מעשה שושנה

אחד הספרים החיצוניים, לעתים מצורף לספר דניאל
(הופנה מהדף סיפור שושנה)

מעשה שושנה (או ספר שושנה, שושנה) הוא אחת משלוש התוספות לספר דניאל בתרגום השבעים, לצד תפילת עזריה ושירת שלושת הנערים בכבשן ומעשה בל והתנין. הספר גם. חלק מאסופת הספרים החיצוניים

הציור שושנה והזקנים משנת 1610, מעשה ידי ארטמיזיה ג'נטילסקי.
מעשה שושנה, מאת דומניקו די מיקלינו.

סיפור המעשה עריכה

במעשה מסופר על שושנה בת חלקיה, שהייתה אשתו של יהויקים, מעשירי הקהילה היהודית בבבל. שני שופטים מכובדים, מידידי בעלה ומזקני העם, התגנבו ובאו אליה בזמן שרחצה בכרם בעלה וניסו להכריח אותה לשכב איתם, אך היא סירבה. הם איימו עליה שאם לא תתמסר להם הם יעלילו עליה כי שכבה עם נער - עבירת ניאוף שעונשה מוות. שושנה בטחה באלוהים שיעזור לה, ועמדה בסירובה. הזקנים המאוכזבים מימשו את איומם והתלוננו נגדה. במשפט, שני הזקנים העידו עדות שקר, שראו אותה בוגדת בבעלה תחת עץ. היא הורשעה ועמדה להיות מוצאת להורג.

בנקודה זאת, על פי הכתוב, אלוהים שלח את דניאל כדי להציל אותה. דניאל, שהיה עדיין נער, חקר את הזקנים בנפרד והוכיח סתירות בעדויותיהם לגבי סוג העץ שלמרגלותיו בוצעה הבגידה, כביכול. אחד אמר שהבגידה בוצעה תחת עץ אלת המסטיק, ואילו השני טען כי ראה את האשה והנער שוכבים תחת האלון. שושנה זוכתה, הזקנים לבסוף הוצאו להורג, ודניאל נחשב לצדיק גדול בעיני העם מאותו היום.

 
"מעשה שושנה", כתוב ביוונית, בפפירוס 967 (אנ')

בעקבות הסיפור עריכה

הסיפור שימש הזדמנות לציירים, בעיקר בתקופת הרנסאנס והבארוק, לתאר מצב ארוטי של אישה תמימה ואצילה המתכוננת להתרחץ בתוספת הדרמה של זרים "מכובדים" המנסים לחלל את כבודה. בחלק מהציורים מוצגים שני זקנים שטופי זימה מפתיעים אישה רוחצת ומטרידים אותה מינית ובאחרים מוצגת אישה מתרחצת כביכול לבדה כאשר הצופה אמור להבין שעיניים זרות עוקבות אחריה[1]. בין הציירים הנודעים שציירו את האירוע היו גם פטר פאול רובנס, רמברנדט, אנתוני ואן דייק, טינטורטו, ארטמיזיה ג'נטילסקי וגווידו רני.

בתחום המוזיקה כתבו אלסנדרו סטראדלה[2] וגאורג פרידריך הנדל[3] אורטוריות על מעשה שושנה.

גלגולי הסיפור עריכה

מעשה שושנה הוא אחד התוספות לספר דניאל המופיעים עם ספר דניאל בתרגום השבעים. גרסה יוונית נוספת של מעשה שושנה מופיע בתרגום התנ"ך ליוונית של המלומד היהודי ההלניסטי תאודוטיון (המאה ה-2). הגרסה של תאודוטיון עברה אל הביבליה הנוצרית שברובם היא נכללת בתחילת ספר דניאל. הסיפור נכלל בגרסה הקנונית של התנ"ך הנוצרי עד למאה השלישית והוא כלול בקנון הקתולי, כפרק י"ג של ספר דניאל, עד היום. בתנ"ך הפרוטסטנטי הסיפור מופיע כספר נפרד תחת השם "ההיסטוריה של שושנה" או "משפטו של דניאל"[4].

במגילת קומראן 4Q551 יש תיאור קצר וקטוע הקרוב למעשה שושנה, אך זיהוי אינו ודאי[5].

מעשה שושנה מופיע בספר דברי הימים של ירחמיאל בן שלמה, במאה ה-11 או ה-12. כן מופיעה גרסה שונה של הסיפור באחד מכתבי היד של ספר יוסיפון, המתוארך למאה העשירית. היו שטענו[דרוש מקור] ש'מגילת שושן' המוזכר בפירוש הרמב"ן לספר דברים[6][7] מתייחס למעשה שושנה, יש לשים לב שהרמב"ן מביא נוסח בארמית. התייחסות למעשה שושנה מופיע בספר יוחסין השלם של אברהם זכות במאה ה-16[8] וממנו הוא מוזכר בספר שלשלת הקבלה[9].

בשנת 1830 הוציא יצחק פרנקיל את הסיפור בתרגום לעברית[10]. בשנת 1839 פרסם יצחק זיבנברגר את מעשה שושנה בעברית וביידיש עם שאר התוספות לספר דניאל בספרו "חיי טוביה", במסגרת יעדו להביא את הספרים החיצוניים אל הקוראים היהודים[11].

החוקרים חלוקים האם הספר חובר במקורו ביוונית או בעברית. הראיה העיקרית למקור היווני היא שני מקרים של לשון נופל על לשון ביוונית, בשמות של העצים בעדות של המעלילים.

פירושים עריכה

אוריגנס כתב שאחאב בן קוליה וצדקיה בן מעשיה היו שני הזקנים שהעלילו על שושנה בת חלקיהו בסיפור המופיע בתוספות לספר דניאל[12]. גם בספר יוחסין ובסדר הדורות כתוב שאולי אחאב וצדקיה היו המעלילים[8]. אברהם כהנא דוחה זאת מכל וכל וטוען שאין קשר בין הסיפורים הללו.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ רוני קליימן, ציור המתאר שני זקנים המנסים לתקוף מינית אישה בדרכה להתקלח, אתר iwoman, 12 בדצמבר 2004
  2. ^ בשנת 1681
  3. ^ בשנת 1749; מס' 66 ברשימת יצירותיו
  4. ^ הערך על מעשה שושנה באנציקלופדיה היהודית
  5. ^ 4Q551: A vorlage to Susanna or a text related to judges 19?
  6. ^ דברים, כ"א, י"ד
  7. ^ פירוש הרמב"ן
  8. ^ 1 2 אברהם זכות, ספר יוחסין, ירושלים, התשכ"ג, מאמר שישי, באתר היברובוקס
  9. ^ גדליה בן יוסף אבן יחיא, שלשלת הקבלה, ירושלים, תשכ"ב, עמוד רלד, באתר היברובוקס
  10. ^ יצחק זעקיל פרנקל, כתובים אחרונים, ליפשיץ 1850, עמוד 160, באתר היברובוקס
  11. ^ חיי טוביה, עמ' 12–13, 65-74
  12. ^ שושנה, אתר דעת