טיגריס שנחרבי

בעל חיים קדום
(הופנה מהדף סמילודון)

טיגריס שֶׁנְחַרְבִּי או סמילודון (שם מדעי: Smilodon) הוא סוג טורף נכחד מתת-משפחת השנחרבים שחי באמריקה הצפונית והדרומית בתקופת הפליסטוקן, מלפני 2.5 מיליון שנים עד לתחילת ההולוקן לפני 10,000 שנה, אז נכחד.

קריאת טבלת מיוןטיגריס שנחרבי
שלד של טיגריס שנחרבי
שלד של טיגריס שנחרבי

Smilodon Scaling.png
3 מיני סמילודון בהשוואה לאדם

תקופה
פליסטוקן-תחילת הולוקן כ-2,500,000–10,000 שנה לפני זמננו
Arrow for fossil range 17x9.png
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
תת־סדרה: דמויי חתול
משפחה: חתוליים
תת־משפחה: שנחרבים
סוג: טיגריס שנחרבי
מינים

S. gracilis
S. fatalis
S. populator

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Smilodon
לונד, 1842
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שחזור של "Smilodon fatalis"
ה-"Smilodon fatalis" לעומת אדם
גולגולת של טיגריס שנחרבי

הסמילודון הוא מאובנה הלאומי של קליפורניה שבה התגלה, בבורות הזפת בלה בריאה.

אטימולוגיהעריכה

הכינוי "שן חרב" מתייחס לניבים הארוכות במיוחד של סוג זה. למרות השם "טיגריס שנחרבי", הסמילודון אינו טיגריס, שכן הטיגריס שייך לסוג פנתר. השם סמילודון מגיע מיוונית: σμίλη (סמיל), שפירושה "סכין חותכת", ו-οδόντος (אודונטוס), שפירושה "שן".

סיווג ומיניםעריכה

הסוג סמילודון תואר על ידי חוקר הטבע והפלאונטולוג הדני פיטר וילהלם לונד (Peter Wilhelm Lund) בשנת 1841. הוא מצא מאובנים של Smilodon populator במערות בעיירה קטנה במדינת מינאס ז'ראיס שבברזיל. תוארו כמה מינים של סמילודונים, אך היום מוכרים לרוב רק שלושה. הוכחות גנטיות מעידות שהמינים בסוג זה התפתחו מהחתוליים לפני כ-14–18 מיליוני שנים.

  • Smilodon gracilis: חי לפני 2.5 מיליון – 500,000 שנים. זהו המין הקטן והקדום ביותר. מעריכים שמשקלו היה בין 55–100 קילוגרם. הוא התפתח מהמגנתריאון (Megantereon) באמריקה הצפונית, והמינים האחרים בסוג זה כנראה התפתחו ממין זה.
  • Smilodon fatalis: חי לפני 1.6 מיליון – 10,000 שנים. החליף את ה-Smilodon gracilis באמריקה הצפונית ופלש גם למערב אמריקה הדרומית. גודלו תאם את החתול החי הגדול ביותר כיום, טיגריס סיבירי, הוא הגיע למשקל 160–280 ק"ג. מוכרים גם שני מינים נוספים: Smilodon californicus ו-Smilodon floridanus, אך לרוב הם נחשבים כתת-מין של ה-Smilodon fatalis.
  • Smilodon populator: חי לפני מיליון – 10,000 שנים. הוא שכן בחלקים המזרחיים של אמריקה הדרומית. הוא כנראה החתול הגדול ביותר שחי אי פעם, במשקל של 220–400 קילוגרם. הוא היה בעל רגליים קדמיות וחזה מסיביים, הגיע לגובה 1.4 מטרים בכתף, לאורך ממוצע של 2.6 מטרים וזנב באורך 30 סנטימטרים. הניבים העליונים שלו הגיעו לאורך 30 סנטימטרים ובלטו עד 17 סנטימטרים מחוץ ללסתו[1].

אנטומיהעריכה

המינים של הטיגריס השנחרבי היו מהחתוליים הגדולים ביותר שאי פעם חיו. טיגריס שנחרבי בוגר שקל כ-400 קילוגרם, תלוי במין. היה לו זנב קצר, רגליים חזקות, צוואר שרירי וניבים ארוכים. הוא היה בנוי בצורה מוצקה יותר מכל חתול מודרני. הגב שלו היה קצר יחסית, והגפיים התחתונות שלו היו קצרות ביחס לעליונות בהשוואה לפנתריים מודרניים. הדבר מצביע על כך שהוא לא התבסס על מהירות, אלא על כוח מתפרץ.

למין הדרום אמריקאי, S. populator, היו כתפיים גבוהות מן המותניים, בדומה לצורה של צבוע כיום, בניגוד לגב הישר של המין S. fatalis, שדמה יותר לחתולים של היום.

לסת ושינייםעריכה

הטיגריס השנחרבי מפורסם בזכות ניביו, הארוכים יותר משל כל מיני החתוליים השנחרבים. ניבים אלו הגיעו לאורך כ-28 סנטימטרים במין הגדול ביותר, Smilodon populator.

הניבים הללו היו שבירים ולא יכלו לנשוך לתוך עצם; מכאן שחתולים אלו לא השתמשו בניבים שלהם תוך כדי תפיסת הטרף, מחשש שיישברו. רק כאשר טרפם הוכרע לגמרי הם היו נועצים בו את ניביהם כדי להעצים את אובדן הדם ולסגור את קנה הנשימה של הטרף, וכך להרוג אותו בזריזות.

אף על פי שהיו חזקים יותר משאר החתולים הגדולים, היו להם נקודת תורפה. היה להם מבנה גולגולתי שונה שגרם לכך שנשיכתם הייתה חלשה יותר מאשר חתולים גדולים מודרניים. אנליזה שנעשתה על הלסת הצרה שלו מראה שעוצמת הנשיכה שלו הייתה כשליש מזו של אריה. אולם קיימת גם אנליזה שבדקה את חוזק שבירת הניבים (כוח הנשיכה המרבי שבו הניבים לא ישברו), המצביעה כי עוצמת הנשיכה שלו הייתה חזקה משל החתולים הגדולים כיום. בנוסף, יכול היה לפתוח את הלסת שלו עד ל-120 מעלות, בניגוד לאריה שהלסת שלו נפתחת רק עד 60 מעלות.

תזונהעריכה

טיגריס שנחרבי ניזון כנראה ממגוון רחב של טרף, שכלל: ביזון, טפירים, מקרוקניה, איילים, גמלים אמריקאים, סוסים ועצלנאי קרקע. כמו שידוע אצל ההומותריום, ייתכן שגם צד ממותות ומסטודונים צעירים. בבורות הזפת בלה בריאה שבקליפורניה נלכדו מאות שנחרביים, ייתכן שזה קרה כאשר ניסו לטרוף ממותות שהיו לכודות שם.

חתולים גדולים מודרניים הורגים את טרפם על ידי כך שהם סוגרים את קנה הנשימה שלו בנשיכה עד שהוא מת מחנק, דבר שעשוי לקחת כמה דקות. שרירי הלסת של הטיגריס השנחרבי היו כנראה חלשים מדי, והניבים הארוכים והגולגולת השבירה שלו היו פגיעים לנשיכה תוך כדי מאבק או נשיכה של טרף רץ. מחקר משנת 2007 הגיע למסקנה כי קרוב לוודאי שהוא נעזר בכוח של פלג גופו העליון כדי להכריע את הטרף לקרקע, ואז השתמש בניביו הארוכים לניקוב עמוק בגרון, דבר שהיה חותך את עורק הצוואר או את קנה הנשימה ומביא למוות מהיר של הקורבן.

הכחדהעריכה

הטיגריס השנחרבי נכחד בסוף תקופת הפליסטוקן, כ-10,000 שנים לפנה"ס, תקופה שבה נכחדו יונקים גדולים רבים באמריקה, טורפים ואוכלי צמחים. האדם הפרה-היסטורי הגיע לצפון אמריקה בערך באותה תקופה, וייתכן שהיה לו תפקיד ישיר או עקיף בהכחדת הסמילודון.

בתרבותעריכה

הסמילודון מופיע בסרטים, בסדרות ובמשחקי מחשב שונים:

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא טיגריס שנחרבי בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Per Christiansen. John M. Harris. "Body size of Smilodon" Journal of Morphology, October 2005