סילביאורניס
סילביאורניס (שם מדעי: Sylviornis) הוא סוג עוף לא מעופף נכחד אשר חי בקלדוניה החדשה. מראהו הגדול ובעל המקור הכבד שייך אותו בעבר לקבוצה עופות קדומים חסרי שיניים או לסדרת הגסטורניסאים. כיום מעריכים שהוא שייך לעל-סדרת דמויי התרנגול, קרוב רחוק של הדגרתליים האוסטרלים. עוף זה לא נמצא בחיים אלא רק מתת-מאובנים שהתגלו באי איל דה פין שבקלדוניה החדשה, באוקיינוס השקט.
 סילביאורניס
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | פנגאליים |
| משפחה: | Sylviornithidae |
| סוג: | סילביאורניס |
| מין: | Sylviornis neocaledoniae |
| שם מדעי | |
 Sylviornis
| |
| |
מאפיינים עריכה
הסילביאורניס הגיע לגובה 1.7 מטרים במשקל 40 ק"ג. הוא היה שונה במראהו מרוב העופות בכנפיו הגמדיות, צלעות ועצמות אגן הדומים לאלה של דינוזאורים וחוליות זנב רחבות, שלא אפשרו לסילביאורניס לעוף כלל. הוא היה בעל עצמות רגליים קצרות אך בעלות טפרים ארוכים ויציבים. המקור שלו היה חזק ונוקשה, הזכיר את הדרומורניס האוסטרלי הענקי, אך בעל מאפיינים שדמו לאלה של תרנגול מודרני.
עוף זה הטיל באתר מסוים מעל עשר ביצים שלצידם היו 1–2 פרטים בוגרים שכנראה השאירו אותם בתלי דגירה בגובה חמישה מטרים, בדומה לדגרתליים האוסטרלים שאינם דוגרים על ביציהם. פרטים רבים הגיעו לגיל 5–7 שנה, צעיר מאוד ביחס לעוף גדול. למרות מראהו המאיים הוא כנראה היה צמחוני שניזון בעיקר משורשים וצמחייה קרקעית או אכל חרקים.
הסילביאורניס נכחד סביב שנת 1500 לפנה"ס עקב הגעת שבט הקנאק לאיים. שבטים אלה צדו את העוף הגדול או שהכלבים והחזירים שהביאו הרגו את ביציו ואפרוחיו, דבר שגרם להכחדתו. העוף מוזכר בסיפורי ההיסטוריה של בני השבט.
קישורים חיצוניים עריכה
- סילביאורניס, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- סילביאורניס, באתר GBIF (באנגלית)