סימון אסירים במחנות ריכוז נאציים

אסירים במחנות ריכוז נאציים, באזורי הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, סומנו בעיקר באמצעות תגים של משולשי בד צבעוניים, שנתפרו על חולצת האסיר ומכנסיו^[1].

בין מחנות הריכוז השונים לא שררה אחידות בשיטת סימון האסירים. בשלהי מלחמת העולם השנייה פחת השימוש בסימון, שהפך יותר ויותר אקראי, ללא קשר הכרחי למאפייניו האישיים של האסיר.

שיטת הקידוד עריכה

צורת המשולש לסימון אסירים נבחרה על פי צורת משולש האזהרה הנפוץ בתמרורי דרכים. התגיות הנפוצות ביותר היו:

משולש אדום לאסירים פוליטיים - חברי איגודים מקצועיים, קומוניסטים, בונים חופשיים, אנרכיסטים (חלק מהאנרכיסטים סומנו במשולש שחור כ"א-סוציאליים").
משולש ירוק לפושעים מועדים כך סומנו רוצחים, גנבים, שודדים, רמאים, וכדומה.
משולש כחול ל"מהגרים": כל אלה שעזבו את גרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון מסיבות פוליטיות ושבו לאחר זמן מה. כולם היו חשודים כמרגלים וחתרנים, וב-1935 ניתנו הוראות להכניסם ל"מחנות חינוך", מהם שוחררו לפי החלטת הגסטאפו. גם לאחר מכן, הם היו נתונים בסכנת מעצר מחדש^[2]^[3].
משולש סגול ל"פרשני המקרא", אנשים שמטעמי מצפון התנגדו לשירות צבאי, כאשר הקבוצה העיקרית שבהם הייתה עדי יהוה.
משולש ורוד להומוסקסואלים ולפושעי מין.
משולש שחור לאסירים "א-סוציאליים", בהם צוענים, שבשלב מאוחר יותר ענדו משולש חום, מפגרים, משתמטים מעבודה, זונות, לסביות, וחלק מן האנרכיסטים והפמיניסטיות.
משולש חום לצוענים (לאחר שהופסק תיוגם במשולש שחור).
כמו כן, היה נהוג לציין בפס דק מעל המשולש אסירים חוזרים - כאלה ששבו למחנה לתקופת מאסר נוספת לאחר שנעצרו שוב או ששהו במחנה אחר^[4].
קטגוריה קטנה של אסירים הייתה "Sonderaktion Wehrmacht": אלה היו חיילי ורמאכט בעייתיים שנשלחו למחנה זקסנהאוזן. היו 800 אסירים כאלה בסך הכל, ו-70 מהם מתו במחנה. הם סומנו במשולש אדום הפוך^[5]^[6].

יהודים סומנו בשני משולשים, המונחים זה על גבי זה, היוצרים צורת מגן דוד. המשולש התחתון, שקודקודו פונה מעלה היה צהוב לסימון יהודי, ואילו המשולש העליון שקודקודו מטה, סימן את אופי האסיר כמפורט ברשימת צבעי המשולשים. סימונים אלה ליהודים היו נהוגים במחנה הריכוז אושוויץ עד ל-30 ביוני 1944. החל מ-1 ביולי 1944 סומנו האסירים היהודים באופן זהה לזה של האסירים שאינם יהודים, אלא שנוסף להם פס צהוב במקביל לצלע העליונה של המשולש. ביניהם היו גם אסירים שסומנו על היותם "מחללי גזע", כלומר, יהודים בקשרים עם ארים. הגברים סומנו במשולש טבעתי שחור על משולש צהוב, ואילו הנשים סומנו במשולש צהוב על משולש שחור.

חלק מן האסירים נשאו גם אות לטינית גדולה במרכז המשולש לסימון השתייכותם הלאומית. כך, האות B סימנה בלגים, F - צרפתים, N - הולנדים (בגרמנית: Niederländer)‏, I - איטלקים, P - פולנים, S - ספרדים, T - צ'כים (בגרמנית: Tschechen)‏, U - הונגרים (בגרמנית: Ungarn). לאסירים בפלוגת עונשין נוסף עיגול שחור מתחת למשולש. לאסירים שניסו לברוח נוסף עיגול אדום מתחת למשולש.

נוסף לתגים, היו אסירים שסומנו כאסירים מיוחדים, ואלה אולצו לענוד סרט חום סביב הזרוע. .

**סימון אסירים במחנות הריכוז**
	פוליטי	פלילי	מהגר	פרשן מקרא	הומוסקסואל	א-סוציאלי	צועני
משולש רגיל
אסירים חוזרים
חבר פלוגת עונשין
יהודי

סימונים מיוחדים	מחלל גזע (יהודי בקשר עם ארית)	מחללת גזע (יהודיה בקשר עם ארי)	ברחן	חייל ורמאכט שנאסר: משולש אדום הפוך	מספר אסיר	אסיר מיוחד (מיוחס): סרט זרוע חום	דוגמה למדי אסיר (מלמעלה למטה): מס' אסיר, פס אסיר חוזר (פלילי), משולש אסיר (פלילי-יהודי), חבר פלוגת עונשין, ברחן
	אסיר פוליטי בלגי: "B" על משולש אדום	אסיר פוליטי צ'כי: "T" על משולש אדום	אסיר פוליטי צרפתי: "F" על משולש אדום	אסיר פוליטי פולני: "P" על משולש אדום	אסיר פוליטי ספרדי: "S" על משולש אדום

מספר אסיר עריכה

קעקוע על האמה השמאלית של ניצול אושוויץ

במחנה הריכוז אושוויץ נוספה על שיטת סימון האסירים באמצעות משולשי בד צבעוניים על הבגד, אף שיטת סימון ייחודית בקעקוע מספר האסיר על גופו^[7]. שיטה זו לא יושמה במחנות ריכוז אחרים. לאסירים שנמצאו כשירים לעבודה (להבדיל מאלה שנשלחו מיידית להשמדה) ניתן מספר אסיר אשר נרקם על חולצת האסיר ואף קועקע על גופו. קעקוע מספרי אסיר החל באושוויץ בסתיו 1941. תחילה נעשה שימוש בתבנית שבה סודרו מחטים באורך של כסנטימטר בצורת המספר, לאחר מכן הייתה התבנית מוצמדת במכה לחלק השמאלי העליון בחזה האסיר ומיד לאחר הסרתה היה דיו נמרח אל תוך החורים המדממים. הראשונים להיות מקועקעים היו אלפי שבויי מלחמה סובייטים.

בחודש מרץ 1942 החלו אסירים במחנה אושוויץ II (בירקנאו) להיות מסומנים במספר אסיר מקועקע. הקעקוע בדיו כחול בוצע בידי אסירים מיומנים כחלק מתהליך הקליטה של האסיר. מספר האסיר קועקע על חלקה הפנימי או החיצוני של האמה^[8]. משמאל למספרו הייחודי של האסיר קועקעה אות, או אותיות לטיניות, אשר שימשה לזיהוי סדרות של אסירים. האותיות AU (קיצור של Auschwitz) שימשו לזיהוי שבויי מלחמה סובייטים, האות Z לצוענים (גרמנית: Zigeuner). אסירים יהודים סומנו לרוב במשולש משמאל למספר.

החל מאביב 1943 כל האסירים במחנה הריכוז אושוויץ קועקעו, הן אלה שהגיעו לאחר מועד זה ואף אסירים ותיקים שהיו כבר במקום אותה עת. יוצאי הדופן היחידים אשר זכו לפטור מקעקוע מספר אסיר היו אסירים לא יהודים בעלי אזרחות גרמנית, ואסירים שהגיעו למקום לצורך "חינוך מחדש" או "חינוך לעבודה" והוחזקו במחנה נפרד.

במחנה העבודה אושוויץ מונוביץ מוספרו האסירים במספור רץ לפי זמן הגעתם למחנה. פרימו לוי (שעל זרועו קועקע 174517) מתאר בספרו "הזהו האדם" כיצד המספרים מתמצתים את שלבי ההשמדה של יהדות אירופה:

”"ותיקי המחנות לומדים מהם הכל: מתי הגעת למחנה, באיזה משלוח, ומכאן יודעים מאיזו ארץ באת. כל אחד חש יראת כבוד למספרים 30,000 עד 80,000. נותרו מהם רק כמה מאות, והם שרידי גטאות פולין. כדאי לפקוח עין כאשר אתה נושא ונותן עם איזה 116,000 או 117,000: נותרו מהם רק כארבעים, אך הם יוונים מסלוניקי: הם יכולים להפילך בפח. בעלי המספרים הגבוהים הם נושאים לבדיחות רבות כמו טירונים בצבא או 'ירוקים' באוניברסיטה".^[9]”

החל מ-13 במאי 1944 החלו אסירים יהודים גברים מקבלים מספרי אסיר בסדרות A ולאחריה B (במקום המשולש שהיה נהוג עד אותה עת). נשים החלו מקבלות מספרים בסדרות אלה ב-16 במאי 1944. סדרה A לגברים ניתנה בסדר רץ עד למספר 20,000, אולם עקב טעות, נשים קיבלו מספרי אסיר בסדרה זו עד למספר 30,000. עם סיום סדרה A, החלו האסירים מקבלים מספרים בסדרה B. הכוונה המקורית הייתה להמשיך ולסמן אסירים בסדרות רציפות לפי סדר האותיות הלטיני, 20,000 אסירים בכל סדרה, שחרור המחנה ב-27 בינואר 1945 ותבוסת גרמניה שיבשו תוכנית זו.

הסופר יחיאל די-נור תיאר את חייו בישראל עם המספר על היד:

”שלושים שנה מאז נצרב בבשרי הקפדתי שלא תשזפנו עין זר. שלושים שנה אין שום חולצה קצרת שרוולים בארוני, ובחודשי הקיץ הארוכים בארץ מוכת השמש אני מתענה ומזיע בחולצותי ארוכות השרוולים. וביותר קשה לי בברכות השחייה הפומביות, תמיד מגבת תלויה על זרועי השמאלית (...) תמיד אמנם נדמה לי שעיני כול מכוונות אל זרועי השמאלית, וכל כך משום שמעולם לא הסתגלתי אל מספר זה, שנצרב לא רק בבשרי אלא גם בנשמתי. עד היום אינני זוכר על־פה מהו המספר, וכדי לדעת עלי להביט בזרועי”^[10].

קעקוע KL עריכה

קעקוע KL על האמה הימנית של ניצול מחנה הריכוז מיילץ בפולין

במחנה מיילץ, שהיה מחנה עבודה והוסב למחנה ריכוז, סומנו האסירים לאחר ההסבה בכתובת KL - ראשי תיבות של Konzentrationslager - (בגרמנית: "מחנה ריכוז"). הכתובת קועקעה על זרוע ידם הימנית^[11].

ראו גם עריכה

הטלאי הצהוב

לקריאה נוספת עריכה

בניין על מגרש ריק - סיפורו של משה יעקובוביץ' מאת: שלומי רוזנפלד (2018) בהוצאת רוזנפלד-יעקובוביץ'

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא סימון אסירים במחנות ריכוז נאציים בוויקישיתוף

לוח ומסמרים: נמצא ציוד הקעקוע מאושוויץ, באתר ynet, 13 במרץ 2014
סיפורו של משה יעקובוביץ' ב יוטיוב החל מדקה 1:12

הערות שוליים עריכה

^ The History Place - Holocaust Timeline
^ Klaus Drobisch,Günther Wieland. System der NS-Konzentrationslager: 1933-1939. Akademie Verlag, 1993. ISBN 9783050008233. עמ' 200.
^ Wolfgang Benz,Barbara Distel. Der Ort des Terrors. C.H. Beck, 2005. ISBN 9783406529603. עמ' 95-96.
^ Eike Lossin. Katholische Geistliche in nationalsozialistischen Konzentrationslagern. Königshausen & Neumann, 2010. ISBN 9783826044137. עמ' 41.
^ בנץ, דיסטל. עמ' 33.
^ Benefizveranstaltung für die Errichtung eines Gedenksteins für Deserteure und andere Opfer der NS-Militärjustiz im KZ Sachsenhausen.
^ Tattoos and Numbers: The System of Identifying Prisoners at Auschwitz
^ The Evolution of Tattooing in the Auschwitz Concentration Camp Complex
^ פרימו לוי, הזהו האדם?, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 27
^ תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הקדמה: הטריפ של ק. צטניק, עמ' 7.
^ מיילץ - מחנה ריכוז וקעקוע נשכח, מתוך הספר "בניין על מגרש ריק - סיפורו של משה יעקובוביץ', מאת: שלומי רוזנפלד

[1] The History Place - Holocaust Timeline

[2] Klaus Drobisch,Günther Wieland. System der NS-Konzentrationslager: 1933-1939. Akademie Verlag, 1993. ISBN 9783050008233. עמ' 200.

[3] Wolfgang Benz,Barbara Distel. Der Ort des Terrors. C.H. Beck, 2005. ISBN 9783406529603. עמ' 95-96.

[4] Eike Lossin. Katholische Geistliche in nationalsozialistischen Konzentrationslagern. Königshausen & Neumann, 2010. ISBN 9783826044137. עמ' 41.

[5] בנץ, דיסטל. עמ' 33.

[6] Benefizveranstaltung für die Errichtung eines Gedenksteins für Deserteure und andere Opfer der NS-Militärjustiz im KZ Sachsenhausen.

[7] Tattoos and Numbers: The System of Identifying Prisoners at Auschwitz

[8] The Evolution of Tattooing in the Auschwitz Concentration Camp Complex

[9] פרימו לוי, הזהו האדם?, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 27

[10] תום שגב, המיליון השביעי: הישראלים והשואה, הקדמה: הטריפ של ק. צטניק, עמ' 7.

[11] מיילץ - מחנה ריכוז וקעקוע נשכח, מתוך הספר "בניין על מגרש ריק - סיפורו של משה יעקובוביץ', מאת: שלומי רוזנפלד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]