סמיון רוזנפלד

סמיון רוזנפלד (10 באוקטובר 1922 – 3 ביוני 2019) היה ממשתתפי המרד בסוביבור, ומאחרוני הניצולים ממנו שנותר בחיים.

סמיון רוזנפלד

לידה	10 באוקטובר 1922 טרנובקה, אוקראינה
פטירה	3 ביוני 2019 (בגיל 96) רחובות, ישראל
מדינה	ישראל, ברית המועצות
מקום קבורה	בני עי״ש
ידוע בשל	השתתפותו במרד בסוביבור
פרסים והוקרה	דרגה שנייה במסדר המלחמה הפטריוטית מדליית ותיק העמל מדליה להנצחת 60 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 50 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה להנצחת 70 שנה לכוחות המזוינים של ברית המועצות מדליה לציון 60 שנים לכוחות המזוינים של ברית המועצות אות הלוחם בנאצים מדליה להנצחת 50 שנים לניצחון במלחמת המולדת הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 30 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941-1945 מדליית הניצחון על גרמניה במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941–1945 מדליה להנצחת 40 שנים לניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה 1941־1945 מדליה להנצחת 100 שנים להולדתו של לנין מדליה להנצחת 20 שנים לניצחון במלחמת המולדתה הגדולה 1941–1945 מסדר ההצטיינות האוקראיני, דרגה 3

קורות חיים

ערך מורחב – המרד במחנה סוביבור

רוזנפלד נולד בטרנובקה שבאוקראינה. בילדותו למד בבית ספר יהודי ביידיש. ב-1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, גויס לצבא האדום, ליחידת ארטילריה. ב-27 במאי 1942, בזמן שירותו, נרצחה משפחתו לצד כ-2,300 יהודים נוספים, ונקברה בקבר אחים סמוך לכפר בו גדל.

כשנה לאחר גיוסו נפצע ונפל בשבי הגרמני. הוא הופרד מהחיילים שאינם יהודים, ונשלח עם עוד 230 חיילים שבויים יהודים למחנה עבודה במינסק, שם שהה כשנתיים. בספטמבר 1943 נשלח עם עוד 80 יהודים ממינסק למחנה הריכוז וההשמדה סוביבור שבפולין. עם הגעתו למחנה טען כי הוא בעל מקצוע - נגר, וחייו ניצלו. כששאל היכן חבריו, השיב לו אחד השומרים במחנה כי עלו בעשן בארובה. הוא התקשר עם אלכסנדר פצ'רסקי, אותו הכיר עוד מהמאסר במינסק, ולקח חלק בהתקוממות האסירים במחנה ב-14 באוקטובר אותה שנה. על פי התוכנית אמור היה להרוג בגרזן את קצין ה-SS קרל פרנצל, שהיה אחד ממפקדי המחנות הפנימיים בסוביבור. הנגרייה בה עבד תוכננה להיות נקודה אסטרטגית לתחילת המרד, כיוון שצפתה לשער מחנה מספר 1. אולם פרנצל, שאמור היה להגיע לאסוף הזמנה מהנגרייה, לא הגיע לבסוף על פי התוכנית, ורוזנפלד לא הרג אותו. עם זאת, הצליחו המורדים לחסל כ-11 אנשי SS, וכ-300 אסירים הצליחו להימלט. במהלך המנוסה נפגע רוזנפלד ברגלו. ביער התפצלו הבורחים לקבוצות קטנות. לצד דב פרייברג, ברח רוזנפלד כשהוא נע ביערות לכיוון העיירה חלם, שם הצטרפו ליחידת הפרטיזנים של יוסף סרצ'וק. בשלב מסוים הסתתרה הקבוצה בסיוען של שתי נשים פולניות, עד לשחרור העיר על ידי הצבא האדום.

עם הגעת הצבא האדום, ביקש רוזנפלד להתגייס מחדש, והוצב בחטיבה 315. בינואר 1944 נפצע בקרב, אך בפברואר 1945 חזר לשירות והשתתף בקרב על ברלין. באוקטובר 1945 שב רוזנפלד לאוקראינה. רק כ-50 מבורחי המרד בסוביבור שרדו את המלחמה ורוזנפלד ביניהם. המפגש הראשון של שורדי המרד התקיים בביתו של רוזנפלד בהייבורון ב-1973, ובו פגש שוב בפצ'רסקי איתו לא התראה מאז 1943.

ב-24 במרץ 1990 עלה עם משפחתו לישראל והתיישב בתל אביב. באוקטובר 2012 הוקמה ביוזמתו אנדרטה לזכרו של פצ'רסקי סמוך לבית עמיגור לגמלאים, בדרך השלום בתל אביב, בו התגורר רוזנפלד. בטקס חנוכת האנדרטה השתתף שר העלייה והקליטה, יולי אדלשטיין.

ב-16 במאי קיבל משגריר אוקראינה בישראל, גנדי נדולנקו, אות מסדר ההצטיינות מהדרגה השלישית. לאורך השנים מסר מספר עדויות, ושוחח עם תלמידים על אירועי המרד.

בשנת 2013 הדליק משואה בטקס הנעילה של אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה בקיבוץ לוחמי הגטאות.

אחרי מותה של סלמה אנגל-וינברג בשנת 2018 הוא היה ניצול סוביבור אחרון שנותר בחיים. ב-3 ביוני 2019 נפטר בבית החולים קפלן, ונטמן בבית העלמין בבני עי"ש.

רוזנפלד עם לזר לוברסקי וחניכי הנוער העובד והלומד לצד האנדרטה לזכר מנהיג מרד סוביבור אלכסנדר פצ'רסקי

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סמיון רוזנפלד בוויקישיתוף

• עומרי אפרים ויוליה פורטוס, הניצול האחרון מסוביבור: "אלה היו תאי מוות", באתר ynet, 17 בספטמבר 2014
• דוד טברסקי, ‏הלך לעולמו סמיון רוזנפלד, אחרון המורדים ממחנה ההשמדה סוביבור, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 3 ביוני 2019
• החדשות, ‏הניצול האחרון ממחנה ההשמדה סוביבור הלך לעולמו, באתר ‏מאקו‏, 3 ביוני 2019
• אתי אברמוב, "שמעתי את הסיפורים של אבא כמו ילדים ששומעים סיפורי אגדות", באתר "ידיעות אחרונות", 3 ביוני 2019