סמואל בארבר

מלחין אמריקאי
(הופנה מהדף סמיואל בארבר)

סמואל בארבראנגלית: Samuel Barber; ‏9 במרץ 191023 בינואר 1981) היה מלחין אמריקאי.

סמואל בארבר
Samuel Barber
סמואל בארבר. צילום: קרל ון וכטן
סמואל בארבר. צילום: קרל ון וכטן
לידה 9 במרץ 1910
וסט צ'סטר, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 בינואר 1981 (בגיל 70)
מנהטן, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Samuel Osmond Barber II עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1917 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים מכון קרטיס למוזיקה, תיכון וסט צ'סטר הנדרסון עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אופרה, סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

בארבר נולד בווסט-צ'סטר שבפנסילבניה, למשפחה מוזיקלית: אמו הייתה פסנתרנית ואחותה זמרת אלט מפורסמת. הוא החל לנגן בפסנתר בגיל שש, את יצירתו הראשונה כתב בגיל שבע, ובגיל 12 כבר שימש כנגן עוגב בכנסייה המקומית. בגיל 14 התקבל למכון קרטיס למוזיקה בפילדלפיה, שם למד פסנתר, שירה וקומפוזיציה. שם גם פגש את ג'אן קרלו מנוטי, לימים שותפו לחיים וליצירה (מנוטי כתב את הלברית לשתיים מהאופרות שהלחין).

בגיל 23 כתב בארבר את יצירתו התזמורתית הראשונה: האוברטורה "The School of Scandal", שביצעה תזמורת פילדלפיה. בשנת 1936 כתב רביעייה לכלי קשת, ובשנת 1938 עיבד את חלקה השני לתזמורת כלי קשת רחבה תחת השם "האדאג'ו לכלי מיתר". גרסה זו הייתה ליצירתו המוכרת ביותר וכן ליצירה האמריקנית הראשונה שבוצעה על ידי המנצח ארטורו טוסקניני.

בהשפעת דודתו הזמרת וכבעל הכשרה בשירה בעצמו, הרבה בארבר לכתוב יצירות ווקאליות, מהפופולריות ברפרטואר הקלאסי של המאה ה-20. גם את האדג'ו הידוע לכלי מיתר עיבד למקהלה מעורבת בת שמונה קולות. פרט לכך כתב מספר אופרות, יצירות לכלי סולו ותזמורת (ביניהן קונצ׳רטו לכינור, יצירות לצ'לו ולפסנתר), יצירות לפסנתר סולו ולהרכבים קאמריים שונים.

בארבר זכה בפרסים רבים על יצירתו, בהם שלושה פרסי "פוליצר" בשנים 1935, 1936 (על הקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת), וב-1958 (על האופרה "Vanessa"). יצירותיו בוצעו על ידי רשימה ארוכה של אמנים ידועי שם, בהם ולדימיר הורוביץ, מרתה גרהם, ארטורו טוסקניני, ג'ון בראונינג, ג'ני טוראל ואלאנור סטבר.

כמעט בכל יצירותיו של בארבר ניתן להבחין בקו מלודי אחד לפחות ברור ודומיננטי, לכן הוגדר לעיתים כ"נאו-רומנטיקן", אולם ניתן לזהות בהן גם השפעות קלאסיות ומאפיינים מודרניים ודיסוננטים בסגנון סטרווינסקי. סגנונו היה אקלקטי וקשה לאפיון: הוא לא ייסד אסכולת כתיבה חדשה, לא דבק בסגנון מסוים, נמנע מלהיקלע לוויכוח הנפוץ בזמנו בעולם המוזיקה – סטרווינסקי (מוזיקה טונאלית) לעומת שנברג (מוזיקה אטונאלית) – וככזה משך אליו אש מבקרים וקולגות. בשנת 1966 הועלתה הופעת הבכורה של אופרה שכתב – "אנטוני וקלאופטרה" – בטקס פתיחת האודיטוריום של בניין המטרופוליטן אופרה במרכז לינקולן לאמנויות הבמה. האופרה ספגה ביקורת קשה וסימנה את בארבר כמלחין ש"אינו רלוונטי לתקופתו". לאחר מפלה זו מיעט בארבר לכתוב, ויצירותיו האחרונות זכו להתעניינות מועטה בלבד.

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא סמואל בארבר בוויקישיתוף