סירטאקייוונית: συρτάκι) הוא ריקוד ממוצא יווני שנוצר ב-1964 עבור הסרט זורבה היווני ומשום כך נקרא גם ה"ריקוד של זורבה".

הריקוד הפך למאוד פופולרי בקרב היוונים. גם הריקוד וגם הניגון הם מקרה נדיר שבו מוזיקה שנכתבה על ידי מלחין ידוע וריקוד שהומצא על ידי כוריאוגרף - הופכים למוזיקה וריקוד עממיים.

מקור השם עריכה

השם סירטאקי נגזר מהמילה היוונית "סירטוס", שמשמעותה "מושך" (בריקוד) או "מוביל" (בריקוד).

כוריאוגרפיה ומוזיקה עריכה

לריקוד הסירטאקי תכונות דומות לאלו של הריקוד הטורקי זייבק. הוא משלב הן אווירת שמחה וחג והן חיוניות וספונטניות של הגוף ושל המוח תוך התרוממות רוח. ריקוד זה הוא למעשה שילוב של הריקוד היווני סירטוס והגרסאות המהירה והאיטית של ריקוד החסאפיקו.

הריקוד מתחיל בקצב איטי, עם תנועות איטיות וחלקות ההופכות בהדרגה למהירות יותר וכוללות דילוגים או קפיצות ככל שהקצב מתגבר. בתחילת הריקוד המשקל הוא 4/4, וכשהקצב מתגבר הוא משתנה ל-2/4 בחלק המהיר ביותר.[1]

הריקוד מבוצע בשורה או במעגל. ידי הרקדנים אוחזות בכתפיים של הרקדנים הסמוכים, והמבטים מופנים לימין. הימני ביותר הוא המוביל של השורה (סירטוס). כמו כן, ניתן לבצע את הריקוד כריקוד סולו כאשר הרקדן פושט ידיו לצדדים והרגלים נעות בקצב המתאים.[1]

המוזיקה עריכה

המוזיקה הנלווית לריקוד הולחנה על ידי מיקיס תאודוראקיס, והושפעה מסגנון הרבטיקו המנוגן על ידי נגנים יוניים עם השפעה טורקית (מאקאם).[1]

כמו כן היא מבוססת על מנגינה מסורתית, Armenohorianos syrtos, שהולחנה, בוצעה והוקלטה על ידי נגן לאוטה מכרתים בשם גיורגיוס קוטסורליס (Giorgos Koutsourelis) עוד בשנת 1949–1950. חמש עשרה שנה לאחר מכן שילב תיאודורקיס את התווים של המוזיקה מכרתים עם ואריאציות של המקצבים האיטיים והמהירים של החסאפיקו בשילוב כלי הנגינה היווני הפופולרי - הבוזוקי.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סירטאקי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 Karoline Szatek-Tudor, Uniting Regions and Nations through the Looking Glass of Literature, Cambridge Scholars Publishing, 2017-03-07, עמ' 52-53, ISBN 978-1-4438-7949-1. (באנגלית)
  2. ^ Janet Sturman, Modern Conceptions, The SAGE International Encyclopedia of Music and Culture, SAGE Publications, 2019-02-26, ISBN 978-1-5063-5338-8. (באנגלית)