סימפוניית האלפים

סימפוניית האָלפִּים או סימפוניה אלפיניתגרמנית: Eine Alpensinfonie) היא פואמה סימפונית מאת ריכרד שטראוס (אופוס 64). על אף כותרתה, "סימפוניה", זוהי יצירה חד-פרקית הכוללת 22 נושאים המנוגנים בזה אחר זה ברצף ואינה עונה לכללי הצורה המוזיקלית של סימפוניה. היצירה בוצעה לראשונה בשנת 1915, אף שראשיתה כבר ב-1899. זוהי הפואמה הסימפונית האחרונה שנכתבה על ידי שטראוס, שהתפרסם ביצירה בסוגה זו, והגדולה שבהן הן מבחינת אורכה (ביצוע טיפוסי אורך כ-50 דקות) והן מבחינת מספר הנגנים (125 נגנים ב-33 סוגי כלי נגינה שונים, בהם כלים הנדירים בשימוש תזמורתי).

ההשראה וחיבור היצירהעריכה

 
מראה מן העיירה גרמיש-פרטנקירכן

שטראוס היה חובב טבע בכלל והרי האלפים בפרט. בנעוריו עסק בטיפוס הרים ובשנת 1908 אף רכש בית בעיירה גרמיש-פרטנקירכן שבבוואריה, הצופה אל נוף אלפיני. נוסף על כך היה שטראוס חובב של הפילוסוף פרידריך ניטשה ושל גישתו לטבע, שלה הטיף כתחליף לסגידה לאלוהים ולדת, רעיונות שהגיעו לשיאם בספרו האחרון של הפילוסוף, "אנטיכריסט" (1888). ב-1891 נפטר ידידו של שטראוס, הצייר קארל שטאפר-ברן (אנ'), ושטראוס ביקש לחבר לכבודו יצירה.

עם גורמי השראה אלה החל שטראוס ליצור ב-1899 את הפואמה הסימפונית תחת הכותרת Künstlertragödie ("טרגדיית האמן"), אך עד מהרה שינה את גישתו והחל ליצור סימפוניה בארבעה פרקים בשם Die Alpen ("האלפים"). היצירה נותרה בלתי גמורה, אך הפרק הראשון שלה הוא שהתפתח לסימפוניית האלפים. בשנת 1911, לאחר מותו של גוסטב מאהלר, שב שטראוס אל היצירה. שטראוס ביכה את מות חברו היהודי וכתב ביומנו, ברוח ניטשה, כי האומה הגרמנית תוכל להגיע להישגים כבירים רק אם תתנתק מכבלי הנצרות. לפיכך, קבע כי יקרא לסימפוניית האלפים שלו "אנטיכריסט", כיוון שהיא מייצגת "טיהור מוסרי באמצעות כוחו של האדם, שחרור דרך עבודה, פולחן של הטבע הנצחי, המפואר [ולא של אלוהים או פולחן דתי]"[1] היצירה נועדה להיות בת שני פרקים ולהיקרא Der Antichrist: Eine Alpensinfonie ("האנטיכריסט: סימפוניית אלפים"), אך הפרק השני לא הושלם ולבסוף קרא שטראוס ליצירה בת הפרק היחיד Eine Alpensinfonie. ב-1 בנובמבר 1914 סיים המלחין את הטיוטה הסופית והחל במלאכת התזמור, שאותה השלים כעבור שלושה חודשים, ב-8 בפברואר 1915. היצירה הוקדשה לגראף ניקולאוס פון זיבאך (Nikolaus Graf von Seebach), מנהל האופרה הממלכתית הסקסונית של דרזדן.

ביצועים והקלטותעריכה

הופעת הבכורה של היצירה התקיימה ב-28 באוקטובר 1915 בברלין בניצוחו של שטראוס עצמו על התזמורת הסקסונית הממלכתית של דרזדן. בארצות הברית נוגנה היצירה לראשונה על ידי התזמורת הסימפונית של סינסינטי בניצוחו של ארנסט קונוואלד ב-25 באפריל 1916 ועל ידי תזמורת פילדלפיה בניצוחו של לאופולד סטוקובסקי ב-28 באפריל.

ההקלטה הראשונה של היצירה היא משנת 1925 בביצוע התזמורת הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של אוסקר פריד (אנ'), אולם ההקלטה החשובה יותר לקביעת האופן בו דימה לעצמו המלחין כיצד היצירה צריכה להישמע היא הקלטת היצירה בניצוחו של שטראוס עצמו על התזמורת הממלכתית של בוואריה משנת 1941, המאופיינת בקצב מהיר יחסית ואורכת 45 דקות.[2] הקלטת היצירה על ידי התזמורת הפילהרמונית של ברלין בניצוחו של הרברט פון קאראיין משנת 1980חברת דויטשה גרמופון) היא ההקלטה המסחרית הראשונה שהוקלטה על גבי קומפקט דיסק.[3]

תזמורעריכה

תוכנית הנושאיםעריכה

היצירה מחולקת ל-22 קטעים מובחנים, המנוגנים ברצף ומתארים טיול של יום אחד בטבע האלפיני, שעיקרו עליה בהר וירידה ממנו, תוך השתנות מזג האוויר. הקטעים אינם ממוספרים בפרטיטורה, ומצוינים רק שמותיהם בגרמנית:

  1. Nacht (לילה)
  2. Sonnenaufgang (זריחה)
  3. Der Anstieg (העלייה)
  4. Eintritt in den Wald (כניסה ליער)
  5. Wanderung neben dem Bache (טיול ליד הנחל)
  6. Am Wasserfall (במַפָּל)
  7. Erscheinung (הופעה)
  8. Auf blumigen Wiesen (בכרי דשא פורחים)
  9. Auf der Alm (באחו)
  10. Durch Dickicht und Gestrüpp auf Irrwegen (דרך הסבך וטעייה בשבילים שגויים)
  11. Auf dem Gletscher (בקרחון)
  12. Gefahrvolle Augenblicke (רגעי פחד)
  13. Auf dem Gipfel (בפסגה)
  14. Vision (תצפית)
  15. Nebel steigen auf (ערפל עולה)
  16. Die Sonne verdüstert sich allmählich (השמש מתחילה להחשיך)
  17. Elegie (שיר קינה)
  18. Stille vor dem Sturm (שקט לפני הסערה)
  19. Gewitter und Sturm, Abstieg (סופת רעמים וסערה, ירידה)
  20. Sonnenuntergang (שקיעה)
  21. Ausklang (רגיעה לקראת סיום)
  22. Nacht (לילה)

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא סימפוניית האלפים בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Daniel J. Wakin, A Walk Up the Wild Side of the Alps, The New York Times, April 13, 2012.
  2. ^ Strauss's Alpine Symphony: which recording to own? (This article originally appeared in the 2017 Awards issue of Gramophone)
  3. ^ How the CD was developed, באתר BBC