סיפוח חצי האי קרים (2014)

התוקפנות המזוינת של רוסיה נגד אוקראינה על קרים (2014)

סיפוח חצי האי קרים (או משבר קרים) במהלך בפברואר ומרץ 2014 פלשה רוסיה לחצי האי קרים ולאחר מכן סיפחה אותו מאוקראינה. האירוע התרחש לאחר אירועי יברומאידאן והוא חלק הסכסוך האוקראיני-רוסי הרחב יותר.

אישור למבצע התקבל ב-21 בפברואר, בעקבות אירועי יברומאידאן באוקראינה שהדיחו את הנשיא הפרו-רוסי ויקטור ינוקוביץ' והעלו לשלטון את ראשי ארגוני האופוזיציה הפרו-מערביים. האירועים התבטאו תחילה בהפגנות המוניות של תושביה הפרו-רוסיים של הרפובליקה האוטונומית של קרים. ב-27 בפברואר פלשו כוחות מזוינים מיוחדים של רוסיה והשתלטו על מבני הממשל ואתרים אסטרטגיים ברחבי קרים, והכריחו את הרשויות המקומיות לערוך משאל עם שנחשב בלתי-חוקי על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". ב-18 במרץ סיפח הקרמלין רשמית את קרים לשליטת הפדרציה הרוסית.[1] רוב הקהילה הבינלאומית אינה מכירה בסיפוח ומחשיבה את קרים כטריטוריה אוקראינית (רק אפגניסטן, קובה, קוריאה הצפונית, קירגיזסטן, ניקרגואה, סודאן, סוריה וזימבבואה הכירו בתוצאת משאל העם). אוקראינה ממשיכה לתבוע את זכותה על קרים. בתגובה לסיפוח, הטיל המערב, בראשות ארצות הברית והאיחוד האירופי, סנקציות כלכליות על רוסיה.[2][3]

רקע היסטוריעריכה

במשך מאות שנים התגוררו בחצי האי הטטרים של קרים, עם טוראני מוסלמי. ב-1783 סיפחו הרוסים את האזור ופירקו את חאנות קרים. במהלך מלחמת העולם השנייה גירשו הכוחות הסובייטיים, במאי 1944, את הטטרים כעונש על כך ששיתפו פעולה עם הכובשים הנאצים. תוך ארבעה ימים גורשו מחצי האי כל התושבים הטטרים, ו-46% מתוכם מתו מרעב ומחלות. הם זוכו רק בשנת 1967 אך נאסר עליהם לשוב לקרים, איסור שבוטל לאחר התפרקות ברית המועצות.

חצי האי הפך בשנת 1945 מרפובליקה אוטונומית למחוז מן השורה, כחלק מהרפובליקה הרוסית. בשנת 1954, תחת שלטונו של ניקיטה חרושצ'וב האוקראיני, הועבר חצי האי משליטתה של הרפובליקה הרוסית לרפובליקה האוקראינית[4] כמחווה של רצון טוב לציון 300 שנה לאיחודה של אוקראינה עם רוסיה. כך אירע שלאחר נפילת ברית המועצות, הפכה הרפובליקה האוטונומית של קרים שבחצי האי לחלק מאוקראינה ולא מרוסיה, למורת רוחה של האוכלוסייה המקומית, שהייתה רוסית ברובה. הדבר גרם למתיחות בין רוסיה לאוקראינה, שהוחמרה נוכח העובדה שסבסטופול הייתה לבסיס צי הים השחור הרוסי. בסופו של דבר, המתיחויות נפתרו במהלך שנות ה-90, וקרים הוכרזה על ידי אוקראינה כרפובליקה אוטונומית.

על פי מרשם אוכלוסין משנת 2001, רוסים אתניים היוו כ-58% מכלל תושבי חצי האי, כאשר 70% מתושבי העיר סבסטופול הם רוסים. בתקופת נשיאותו של ויקטור יושצ'נקו (20052010) יחסי רוסיה–אוקראינה ידעו מורדות רבות, דבר שאפשר לפס"ב ולגר"ו הרוסי להעניק תמיכה לארגונים פרו-רוסיים בחצי האי כדוגמת מפלגת "האיחוד הרוסי" הפרו-רוסית.

פלישה רוסיתעריכה

 
כוח מזוין ללא סימוני זיהוי בכניסה לשדה תעופה סימפרופול

האירועים התבטאו תחילה בהפגנות המוניות של תושביה הפרו-רוסיים של הרפובליקה האוטונומית של קרים שבחצי האי קרים נגד חילופי השלטון באוקראינה והם לא היו מרוצים מכך שינוקוביץ' הודח בהצבעת אי אמון בראדה העליונה. המפגינים, שהתקבצו מול בניין המועצה העליונה של הרפובליקה האוטונומית של קרים (הפרלמנט המקומי), דרשו להתנתק מאוקראינה.

בסוף פברואר 2014 החלו לנוע כוחות רוסים לתוך קריים. ב-27 בפברואר, כוחות מיוחדים של רוסיה ללא סמלים השתלטו על בנייני הממשל והניפו דגל רוסי. הכוחות בודדו את חצי האי על ידי השתלטות על מתקני תקשורת, שדות תעופה, חסימת נתיבי גישה והשמת בסיסי צבא אוקראינים תחת מצור. במקביל לוחמת סייבר סגרה אתרי אינטרנט הקשורים לממשלת אוקראינה, מדיה חדשותית ומדיה חברתית. התקפות סייבר גם שיבשו גישה לטלפונים הניידים של פקידים אוקראינים וחברי פרלמנט.

משאל עם וסיפוחעריכה

  ערך מורחב – משאל העם בחצי האי קרים

בתוך כך הותקנת ממשלה חדשה בקריים אשר אישרה לערוך בסוף מאי משאל עם על "הצטרפות מחדש אל רוסיה". בהמשך, מועד משאל העם הוקדם. ב-17 במרץ 2014, בעקבות משאל עם שתוצאותיו הראו מובהקות שכ-95% מתושבי חצי האי קרים רוצים להסתפח לשלטון הפדרציה הרוסית, הכריז הפרלמנט של חצי האי על עצמאותו ומייד ביקש להסתפח אל השלטון הרוסי.[5] הוחלט על שני שטחים בחצי-האי שהם כעת שייכים דה-פאקטו לשלטון רוסיה – והם הרפובליקה המקומית והעיר סבסטופול. בהשתלטות רוסיה על חצי האי קרים היא השיגה שליטה גם במים הכלכליים של חצי האי בים השחור ובים אזוב, שבהם יש רזרבות גדולות של נפט ושל גז טבעי.[6]

הקהילה הבינלאומית, רובה ככולה, לא הכירה בהיותן של הרפובליקה של קרים וסבסטופול חלק מרוסיה, ודחתה את תוצאות משאל העם. בהצבעה על החלטה 68/262 של העצרת הכללית של האו"ם, שתמכה בעמדה שחצי האי קרים וסבסטופול יישארו חלק מאוקראינה, 100 מדינות תמכו, 11 התנגדו, 58 נמנעו ו-24 נעדרו ממנה.

בעקבות הסיפוח קראה אוקראינה את שגרירה ברוסיה וולודימיר ילצ'נקו חזרה לארצו להתייעצויות. מאז הונמך דרג הייצוג של אוקראינה ברוסיה לדרגת ממונה על היחסים. בשנת 2021 השיקה אוקראינה את פלטפורמת קרים, יוזמה דיפלומטית שמטרתה להגן על זכויות תושבי קרים ובסופו של דבר להפוך את סיפוח קרים.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה