סמי הופייה
סמי טומאס הופייה (בפינית: Sami Tuomas Hyypiä; נולד ב-7 באוקטובר 1973) הוא כדורגלן עבר פיני, ומאמן כדורגל בהווה.
 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
7 באוקטובר 1973 (בן 50) פורוו שבפינלנד | |||
| שם מלא | סמי טומאס הופייה | |||
| גובה | 193 ס"מ | |||
| עמדה | בלם | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
תחילת קריירה עריכה
הופייה נולד בפורוו שלחופה הדרומי של פינלנד, כחמישים קילומטרים ממזרח להלסינקי. הוא שיחק בשני מועדונים מקומיים וב-1992 הצטרף למולוקוסקן פאלו 47 (או בקיצור מופה) מהליגה הבכירה. באותה עונה זכתה מופה, במדיה שיחק גם יארי ליטמאנן, בגביע הפיני, והופייה ערך את הופעת הבכורה שלו בנבחרת נגד תוניסיה.
ב-1995 נקנה על ידי המועדון ההולנדי וילם II. בטילברך הוא המשיך להשתפר, והיה קפטן הקבוצה שזכתה בגביע ההולנדי ב-1999 וסיימה את עונת 1998/1999 במקום השני בליגה, המוליך לליגת האלופות. אולם הופייה ויתר על ההזדמנות לשחק במפעל היוקרתי ועבר לליברפול תמורת 3 מיליון ליש"ט.
קריירת מועדונים עריכה
ליברפול עריכה
הופייה הגיע לליברפול בשלהי עידן אוונס והפך מיד לאחד משחקני ההרכב הקבועים והיציבים ביותר של הקבוצה מצפון אנגליה, ולאחד מסמליה תחת יורשו של אוונס, ז'ראר הוייה ובניטז אחריו.
עונת השיא של הופייה הייתה גם עונת השיא של ליברפול תחת הוייה, שזכתה ב-2001 בשלושה גביעים - גביע אופ"א, גביע ה-FA וגביע הפוטבול ליג. הופייה שיחק לא פחות מ-58 משחקים ויחד עם שותפו במרכז ההגנה סטפן הנשוז והמגינים מרקוס באבל וג'יימי קראגר, היוו חוליית הגנה איכותית שאפשרה לליברפול להתקדם שלב אחרי שלב בגביעים השונים ולזכות בהם. משחקו בתקופה זו היה כה שוטף, שהוא הצליח להימנע מלספוג כרטיסים במשך 87 משחקים, בין ינואר 2000 לאוקטובר 2001. הישג מעין זה נדיר ביותר כשמדובר בשחקני הגנה המרבים לתקל את שחקני היריב ולהיכנס למגע פיזי חוזר ונשנה.
אופיו הנוח והשקט בא לידי ביטוי בהתמודדותו עם המשבר הרציני האחד שאירע לו בשנותיו בליברפול: סרט הקפטן, שניתן לו ב-2002 עם עזיבתו של ג'יימי רדנאפ, נלקח ממנו בשלהי 2003 לאחר רצף של הופעות פושרות, והועבר לסטיבן ג'רארד הצעיר. החלטה זו של הוייה התבררה כמוצלחת מאוד: הופייה קיבל אותה ברוח טובה וחזר ליכולתו הגבוהה במהרה, חופשי מהלחץ של הובלת הקבוצה. ג'רארד מצידו התפתח למנהיג הבלתי מעורער של ליברפול ולאחד מהשחקנים המובילים באירופה.
המאפיין הבולט ביותר במשחקו של הופייה היה השליטה בכדורי הגובה. יכולת זו באה לידי ביטוי כמובן במשחק ההגנה בעיקר, אך נוצלה גם בצד השני של המגרש. בכל שנה נהנתה ליברפול ממספר שערים שהבקיע הופייה לאחר שהצטרף להתקפה, במצבים נייחים לזכות הקבוצה. רובם של שערים אלה הובקע בנגיחה, אולם שערו החשוב ביותר הובקע דווקא בבעיטת יעף לאחר כדור קרן, במעמד חצי גמר ליגת האלופות נגד יובנטוס ב-2005.
עקב אכילס שלו היא האיטיות. חיסרון זה הקשה עליו מאז ומתמיד לרדוף אחרי שחקנים מהירים, כאלה יש בשפע בפרמייר ליג. עם זאת הוא מצליח לרוב לחפות על חולשתו באמצעות ראיית המשחק המפותחת שלו וניסיונו הרב. כאשר אלה מאכזבים אותו, הוא נזקק לחיפוי מצד שחקני ההגנה האחרים. עם הגעתו של בניטז לליברפול ביוני 2004, נראה היה שהמאמן ההגנתי מתכוון לעשות שינויים משמעותיים בחלק האחורי של המערך. הוא אכן ניסה קומבינציות רבות, כולל הבאתו של מאוריסיו פלגרינו ששיחק גם בוולנסיה, קבוצתו הקודמת של בניטז. אולם לאחר ששקע האבק התברר כי הופייה נותר עמוד התווך במרכז ההגנה והשינויים התבצעו סביבו: במקום הנשו שעזב את המועדון הסיט בניטז את קרגר למרכז ההגנה, לצידו של הופייה. הציוות החדש שיפר עוד יותר את ההגנה של הקבוצה, שהייתה כאמור טובה מאוד עוד קודם לכן. התוצאה הייתה זכייה מפתיעה בליגת האלופות ב-2005. בעונת 2005/2006 הוסיפה ההגנה להשתפר. ליברפול שמרה על שער נקי פעמים רבות ושיפרה את מיקומה בטבלת הליגה.
באוגוסט 2005 חודש חוזהו של הופייה בליברפול לשלוש שנים, מה שאמור להשאיר אותו במועדון עמוק אל תוך שנתו השלושים וחמש. הארכת החוזה היוותה הבעת אמון בשחקן כה מבוגר, שהתבססה מן הסתם על חוסנו הפיזי יוצא הדופן: הופייה כמעט ואינו נפצע וממעט להחמיץ משחקים. רק ב-11 מ-367 הופעותיו בליברפול הוחלף לפני תום המשחק. מעמדו האיתן של הופייה הועמד אמנם בסימן שאלה עם רכישתו של הבלם הדני הבינלאומי דניאל אגר בינואר 2006, אך אגר הוצג לתקשורת כשחקן עתודה המספק עומק לקבוצה. בעונתו הראשונה מילא אגר תפקיד של מחליף וככל הנראה הוא מטופח כיורשו של הופייה בטווח הארוך.
במדי ליברפול זכה הופייה בכל התארים האפשריים פרט לאליפות, נוסף על הגביעים שהניף בהולנד ובפינלנד מולדתו. לא פעם הביע בתקשורת את שאיפתו להשלים את התואר החסר בשנים שנותרו לו בליברפול. בארבעה במאי, 2009, שיחק הופייה את משחקו האחרון במדי ליברפולת משחק ביתי נגד טוטנהאם. הופייה עלה מן הספסל בדקה ה-84, וקיבל את סרט הקפטן ממחליפו סטיבן ג'רארד. בסיום המשחק הקהל עמד על רגליו והריע לשחקן במשך דקות רבות תוך ששחקני הקבוצה מרימים את הופייה על כתפיהם, בזאת הסתיימה תקופה בת עשר שנים בה שיחק הופייה בליברפול, בה רשם 464 הופעות וכבש 35 שערים.
באייר לברקוזן עריכה
ב-4 במאי 2009 חתם הופייה במדי באייר לברקוזן הגרמנית וערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה במשחק נגד מיינץ 05. את שער הבכורה שלו כבש במשחק בונדסליגה נגד הופנהיים בניצחון הקבוצה 3-0. את העונה הראשונה שלו בקבוצה סיימה באייר במקום הרביעי, שתי נקודות מהמקום השלישי המוביל לליגת האלופות. מגזין הכדורגל המוביל בגרמניה, Kicker, בחר את הופייה כשחקן ההגנה המצטיין בבונדסליגה והוא נכלל בהרכב המצטיינים של עונת 2009-2010.
באוגוסט 2010 היה ניסיון להחזיר את הופייה לליברפול כעוזר של המאמן החדש רוי הודג'סון אולם המהלך נפל כיוון שהופייה לא הצליח להשתחרר מחוזהו בלברקוזן. ב-6 באוקטובר 2010 הודיע הופייה כי בכוונתו לאחר הפרישה להפוך לעוזר מאמן בבאייר לברקוזן.
ב-6 ביוני 2014 חתם מאמן בקבוצה האנגלית מהליגה השנייה ברייטון אנד הוב אלביון לשלוש. ושימש כמחליפו של אוסקר גארסיה.
פרישה וקריירת אימון עריכה
ב-2 במאי 2011 הודיע הופייה על פרישתו ממשחק פעיל ובעקבות פיטוריו של המאמן רובין דוט הפך למאמן הזמני של באייר לברקוזן יחד עם מאמן הנוער, סשה לבנדובסקי. מינוי זה הפך לחוזה לקבוע עד לסוף עונת 2015. לאחר פרישתו הקים קרן העוזרת לשחקנים צעירים ומבטיחים במולדתו ואף השתתף במרתון הלסינקי כדי לגייס כספים למטרה.
באוגוסט 2015 התמנה לתפקיד מאמן פ.צ. ציריך מליגת העל השווייצרית. ב-12 במאי 2016, שלושה מחזורים לסיום עונת הבכורה שלו בקבוצה, פוטר הופייה מתפקידו כשקבוצתו במקום האחרון בטבלה. בסיום העונה ירדה הקבוצה לליגת המשנה.
קישורים חיצוניים עריכה
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- פרופיל, באתר BDFutbol
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר National Football Teams
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל, באתר ESPN
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
- פרופיל באתר הרשמי של ליברפול
- פרופיל באתר lfchistory.net