פתיחת התפריט הראשי

סמי ברדוגו

סופר ישראלי

ביוגרפיהעריכה

ברדוגו נולד במזכרת בתיה להורים יוצאי מרוקו, אחד מארבעה ילדים, בן לאסתר שעבדה כמנקה במרפאה ולמרדכי שהיה פועל במפעל לאריזות פרי הדר. כשהיה בן שלוש עשרה, נפטר אביו. למד בבית הספר התיכון בגדרה. את שירותו הצבאי עשה בהנדסה קרבית ברמת הגולן. לאחר שחרורו נסע לשנה לצרפת. ברדוגו למד לתואר ראשון בספרות כללית ובהיסטוריה באוניברסיטה העברית שבירושלים. ב-2004 נשלח לתוכנית הכתיבה הבינלאומית באוניברסיטת איווה שבארצות הברית.

זכה במספר פרסים ספרותיים: בפרס הסיפור הקצר של העתון הארץ. לקובץ סיפוריו "ילדה שחורה" הוענק פרס לספרי ביכורים לשנת 1999 מאת משרד המדע, התרבות והספורט והספר שובץ בתוכנית לימודי הספרות של משרד החינוך. ב -2002 זכה בפרס "יעקב שבתאי" על הרומן "ככה אני מדברת עם הרוח". בשנת 2003 תשס"ג זכה בפרס ברנשטיין על ספרו "ככה אני מדברת עם הרוח". בשנת 2006 תשס"ו זכה בפרס ראש הממשלה, פרס היצירה הספרותית על שם לוי אשכול. בשנת 2007 זכה בפרס ניומן לשנת תשס"ז מטעם אוניברסיטת בר-אילן על הישגיו בפרוזה עברית. ב-2008 קיבל מלגת כתיבה ושהייה ברזידנסי, אוקספורד אנגליה -המרכז ללימודי עברית ויהדות. בשנת 2011 זכה בפרס רמת גן לספרות לייב גולדברג (קרן קיימת לישראל) על הרומן "זה הדברים". על ספרו "סיפור הווה על פני האֶרץ" זכה בפרס קוגל לספרות יפה בשנת 2016. כמו כן, הופיע ברשימה הקצרה של פרס ספיר עבור ארבעה מספריו: "יתומים","הילד האחרון של המאה", "סיפור הווה על פני הארץ" ו"כי ג'י"[1]

על יצירתועריכה

בראיון שנתן ברדוגו בשנת 2018 הוא הגדיר מהי בעיניו כתיבה[2]

כתיבה היא תשוקה, אבל לא די בכך. לכל כתיבה צריך לבוא מסקרנות, מצורך עז לבטא משהו. אני תמיד יוצא אל הכתיבה ממקום של אי נחת, ואי הנחת גורם לי להיות דרוך וקופצני, ולא לשבת רגל על רגל ולכתוב. חוסר מסופקות וחוסר מרוצות זה דבר שמאלץ אותי להיות אקטיבי בכתיבה וחיוני עם עצמי.

סמי ברדוגו בראיון שהעניק לטליה לוין, 2018

הביקורת מרבה לציין את הדואליות שבין ילדותו של ברדוגו בפריפריה, במשפחה של אנשי עמל, לאם שלא ידעה קרוא וכתוב עקב נסיבות ילדותה הקשות,[3] ובין הסופר הבוגר, זוכה הפרסים על כתיבתו, שחי שנה בצרפת, מתגורר בתל אביב והשתלם באוניברסיטת איווה בארצות הברית. שניות זו, טוענים המבקרים, מתבטאת גם בסיפוריו.

חוקר הספרות אריאל הירשפלד מתנגד להבחנה זו. אין סיבה לנתח את יצירתו של סופר על פי הכלי העדתי, למקם את קולו בתוך הישראלית ואת ייחודו בין הכותבים המזרחיים בתוכה. יש להנמיך את השיח הפוליטי בביקורת ולהביט מעבר לקריאה האידאולוגית. אמנות הסיפור "הווירטואוזית" של ברדוגו צריכה להישפט על פי "איכותו של מעשה הסיפור עצמו, מבנייתו של הקול המספר ושל המנעד הסגנוני של דבריו על אודות 'העולם' שבו הוא חי". הוא מדגיש את מבטו הייחודי של ברדוגו המספר, את עצמות המחשבה שלו, את התרחבותה של רוחו היוצרת ואת חוש ההומור הנפלא והמקורי שלו. אלו הדברים שיש לדון בהם בביקורת ספריו, ולא להתמקד במוצאם של הוריו.[4]

גם אריק גלסנר רואה בחומרה את ה"פוליטיקה של זהות" שחדרה לביקורת, ומכנה אותה התנשאות. עם זאת, הוא גם מוצא פוליטיקה כזו בספריו של ברדוגו, וראה בכך את חולשתו של הסופר באסופה "יתומים". גישה פוליטית לכתיבה, טוען גלסנר, הופכת את הספרות לצפויה וגסה, משום שהיא הופכת להיות כוללנית ולא חד פעמית.[5] אך בביקורת מאוחרת יותר על "זה הדברים" מתרשם גלסנר, שמעבר לחולשות שכבר עמד עליהן בביקורתו הקודמת, זהו סיפור חזק, דיקנסי, מוסרי מאוד, ומצטיין בחסכוניות אלגנטית.[6]

גרשון שקד התפעל, בזמנו, כרבים מן המבקרים, מן האותנטיות והפשטות הספרותית של ברדוגו המספר. יש לברדוגו, אמר שקד, "כישרון ללא גימיקים, ללא פוסטמודרניזם וללא ניסיון מלאכותי לחידושים והמצאות". זה כישרון של אדם לספר סיפור, שהוא מספר ביכולת מרשימה, במילים פשוטות וללא פילוסופיות.[7][8]

ספריועריכה

 
מספריו של סמי ברדוגו על מדף חנות ספרים בבאר שבע

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ראו בערך פרס ספיר
  2. ^ טליה לוין, "הסופרים שהגיעו לגמר ספיר מגלים סודות מחדר הכתיבה", גלובס, 9 בפברואר 2018
  3. ^ "שיחת נפש" עם יורם יובל; ברדוגו טוען שדווקא האנאלפביתיות של אמו והצורך שלו לקרוא בפניה טקסטים החשובים בניהול הבית - חידדו אצלו את הרגישות לשפה ולכתיבתה.
  4. ^ אריאל הירשפלד, "אירוניה וחסד: הערה על קולו של סמי ברדוגו"
  5. ^ אריק גלסנר, על סמי ברדוגו, מבקר חופשי
  6. ^ אריק גלסנר, קריעה תמה: על "זה הדברים" מאת סמי ברדוגו, מעריב, 8 באוגוסט 2010
  7. ^ גרשון שקד, "המילים הפשוטות שישנן, שישנן עדיין", הארץ, 12 באוגוסט 1999
  8. ^ יוני לבנה, "מתי בכלל תפסתם אור: סמי ברדוגו מטביל את הקורא בדיו שחורה"