סיריאנוס

סיריאנוסיוונית: Συριανός; מת בסביבות שנת 437) היה פילוסוף נאופלאטוני יווני וראש האקדמיה של אפלטון באתונה. הוא חשוב כמורו של פרוקלוס וכפרשן של אפלטון ואריסטו. יצירתו הידועה ביותר היא פרשנות למטאפיזיקה של אריסטו.

חייועריכה

סיריאנוס נולד במחצית הראשונה של המאה ה-4. הוא היה יליד אלכסנדריה שבמצרים ובנו של אדם בשם פילוקסנוס (Philoxenus). באלכסנדריה ככל הנראה קיבל חינוך ברטוריקה ואולי גם בפילוסופיה.[1]

בשלב מסוים בחייו הוא הגיע לאתונה ולמד תחת פלוטרכוס, ראש בית הספר הנאופלאטוניסטי, אשר התייחס אליו בהתפעלות ובחיבה רבה, ומינה אותו כיורשו.[2] עם מותו של פלוטרכוס בשנת 431/432, החליף אותו סיריאנוס בראשות האקדמיה.[1]

לאחר שפרוקלוס הגיע לאתונה בשנת 431, קיבל אותו סיריאנוס כתלמידו באקדמיה,[1] וזה נעשה למכובד ביותר בקרב תלמידיו.[3] כמו כן, סיריאנוס חשוב גם כמורו של הרמיאס מאלכסנדריה.[1]

הפילוסוף דמאסקיוס, בחיבורו "חיי איסידורוס" ("פילוסופוס היסטוריה"), מתאר את סיריאנוס כאיש גבוה ויפה תואר, ובעל יכולות אינטלקטואליות מרשימות.[1] אם ייחוס הפרשנות על הרמוגנס הוא נכון, ניתן להסיק כי סיריאנוס היה נשוי, מאחר שהפרשנות מוקדשת לבנו של מחברה, אלכסנדר.[1]

על פי מרינוס משכם ("חיי פרוקלוס", 36), סיריאנוס נקבר על מדרונות ההר ליקבטוס באתונה.[1] בשנת 437 החליף פרוקלוס את סיריאנוס כראש האקדמיה ואילו דומנינוס היהודי, תלמידו המוכשר האחר של סיריאנוס, חזר לעיר הולדתו לאריסה.[1] פרוקלוס התייחס אל סיריאנוס בכבוד הגדול ביותר והורה כי במותו הוא צריך להיקבר באותו קבר יחד איתו.[3]

כתביועריכה

רק מעט נותר מכתביו של סיריאנוס. החיבורים ששרדו הם:

בין החיבורים האבודים של סיריאנוס, היו פרשנויות על "על השמיים" (אנ') ו"על הפרשנות" (אנ') של אריסטו. אנו לומדים מן הפרשנות של פרוקלוס על הדיאלוג "טימאיוס" של אפלטון, כי גם סיריאנוס כתב פירוש על אותו הספר.[4]

על פי הלקסיקון סודא, סיריאנוס כתב גם חיבורים על "התאולוגיה של אורפאוס" ו"על ההרמוניה של אורפאוס, פיתגורס ואפלטון עם האורקלים" (אנ').[1] הסודא מייחס לסיריאנוס מספר חיבורים, אך למעשה הם חיבוריו של פרוקולוס.[4]

תאודורוס מליטניוטה (Theodorus Meliteniota), בחיבורו Prooemium in Astronomiam, מזכיר פרשנויות לאלמגסט (Magna Syntaxis) של תלמי מאת הפילוסוף סיריאנוס.[4]

פילוסופיהעריכה

המשמעות הפילוסופית של סיריאנוס טמונה בשדה המטאפיזיקה ובהקסגסיס (אנ') של אפלטון. הוא חשוב בהרחבת פרטי המערכת המטאפיזית הנאופלאטונית שהחל אותה יאמבליכוס והתווה אותה באופן מוחלט פרוקלוס.

השרידים החשובים ביותר שברשותנו הם הפרשנויות על "המטאפיזיקה של אריסטו". בהסברו את טענותיו של אריסטו, הוא מוסיף את עמדות האסכולה הנאופלאטוניסטית בנושא העומד בפניו, ומנסה לבסס את האחרון כנגד הראשון.[4] בפרשנותו ל"מטאפיזיקה", סיריאנוס מסביר את השקפתו על המונאדה ועל הדיאדה (אנ') בכמה מקומות. מיד אחרי ה"אחד" באות מונאדה ודיאדה עליונות. סיריאנוס מתאר את המונאדה כגברית ואת הדיאדה כנשית. הוא מיישם את תורת שני העקרונות הקוסמיים כדי להסביר את מקור הרוע. הוא מכחיש שישנן צורות אפלטוניות (אנ') של דברים שהם רעים או שפלים. הדיאדה אחראית בעקיפין לרוע. סיריאנוס מייחס את קיומו של הרוע לאחרות (otherness) ולריבוי (plurality), שלדעתו הדיאדה אחראית ישירות ליצירתם.

אחד מעקרונותיו הבסיסיים הוא שמדובר בטענה של ישימות (applicability) כללית שאותו דבר לא ניתן לאישור או הכחשה באותו הזמן של אותו הדבר; אבל שבכל מובן הקשור באמת של אישורה או הכחשתה של טענה, זה חל רק על דברים קיימים, אך לא על מה שמעבר לדיבור וידע, שכן הדבר אינו מאפשר אישור או הכחשה, מאחר שכל טענה המכבדת זאת חייבת להיות שגויה. בסך הכל, הדוקטרינות המונחות בחיבור זה הן של האסכולה הנאופלאטוניסטית באופן כללי.[4]

לדברי לידוס, האסכולות של סיריאנוס, יאמבליכוס ופרוקלוס, סבורות כי אלוהי היהודים הוא "הדמיאורג של העולם המוחש, ומכנות אותו האל של ארבעת היסודות".[5]

קישורים חיצונייםעריכה

  • Syrianus, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד (באנגלית)
  • Syrianus, במילון לביוגרפיה ומיתולוגיה יוונית ורומית מאת ויליאם סמית', כרך שלישי, עמ' 965966 (באנגלית)

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Syrianus, באנציקלופדיה לפילוסופיה של סטנפורד
  2. ^ סמית', עמ' 965.
  3. ^ 1 2 סמית', עמ' 965–966.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 סמית', עמ' 966.
  5. ^ Lydus, De Mensibus, IV, 53; תרגום בתוך: פטר שפר, יודופוביה, פרק 2: האל היהודי, עמ' 72.