סן לאו

**סן לאו**
**San Leo**
	מראה הצוק עליו שוכנות המצודה והעיר
	מראה הצוק עליו שוכנות המצודה והעיר
מדינה	איטליה
מחוז	אמיליה-רומאניה
נפה	פזארו אה אורבינו
בירת העיר	סן לאו
שטח	53.30 קמ"ר
גובה	589 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	2,820 (1 בינואר 2023)
קואורדינטות	43°54′N 12°21′E / 43.900°N 12.350°E
אזור זמן	UTC +1
	http://www.comune.san-leo.ps.it
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת איטליה רגילה) בארי נאפולי בולוניה רומא מילאנו טורינו קליארי פלרמו פירנצה ונציה קטנזארו סיציליה סרדיניה קור. צרפת שווייץ אוסטריה סלובניה הונגריה קרואטיה בוסניה; והרצגובינה; מ. תוניסיה אלג'יריה הים; האדריאטי; הים הטירני הים; הליגורי; הים התיכון סן לאו

סן לאו (באיטלקית: San Leo) ובעבר מונטפלטרו (Montefeltro) היא עיר בנפת רימיני בדרום-מזרחו של מחוז אמיליה-רומאניה שבאיטליה. שטחה 53 ק"מ ובשנת 2007 התגוררו בה 2,998 תושבים.

היסטוריה עריכה

תושביו הראשונים של האזור היו עמים איטליים דוגמת האומברים והסאמניטים, וכן הגאלים והרומאים. שמה המקורי של סן לאו, מונטפלטרו, התפתח מהשם הרומי "מונס פרטרי" (Mons feretri), שהתייחס לצוק הנישא במקום (Mons - "הר") שעליו ניצב מקדש יופיטר פרטריו. מצודה רומית ניצבה במקום לפחות מאז המאה ה-3. בסוף המאה ה-3 או בתחילת המאה ה-4 קבע לאו הקדוש את מעוזו בצוק, והנצרות התפשטה באזור במהירות עד הקמתה של הדיוקסיה של מונטפלטרו בשנת 826. למרות שהדבר אירע כמעט 500 שנים לאחר מותו של סן לאו, הוא נחשב לבישוף הראשון של הדיוקסיה, ובקתדרלה בעיר שמור מכסה הסרקופג שבו הופקדו בעבר שרידיו בעבר. השם מונטפלטרו מתייחס מאז לא רק לצוק אלא גם לאזור שסביב לו, וזהו מקור שמה של משפחת האצולה האיטלקית מונטפלטרו. העיירה קרויה על שמו של הקדוש מאז שנת 1000 לערך.

במאה ה-6 כבר שכן במקום כפר, וכאשר בליסריוס הביס את הגותים ב-538, הוא היה לחלק מהאימפריה הביזנטית. לאחר הביזנטים כבשו הלומברדים את האזור, ואלה נדחקו בתורם על ידי פפין הגוץ אשר מסר את השטח במאה ה-8 למדינת האפיפיור. בשנת 961 התבצר ברנגר הראשון, מלך איטליה בסן לאו, לאחר שהובס על ידי אוטו הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. איכותו ההגנתית של הצוק אפשרה למתבצרים לעמוד בפני מצור שנמשך מספר חודשים. לאחר שברנגר נכנע בדצמבר 963, הוא נכלא במצודת סן לאו עד שהועבר לבמברג בגרמניה.

ב-1213 שהה פרנציסקוס מאסיזי בעיירה וייסד מנזר כשני קילומטרים ממרכזה. העיירה נמסרה לשליטת אורבינו החל בשנת 1226, והאזור הפך לאוטונומיה שהתקיימה עד שנת 1816 ובירתו בסן לאו. ב-1441 נבנתה המצודה מחדש, וב-1516 השתלט בית מדיצ'י על העיר לאחר מצור שארך מספר חודשים. שלוש שנים לאחר מכן, ב-1519 העניק האפיפיור לאו העשירי את העיר לרפובליקה של פירנצה. ב-1631 נמסרה העיר למדינת האפיפיור, וזו שלטה בה עד איחוד איטליה ב-1860. המצודה המשיכה ושימשה כמתקן צבאי עד שנת 1914.