פתיחת התפריט הראשי

סיפורו של השגריר מורגנטאו (1918אנגלית: Ambassador Morgenthau's Story) הוא ספר זיכרונותיו של הנרי מורגנטאו (האב), שגריר ארצות הברית באימפריה העות'מאנית בין השנים 1916-1913, עד יום התפטרותו מהתפקיד. הספר הוקדש לנשיא ארצות הברית דאז, וודרו וילסון, והוא נכתב במשך יותר משנתיים. סופר הצללים של מורגנטאו היה בורטון ג'. הנדריק (Burton J. Hendrick); אולם השוואה עם מסמכים רשמיים שהוגשו על ידי מורגנטאו בתפקידו כשגריר מראה כי הספר גובש ונכתב באופן נרחב על ידי מורגנטאו עצמו.

סיפורו של השגריר מורגנטאו
Ambassador Morgenthau's Story
Ambassador Morgenthau's Story By Henry Morgenthau.png
מידע כללי
מאת הנרי מורגנטאו (האב)
שפת המקור אנגלית
סוגה זיכרונות
הוצאה
הוצאה בשפת המקור (Doubleday, Page)
שנת הוצאה 1918
מספר עמודים 407

הספר הוא מקור ראשוני בנוגע לרצח העם הארמני ורצח העם היווני שהתרחשו בשנותיה האחרונות של האימפריה העותמאנית. כשיצא לאור, היה הספר נתון תחת ביקורת של שני היסטוריונים אמריקנים בולטים לגבי עיסוקו בגרמניה בשבועות שלפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה.

תוכן הספרעריכה

שגריר ארצות הברית לשעבר באימפריה העות'מאנית, מורגנטאו, מתייחס לניסיונו ביחסים הגרמנים-עות'מאנים בזמן מלחמת העולם הראשונה. הוא התייחס למועצת האיחוד והקידמה כ"שיטת הבוס" (boss system) בתוך האימפריה העות'מאנית, והתייחס לכך שהיא עזרה לאימפריה הגרמנית להביא את העות'מאנים לצדם. הוא גם מתאר את השפעת גרמניה במניעת מכירת אניות מלחמה אמריקניות ליוון, תוכניותיהם לטריטוריות חדשות, תחנות פחם, פיצויים וסגירת הדרדנלים כדי להפריד את האימפריה הרוסית ממדינות ההסכמה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הספר גם מכיל מידע על ביטול הקפיטולציות על ידי האימפריה העות'מאנית.

על הגנת ואןעריכה

מורגנטאו דיווח מהערים העות'מאניות חלב וואן. הוא ציטט את עדויותיהם של פקידי הקונסוליה, שהצדיקו את הגירושים כהכרחיים וטענו גם על שיתוף פעולה של האוכלוסייה הארמנית של ואן עם הכוחות הרוסים המתקדמים שכבשו את העיר, תירוץ בו השתמשו כהצדקה לרדיפת כל הארמנים.

בזיכרונותיו, כתב מורגנטאו מאוחר יותר:

"כשהשלטונות התורכיים נתנו את הפקודות לגירושים הללו, הם פשוט נתנו פקודת מוות לגזע שלם. הם הבינו זאת היטב, ובשיחותיהם עמי הם לא ניסו להסתיר את העובדה הזאת."

שיחות עם מנהיגים עותמאניםעריכה

לקח קצת זמן עד שסיפור הזוועות של הארמנים הגיע לשגרירות על כל פרטיו. השגריר מורגנטאו העלה לאחר מכן את הנושא באופן אישי בפני טלעת פאשה ואנוור פאשה. כאשר שאל מורגנטאו את שניהם אם המידע שמגיע אל השגרירות הוא אמין, הם התייחסו אליו רק כביטוי של הפרות הסדר שהיו רווחות בתוך המחוזות הארמנים במשך שנים רבות. כאשר הגיעו הדיווחים הקונסולריים מואן ואורפה, ביטלו אותם אנוור וטלעת כהגזמות פרועות.

השגריר ביקש ממשלת ארצות הברית להתערב, אבל ארצות הברית לא הייתה משתתפת במלחמת העולם הראשונה באותו הזמן ויכולה הייתה רק להביע מחאות בכתב או בעל פה בפני השלטונות העות'מאנים. זה לא נעשה ומורגנטאו נותר ללא תנופה מעבר ליחסיו האישיים עם אנשים בשלטון; כאשר גם זה נכשל, הוא משך את תשומת לבה של התקשורת העולמית לרצח העם הארמני המתמשך, ארגן מבצעי סעד פרטיים ועזר להקים את הוועדה האמריקנית לעזרת ארמניה וסוריה (American Committee for Armenian and Syrian Relief) (ACASR).

על רצח העם הארמניעריכה

מורגנטאו כתב בספרו על רצח העם הארמני: "אני משוכנע כי בכל ההיסטוריה של המין האנושי לא התרחש מאורע נורא כזה". הוא תיאר אותו כ"פשע הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית" וטען כי "בין הדפים השחורים ביותר בהיסטוריה המודרנית זהו הדף השחור מכולם".[1]

תמונות בספרעריכה

 
הספר בגרסה סרוקה וניתנת לדפדוף
 
פסל של מורגנטאו בירוואן, ארמניה

כמה מהצילומים הכלולים בספר הזיכרונות (תרגום כיתובי התמונות המקוריים בספר נמצאים בתוך מירכאות):

ביקורת על הספרעריכה

ב-1990 יצא הספר "הסיפור שמאחורי סיפורו של השגריר מורגנטאו" מאת החוקר הית' לורי (Heath W. Lowry).[2] לורי טען שספרו של מורגנטאו הוא תיעוד של "חצאי אמיתות גסות ושקרים בוטים". בספר נטען שחמשת מכתביו של מורגנטאו עברו שינויים לפני פרסומם והוא מתיימר להציג את מכתביו "האמתיים". לטענת מינה רוזן, פרופסור לתולדות יהודי האימפריה העות'מאנית, "בדיקה של יומניו שבכתב יד, מכתביו האישיים ודיווחיו לממשלת ארצות הברית...מוכיחים למעלה מכל צל של ספק שהיומנים הנדפסים שוכתבו כדי להצדיק את כניסתו של וודרו וילסון למלחמה".[3]

לורי ניסה בספרו לערער על אמינות ספרו של מורגנטאו. לדברי החוקר יאיר אורון, "לורי ידוע כמקור העיקרי לניסיונות לפסול את מורגנטאו, ובכך לחזק את המאמץ הטורקי להכחשת רצח העם הארמני". הספר מופיע ברשימת הספרים ששלח שגריר טורקיה בארצות הברית לחברי הקונגרס האמריקני ב-1999, כאשר ביקשו להעביר החלטה "לאסוף את כל התיעוד הקיים בארצות הברית הנוגע לרצח העם הארמני". בשנת 2001 מסר שגריר טורקיה בתל אביב את הספר הזה לשר ישראלי.[4]

גם מכחיש רצח העם הארמני גונתר לוי (Guenter Lewy) שותף למסקנותיו העיקריות של לורי בנוגע לזיכרונותיו של מורגנטאו.

הוצאות לאורעריכה

  • Ambassador Morgenthau's Story, Henry Morgenthau Sr., New York, 1918, Doubleday, Page & Co.
  • Original republished in 2003 by the Gomidas Institute. The new edition features an introduction by Ara Sarafian.
  • Republished by Wayne State University Press in 2003, edited by Peter Balakian, with a foreword by Robert Jay Lifton, an introduction by Roger W. Smith, and an epilogue by Henry Morgenthau III.
  • הנרי מורגנטאו, סיפורו של השגריר מורגנטאו: דין וחשבון אישי על רצח העם הארמני, הוצאת פרדס, 2018

לקריאה נוספתעריכה

  • Secrets of the Bosphorus by Henry Morgenthau, Sr. (1918)

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, מבוא, עמ' 20.
  2. ^ The Story Behind ‘Ambassador Morgenthau's Story’, Istanbul (Isis Press), 1990
  3. ^ מתוך מכתב-מאמר שכתבה רוזן לראש עיריית תל אביב, רוני מילוא, אצל: יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, פרק 9, עמ' 191.
  4. ^ יאיר אורון, הכחשה : ישראל ורצח העם הארמני, עמ' 144; 209; 284, הערה 44.