סמי מיכאל

סָמי מיכאל (נולד ב-15 באוגוסט 1926) הוא סופר ישראלי ונשיא האגודה לזכויות האזרח בישראל.

סמי מיכאל

סמי מיכאל
לידה	15 באוגוסט 1926 (בן 95) בגדאד, ממלכת עיראק
שם לידה	כאמל סלאח
עיסוק	סופר
מדינה	ממלכת עיראק, ישראל
לאום	ישראלי
שפות היצירה	עברית
תחום כתיבה	ספרות
סוגה	רומן
יצירות בולטות	שווים ושווים יותר, חצוצרה בוואדי, מים נושקים למים, יהלום מן הישימון
פרסים והוקרה	פרס זאב לספרות ילדים ונוער,פרס קוגל לספרות יפה פרס אשמן פרס ברנר פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים פרס נשיא המדינה לספרות פרס א.מ.ת

ביוגרפיה

סמי מיכאל נולד בשם כאמל סלאח בבגדאד, בירת עיראק. הוא סיים את לימודיו התיכוניים ברשת החינוך של הקהילה היהודית בבגדאד, בבית הספר "שמאש", וב-1945 קיבל את תעודת הבגרות הממשלתית העיראקית. בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, בזמן לימודיו התיכוניים, היה מיכאל ממנהיגי המחתרת הקומוניסטית העיראקית שפעלה נגד המשטר ולמען דמוקרטיה וזכויות האדם. באותה תקופה סיים גם שנת לימודים באוניברסיטה האמריקנית בבגדאד (שלוחה של האוניברסיטה האמריקנית בביירות שבלבנון), וגם פעל כעיתונאי וכתב בעיתונות העיראקית. בשנת 1948, כאשר נשא עדיין את שם הולדתו, הוצא נגדו צו מאסר. באמצעות מבריח, שאִרגן אביו, חצה מיכאל את הגבול לאיראן ונאלץ לשנות את שמו.

באיראן שהה שנה והצטרף כחבר למפלגת "תוּדה". ב-1949, בין השאר מחשש שהשלטון באיראן יסגיר אותו לשלטונות העיראקיים, עלה מיכאל לישראל; הוא הגיע בטיסה שבה נאמר לנוסעים כי היעד של המטוס הוא פריז, אך שלא כמו מטוסים אחרים, הוא נחת בשדה תעופה חיפה. פרשה זו הייתה נושא הסיפור שכתב מיכאל, "היום הראשון בישראל היה בחיפה", שבו תיאר כיצד התאהב בעיר הקסומה עוד בראותו אותה מן האוויר. תחילה התיישב ביפו, ולאחר מכן עבר להתגורר בחיפה בעקבות הצעה שקיבל להיות חבר מערכת בעיתון "אל-איתיחאד". יוזם המעבר של מיכאל לחיפה היה הסופר אמיל חביבי, לאחר שמיכאל שלח לעיתון שני מאמרים שפורסמו ועוררו תגובות. מיכאל התגורר בוואדי ניסנאס ופרסם ב"אל-איתיחאד" וב"אל-ג'דיד" סיפורים ומאמרים. היה לו טור קבוע שפרסם תחת שם העט "סמיר מארד".

ב-1955 פרש מיכאל מהמפלגה הקומוניסטית בעקבות המדיניות האנטישמית של ברית המועצות.

בשנת 1974 פרסם מיכאל את הרומן הראשון שלו, "שווים ושווים יותר", העוסק בחיי העולים החדשים של שנות ה-50 בישראל ועל החיים הבלתי נסבלים במעברות.

כתיבתו הושפעה רבות מחוויות הילדות והנערות שלו.

מיכאל סירב לקבל פנקס אדום של מפא"י וחיפש עבודה שלצורך קבלתה לא חויב להחזיק בפנקס. הוא החל לעבוד בשירות ההידרולוגי של משרד החקלאות, ותקופת עבודתו שם נמשכה עשרות שנים. קשייו אלה במציאת עבודה מתוארים בספרו החצי-אוטוביוגרפי, "מים נושקים למים" (2001).

רומן פרי עטו, "חצוצרה בואדי", אשר יצא לאור בשנת 1987, עובד למחזה מצליח ולסרט.

ב-1992 זכה מיכאל בעיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער בעבור ספרו "סופה בין הדקלים".

ב-1993 יצא לאור ספרו "ויקטוריה", המגולל את סיפור חייה של אישה יהודיה החל מילדותה בבגדאד ועד לזקנתה בישראל. על הספר כתב המשורר נתן זך: "מדובר ברומן הטוב ביותר, שבמרכזו עלילת חיי אישה, שנכתב בשפה העברית". הספר תורגם גם לערבית והופץ בעיראק וברחבי העולם הערבי.

בשנת 2008 זכה בפרס ברנר.

ספריו של מיכאל תורגמו לשפות רבות וזכו בפרסים יוקרתיים. חלקם עובדו גם לתיאטרון, לטלוויזיה ולקולנוע. בשנת 2009 קיבל מיכאל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת חיפה, כהוקרה על מכלול יצירתו המשקפת את מגוון פניה של החברה הישראלית מתוך כבוד לאדם ולחירותו.

בשנת 2001 נבחר לכהן כנשיא האגודה לזכויות האזרח.

מיכאל הוא אחיה של נדיה, אלמנתו של אלי כהן, שפעל בסוריה בשירות המוסד הישראלי. היה נשוי שנים רבות למלכה מיכאל, מורה שהקימה וניהלה במשך שנים את בית הספר רוממה בחיפה. לשניים בת, דקלה, מורה אף היא, ובן, אמיר, המנהל את בית הספר העל-יסודי משגב. אחר כך נשא לאישה את רחל יונה מיכאל, שהייתה עיתונאית בעיתונים "דבר" ו"הפטיש" וברדיו קול ישראל. אחייניתו, בת אחותו לינדה, היא עיתונאית "הארץ" ורד לי.

דעות פוליטיות

מיכאל הוא אתאיסט מוצהר, והביע את דעותיו על כך במספר ראיונות שערך בתקשורת.

הוצב מספר פעמים ברשימת מרצ לבחירות לכנסת.

מיכאל יוצא כנגד הרעיון של "זהות מזרחית" וטוען כי זהו תוצר של הגדרת נגד ל"מחנה האשכנזי" בניסיון לשמור על הגמוניה תרבותית וכלכלית של האשכנזים. לדבריו, מפא"י יצרה זהות זו, המבוססת על הסטריאוטיפים של המעמד הנמוך בקהילות אלה. עוד הוא סבור שדווקא היהודים הכפריים ממזרח אירופה, שהיו רוב היהודים בתחום המושב, לא עלו ברמתם על הכפריים יוצאי ארצות האסלאם, והם ראויים לשם הגנאי "מזרחיים" בשל מוצאם הגאוגרפי. הוא מתנגד להכללת יהודי ארצות האסלאם כמקשה תרבותית אחת, בנימוק שלכל תפוצה יהודית הייתה תרבות והיסטוריה עצמאיות עוד טרם הפיכת הערבית לשפה השולטת בארצות אלה. מיכאל מתנגד גם להכללת הספרות של יוצאי ארצות האסלאם כ"ספרות אתנית" בעוד שספרות של סופרים אשכנזים אינה נחשבת לכזאת.

ב-2013 הוקמה "עמותת סמי מיכאל" במטרה להפיץ את מורשתו. החל משנת 2017 מחלקת העמותה פרס ליחידים "העושים למען החברה בכל הקשור בצמצום פערים ובמתן שוויון הזדמנויות, ברוח תפיסת מורשתו של הסופר סמי מיכאל, תוך שימת דגש על פריפריה חברתית וגאוגרפית". בין הזוכים בפרס נמנים יואב ללום ושלמה סבירסקי.

פרסים והוקרה

• 1976 – פרס זאב לספרות ילדים ונוער, על ספרו "סופה בין הדקלים"
• 1978 – פרס קוגל לספרות יפה, על הרומן "חסות"
• 1981 – פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים
• 1981 – פרס פתח תקווה לספרות, על הרומן "חופן של ערפל"
• 1990 – פרס הצילינדר הנודד מטעם אמנות לעם, משרד החינוך והתרבות וקרן התרבות אמריקה-ישראל
• 1992 – פרס זאב לספרות ילדים ונוער, על הספר "אהבה בין הדקלים"
• 1992 – עיטור כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונוער מטעם IBBY (ברלין), על הספר "סופה בין הדקלים"
• 1993 – הרומן "ויקטוריה" נבחר לספר השנה בקול ישראל
• 1993 – פרס הוצאת עם עובד ליצירה הספרותית המקורית, על הרומן "ויקטוריה"
• 1993 – פרס אשמן מטעם אקו"ם עבור הישג השנה בתחום היצירה הספרותית, על הרומן "ויקטוריה"
• 1993 – פרס ויצו פריז (צרפת), על הרומן "ויקטוריה"
• 1994 – פרס הספרות הישראלית מטעם המדור לספרות במועצה הציבורית לתרבות ולאמנות – משרד המדע והאמנויות, על ספרו "ויקטוריה"
• 1996 – פרס הכבוד לספר "סופה בין הדקלים" שתורגם לגרמנית; ברלין, גרמניה
• 1997 – פרס עיריית חיפה ליצירה
• 1998 – פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים
• 1998 – פרס רוטרי בינלאומי
• 1999 – פרס ע"ש יוסף אבילאה
• 2001 – פרס באיטליה על תרומתו להפצת רעיון הסובלנות בין עמים ובין הדתות במזרח התיכון, מטעם ארגונים ממשלתיים וציבוריים ברחבי איטליה בהם: הדסה וארגון הפיתוח הבינלאומי של האו"ם
• 2002 – עיטור יקיר חיפה
• 2003 – אות הוקרה מהתנועה למען איכות השלטון בישראל
• 2004 – פרס ברנר, על ספרו "מים נושקים למים" ועל כלל יצירתו
• 2005 – פרס נשיא המדינה לספרות, על מפעל חיים
• 2005 – יקיר המרכז הערבי-יהודי בית הגפן (ואדי ניסנאס, חיפה)
• 2007 – פרס א.מ.ת לספרות על מצוינות, פריצת דרך והשפעה מרחיקת לכת על החברה הישראלית
• 2007 – פרס ויצו איטליה (פירנצה), על הרומן "חצוצרה בואדי"
• 2008 – אות הגלבוע לסובלנות ודו-קיום
• 2018 - פרס עגנון לאמנות הפרוזה

תוארי דוקטור לשם כבוד

• 1995 – האוניברסיטה העברית בירושלים
• 2000 – אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
• 2002 – אוניברסיטת תל אביב
• 2008 – המסלול האקדמי המכללה למינהל
• 2009 – אוניברסיטת חיפה

יצירתו

רומנים

• שווים ושווים יותר, (1974) (הספר בקטלוג ULI)
• חסות, סדרת ספריה לעם, הוצאת עם עובד, 1977
• חופן של ערפל, סדרת ספריה לעם, הוצאת עם עובד, 1979
• חצוצרה בואדי, 1987. עובד לתיאטרון ולקולנוע.
• ויקטוריה, 1993
• הכנף השלישית, 2000
• מים נושקים למים, 2001
• יונים בטרפלגר, 2005. ראה אור גם כספר אלקטרוני במנדלי מוכר ספרים ברשת.
• עאידה, כנרת זמורה-ביתן, 2008. יצא לאור גם כספר אלקטרוני במנדלי מוכר ספרים ברשת. הספר ראה אור אף בכורדיסטן.
• מעוף הברבורים, כנרת-זמורה-ביתן, תשע"א 2011
• יהלום מן הישימון, כנרת-זמורה-ביתן, 2015

ספרי ילדים ונוער

• סופה בין הדקלים, 1975. מהדורה בעברית קלה: 1978. (פרס זאב)
• פחונים וחלומות, 1979
• אהבה בין הדקלים, 1990
• שדים חומים, 1993
• אותיות הולכות לים, 2009
• צרצרון שר גם בחורף, 2012
• טיפה וטיפונת, 2014

ספרי עיון

• אלה שבטי ישראל, 1984
• גבולות הרוח: שיחות עם רוביק רוזנטל, סדרת "קו אדום", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2000
• החוויה הישראלית, 2001

מחזות

• שדים במרתף – הועלה בתיאטרון חיפה, 1983
• תאומים – הועלה בתיאטרון חיפה, 1988
• הוא – הועלה בפסטיבל תיאטרון קצר בצוותא תל אביב, 1999

לקריאה נוספת

• גבולות הרוח: רוביק רוזנטל משוחח עם סמי מיכאל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, קו אדום, תל אביב, 2000.
• ניצה בן-דב, "חותם עיראקי ביצירתו הישראלית של סמי מיכאל" בתוך: חיים כתובים: על אוטוביוגרפיות ספרותיות ישראליות הוצאת שוקן, 2011, עמ' 156-147.
• יגאל שוורץ (עורך), נסיך ומהפכן: עיונים בפרוזה של סמי מיכאל, הוצאת גמא, 2016. אסופת מאמרים פרי כנס על יצירתו של מיכאל שנערך באוניברסיטת נורת'ווסטרן בשיקגו בשנת 2015.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של סמי מיכאל, בקטלוג הספרייה הלאומית

• סמי מיכאל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• סמי מיכאל, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• סמי מיכאל, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• סמי מיכאל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• הספרים של סמי מיכאל באתר עם עובד
• הספרים של סמי מיכאל, באתר "סימניה"
• מרב יודילוביץ', החלום ושברו, באתר ynet, 9 בפברואר 2007
• רוני סומק, על "עאידה", באתר הארץ, 20 ביוני 2008
• אריאנה מלמד, על "עאידה", באתר ynet, 30 ביוני 2008
• חמש חקירות ביצירתו של סמי מיכאל, עם צאת ספרו "עאידה", הארץ, 10 ביולי 2008:
  • אסתי אדיבי-שושן, היהודי האחרון במקום הזה, שאומרים עליו שהיה פעם גן עדן
  • בתיה שמעוני, וריאציה על רעיון החסות
  • יפה ברלוביץ, על נהרות בבל: קינה מודרנית
  • ניצה בן-דב, השיזף, הדקל, הנענע והחידקל
• אריק גלסנר, תרבות, "עאידה" - רומן הגון על אנשים לא הגונים, באתר nrg‏, 11 ביולי 2008
• קציעה עלון, מעוף הברבורים מאת סמי מיכאל, ברבור שחור, ברבור לבן, באתר הארץ, 11 במאי 2011
• סמי מיכאל מציג: קולה של אמא, באתר ynet, 5 בינואר 2009
• עקיבא אלדר, הארץ‏, סמי מיכאל מבין ללבם של אנשי החמאס, באתר וואלה!‏, 21 באוקטובר 2004
• עמר לחמנוביץ, ‏"אני כותב לאדם שבתוכי", באתר ישראל היום, 22 באפריל 2011
• מרים קוץ, חיפה, סיפור אהבה: סיור עם סמי מיכאל, באתר ynet, 11 בדצמבר 2011
• רויטל חובל, סמי מיכאל: ישראל - המדינה הגזענית ביותר בעולם המפותח, באתר הארץ, 26 ביוני 2012
• בתיה שמעוני, ‏״יא בילאדי, עאידתי״ : האישה והמולדת ביצירתו של סמי מיכאל, מכאן י"ב, דצמבר 2012, עמ' 192–209
• קובי מידן, חוצה ישראל - שיחה עם סמי מיכאל ( חלק א'); (חלק ב'), הטלוויזיה החינוכית הישראלית, לרגל הוצאת ספרו "היהלום מן הישימון"
• נילי גולד, סמי מיכאל בקו התפר הטראגי של חיפה, באתר הארץ, 15 בינואר 2016
• כרמית ספיר ויץ, ‏סמי מיכאל: "לא יודע איך העם מרשה לכנופיה של מושחתים וגזלנים לשלוט", באתר מעריב אונליין, 29 באוקטובר 2018
• גילי איזיקוביץ, סמי מיכאל: "אילו רגב כתבה את התנ"ך, בוודאי היתה מוחקת את חטאו של דוד", באתר הארץ, 2 בדצמבר 2018
• יצחק רובין, ‏חי ובועט, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 14 בדצמבר 2018

מכּתביו:

• תאדיב, באתר הארץ
• פרק מהספר עאידה, באתר הארץ, 29 במאי 2008
• סמי מיכאל, להתחיל מחדש: קטע מ"מעוף הברבורים", באתר nrg‏, 6 בדצמבר 2010
• הכל מחלחל אל הדף, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2009
• צה"ל לא יכול להביס את חמאס, באתר הארץ, 22 ביולי 2014