פתיחת התפריט הראשי

סטרפטומיצין היא תרופה אנטיביוטית, הראשונה ממשפחת ה'אמינו-גליקוזידים' שנתגלתה, והתרופה הראשונה שהופקה למחלת השחפת.

סטרפטומיצין
Streptomycin2.svg
שם IUPAC
5-(2,4-diguanidino-
3,5,6-trihydroxy-cyclohexoxy)- 4-[4,5-dihydroxy-6-(hydroxymethyl)
-3-methylamino-tetrahydropyran-2-yl] oxy-3-hydroxy-2-methyl
-tetrahydrofuran-3-carbaldehyde
נתונים כימיים
כתיב כימי C21H39N7O12 
מסה מולרית 581.574g/mol
בטיחות
מעמד חוקי תרופת מרשם
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון D עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
מספר CAS 57-92-1
PubChem 19649
ChemSpider 18508
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

התרופה מסונתזת באופן טבעי מהחיידק Streptomyces griseus, ופועלת על ידי מניעת תהליכי ייצור חלבונים בתאי החיידקים, ללא פגיעה בתהליכי יצור אלה בתאי האדם המטופל. הסטרפטומיצין מתקשר לRNA 16S של החיידק, מונע את התקשרות הRNA השליח פורמיל מתיאניל tRNA ליחידת 30S שלו, בכך נמנע אתחול של יצירת חלבונים, ובסופו של דבר מוביל למותו של החיידק. לאדם מבנה RNA שונה, ולכן הוא מושפע פחות מחומר זה. את הסטרפטומיצין יש לקבל בזריקה, ואי אפשר לקבלו בבליעה.

תופעת לוואי חמורה משימוש יתר היא פגיעה זמנית בשמיעה.

הסטרפטומיצין נתגלתה על ידי פרופ' אלברט שץ, ב-19 באוקטובר 1943, אז סטודנט באוניברסיטת ראטגרס, בהנחייתו של זלמן אברהם וקסמן[1].

הסטרפטומיצין משמש גם כחומר הדברה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סטרפטומיצין בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ וקסמן ומעבדתו גילו רבים מהתרופות האנטיביוטיות הידועות כיום, והמפורסמות בהן ניאומיצין וסטרפטומיצין.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא רפואה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.