים בקרב צצורה מ-1620 בימי מלחמת פולין-האימפריה העות'מאנית ב-1621-1620 ששמה קץ למערכות של פולין במולדובה. [11] .[12]. היו בקרב זה כמה התנגשויות שבהן הכוחות הפולנים הובסו. באחרונה שהבן ז'ולקייבסקי נהרג. לפי סיפור, סירב לסגת והעדיף להישאר בשדה הקרב עד למוות יחד עם המשמר האחורי [11][12] לפני שנפח את נשמתו קיבל את ברכת הכומר המוודה שלו, הישועי שימון ויביירסקי (ויביירק) שעמד ללא יראה לצידו.[13] בסוף הקרב הטורקים ערפו את ראשו ושלחו אותו לקושטא כשלל מלחמה. אלמנתו שילמה לעות'מאנים כופר על גופתו וגם על בנם החי שנפל בשבי בקרב. [12] ז'ולקייבסקי הובא לקבורה בכנסיית לאורנטיוס הקדוש בעיר שהוא הרחיב ושבה בנה את טירתו - ז'ולקייב, כיום ז'ובקבה באוקראינה. [12] [14]
חייו האישיים
עריכהז'ולקייבסקי היה נשוי לרגינה הרבוט או הרבוטובנה. לזוג נולדו 3 ילדים:
- יאן
- קטז'ינה
- זופיה
לאורך חייו צבר ז'ולקייבסקי נכסים רבים ורכש אדמות על ידי בוריספיל, ברודי, ויניצה וז'ולקייב. הכנסותיו השנתיות - מעל מאה אלף זלוטי הפכו אותו לאחד המגנאטים החזקים של האיחוד הפולני-ליטאי. אדמותיו עבר בירושה ליאקוב סובייסקי שבנו, יאן השלישי סובייסקי הפך לימים למלך פולין.
ספרים
עריכה- Początek i progres wojny moskiewskiej - על התחלתה ומהלכה של המלחמה במוסקבה - ידוע גם כ"זיכרונותיו של ז'ולקייבסקי" - מתאר בגוף שלישי את מלחמותיו ופעילותו הדיפלומטית וסוקר בצורה תמציתית את המלחמה הפולנית-רוסית (1618-1605}
הנצחה
עריכהדמותו ומעשי הגבורה שלו ומותו בקרב הפכו למיתוס לאומי. שמו נכנס לפנתאון גדולי הלוחמים של פולין. [12]
- 1621 - אנדרטה הוקמה מיוזמת אלמנתו ונבנתה על ידי בנו, יאן ז'ולקייבסקי, קרוב למקום מותו של ז'ולקייבסקי , כיום ביישוב ברזובקה שב כפר קרלשובקה בנפת אוקניצה שב רפובליקת מולדובה. עליה נחרטה כתובת עם ציטוט מפורסם מהורטיוס
Quam dulce et decorum est pro patria mori ("כמה מתוק ומכובד למות עבור המולדת",) האנדרטה נהרסה ב-1868 על ידי כפרי שחיפש אוצרות מתחתיה, נבנתה מחדש ב-1912 מיוזמת פולנים מקומיים. שופצה ב-2003 במקום מתארגנים אירועים של המיעוט הפולני ברפובליקת מולדובה. [15]
- 1903 - פסל של ז'ולקייבסקי הוצב בז'ולקייב ונהרס ב-1939 על ידי הצבא הסובייטי למחרת פלישתו לפולין.
- 2011 - מקום קבורתו - כנסיית לאורנטיוס הקדוש וכן טירתו בז'ולקייב שופצו על ידי צוות של משמרים פולנים ואוקראינים
- 18 בנובמבר 2022 - נחנך הפסל הראשון - רכוב על הסוס - של ההטמאן ז'ולקייבסקי בעיר ז'ולקייבקה-אוסאדה
- 1939-1919 - גדוד של פרשים רובאים של יחידה פולנית בצרפת ושל צבא הרפובליקה הפולנית השנייה נקרא על שמו.
- 13 ביוני 2019 הסיים של פולין החליט להכריז על שנת 2020 כשנת סטניסלב ז'ולקייבסקי לכבוד מלאת שלוש מאות שנה למותו. הוקדש לו גליון מיוחד של בטאון הסיים Kronika Sejmowa.
2020 - הדואר הפולני הנפיק בול מיולד עם דמותו של ז'ולקייבסקי
דמותו בתרבות
עריכהאמנות פלסטית
עריכהדיוקנו וסצנות מקרביו צויירו על ידי ציירים פולנים רבים. גם תאופיל שמברג וסטניסלב ויטקובסקי ציירו את סצנת מותו.
ספרות
עריכה- דמותו מופיעה ביצירות Banita ו Bajbuza מאת יוזף איגנצי קרשבסקי
ואצל קז'ימייז' גלינסקי ב Cecora Powieść historyczna z pierwszej połowy XVII w. (צצורה - סיפור היסטורי מהמחצית הראשונה של המאה ה-17")
- 1908 - לרגל העברת אפרו של ז'ולקייבסקי בסרקופג במרצף המכללה-כנסייה בז'ולקייב מספר סופרים כתבו יצירות עליו: סטפאן ז'רומסקי (Duma o hetmanie - גאוות ההטמאן) יוזף שויסקי, יוליאן אורסין ניימצביץ' ומריה קונופניצקה
- וצלב קורבייביץ' -Rapsod o głowie hetmana "רפסודיה על ראשו של ההטמאן"
מחברים כמו ארתור שליבינסקי (1920) ויאדוויגה קוצ'ינסקה כתבו עליו ספרי ביוגרפיה.
קולנוע
עריכה2020 - הופק סרט אנימציה בשם Hetman ("הטמאן") בבימוי קשישטוף צ'צ'וט המוקדש לחיי ז'ולקייבסקי. המספרת היא דנוטה סטנקה
לקריאה נוספת
עריכה- Jarema Maciszewski - Stanisław Żółkiewski . Początek i progres wojny Moskiewskiej: Opracował Jarema Maciszewski. Państwowy Instytut Wydawniczy. 1966 p. 38 (מהדורה של זיכרונות ז'ולקייבסקי בעריכת יארמה מצישבסקי)
- Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5.
- Krzysztof Szymański. "Stanisław Żółkiewski – hetman i żołnierz do końca". Kurier Galicyjski. 13 September 2011.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 Mirosław Nagielski 1995 עמ' 130
- ^ Żółkiewski1966 בעריכת J.Maciszewski עמ' 38
- ^ 1 2 3 4 5 Mirosław Nagielski 1995 עמ' 131
- ^ Henry Krasinsky - Mary Barton: an historical tale of Poland 1846 A.K.Newman עמ' 264-263
- ^ 1 2 3 Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5 עמ' 132
- ^ 1 2 Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5 עמ' 133
- ^ 1 2 Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5 עמ' 134
- ^ 1 2 3 Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5 עמ' 135
- ^ 1 2 Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5 עמ' 136
- ^ 1 2 3 Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5 עמ' 137
- ^ 1 2 3 4 5 Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5 עמ' 138
- ^ 1 2 3 4 5 Mirosław Nagielski - "Stanisław Žólkiewski herbu Lubicz (1547–1620) hetman wielki". Hetmani Rzeczypospolitej Obojga Narodów. Wydawn. Bellona. 1995 ISBN 978-83-11-08275-5 עמ' 139
- ^ Waleri Eljasz Radzikowski 1855 Histoire du roi Jean Sobieski et du royaume de Pologne, Paris
- ^ Stanisław S. Nicieja Hetman Żółkiewski Nowa Trybuna Opolska 16 january 2010
- ^ K.Szymański 2011
- ^ באתר "עירנו חלם"